"את, את פתוחה להתאהבות בכל רגע נתון" אמר המטפל שלי אחרי ששמע שוב את הסיפור על ההתאהבות האחרונה שלי.

"מה ז'תומרת?" שאלתי

"את פשוט פתוחה להתאהבות, פשוט מתאהבת בכל הזדמנות"

"נכון, אני פתוחה לאהבה ולמזלי אני מוצאת אותה"

"לא, את לא לגמרי פתוחה לאהבה, לפחות לא לאהבה בגבר, יש הבדל בין אהבה להתאהבות. התאהבות זה כמו סם, משחרר אנדרופינים בגוף שנותן תחושה של 'היי'. אנשים לוקחים סמים בשביל להרגיש את מה שאת מרגישה באופן טבעי, ככה מהאויר. את יודעת כמה אנשים היו משלמים כדי להרגיש כמוך? להתאהב בלי נטילת שום דבר שיגרום להם להרגיש כך. אחוז מאוד נמוך של נשים בגילך, למשל, כמעט ולא מתאהבות, לא נותנות לעצמן להתאהב באמת. הן אולי אוהבות, מתחתנות מאהבה, מביאות ילדים אבל ... מדלגות על השלב הזה של התאהבות. את הרי יודעת שהתאהבות זה משהו זמני, זה לא נמשך לנצח, אם זו התאהבות בגבר היא הופכת לאהבה (או שלא) ואז יש פחות התלהבות, פחות אופוריה וכל מה שמלווה את ההתאהבות. ואת, את פשוט מתאהבת. וזה לא רק בגברים, אלא בכל דבר".

"יש בזה משהו, אני באמת מתאהבת. בקיץ אני מתאהבת בשמש, בים, אני מתאהבת בפסטיבל סגול, אני מתאהבת בילדים קטנים, הממ.. אתה צודק, אני באמת מתאהבת. לא חשבתי על זה ככה אף פעם. זה כייף!"

"ברור, הלוואי ואני הייתי יכול ככה. את יודעת מה קורה בהתאהבות חוץ מההרגשה המופלאה? ההתאהבות ממלאה לך את הלב, מה שאומר שכשאת מאוהבת את מלאה ולכן אין לך שום מקום למשהו אחר"

"ברור, אני אשה של גבר אחד, כשאני מאוהבת לא רואה אף אחד ממטר"

"נכון, אבל אני מדבר גם על דברים אחרים, למשל תסתכלי על עצמך בעבודה. את רואה שכשאת מאוהבת דברים הולכים יותר קל? את פחות עצבנית, את פחות נותנת לעבודה להשפיע עלייך והכי חשוב, את פחות לוקחת ללב! זה הרי ברור, כי הלב שלך מלא, איך תקחי ללב? אין לך שם מקום לשומדבר אחר!"

"וואלה! אף פעם לא חשבתי על זה ככה.. באמת, כשאני מאוהבת שומדבר לא מצליח לגעת בי ועכשיו אני מבינה, אני באמת מרגישה מלאה, אין מקום לשומדבר אחר. פעם ראשונה שאני רואה את זה ככה. מעניין! אבל לא הבנתי למה אמרת שאני לא פתוחה לאהבה, אני מרגישה שבתקופה הזו אני הכי פתוחה לאהבה, הלב שלי פתוח"

"נכו, הלב שלך פתוח, זה לא שאת לא פתוחה לאהבה, את פתוחה, בטח יותר מכל תקופה אחרת, את גם יותר מבינה מה זאת אהבה באופן כללי ואת מתחברת אליה יותר מתמיד, אבל.. עדיין לא פתוחה לגמרי לאהבה לגבר, את עוד לא מוכנה לקחת את הסיכון"

"סיכון? על מה אתה מדבר? אני מאוהבת, אני מוכנה לאהבה, הנה עובדה"

"אז זהו שלא בדיוק. את עדיין לא מוכנה לקחת את הסיכון למשל שישבר לך הלב, לא מוכנה לקחת את הסיכון שיקרה משהו פחות טוב מהפנטזיה שלך. את הולכת רחוק עם הפנטזיות שלך, אבל לא לוקחת בחשבון את הדברים הפחות ורודים שיכולים לקרות בתוך הפנטזיות האלו" 

"אתה יודע שאני פנטזיונרית, אבל אני עם רגליים על הקרקע, זוכר שעברנו את התהליך הזה של לרדת לקרקע, זה לא כמו שהייתי בת 16 למשל, אז הייתי בריחוף טוטאלי, היום אני עם הראש בעננים ורגליים על הקרקע, זה אחרת"

"ברור, אחרת לגמרי וזה כייף לחיות ככה, לא הכי רציונאליים, לא רק הגיוניים אלא לדעת לפנטז ובכל זאת להיות ערים למה שקורה. הלוואי שכולם יכלו לחיות ככה. אבל שימי לב, הפנטזיות שלך לא נוגעות בדברים ארציים, את מתעלמת מהם לגמרי בפנטזיות שלך הכל ורוד. למשל, פינטזת שאת גרה עם יעקב בהודו ויש לכם ילדים, חשבת רגע אולי איפה הם מקבלים חינוך הילדים שלך? או למה ללכת רחוק, לא ביררת עם יעקב למה הוא נעלם לך בזמנו, למה? או האם יש ליעקב מספיק כסף כדי להגיע לכאן ולחיות איתך? או במה הוא יעבוד אם תהיו ביחד? כל השאלות האלו ועוד המון, לא נמצאות בכלל בפנטזיות שלך"

"נכון, אבל אני מנסה לממש ולחיות את הפנטזיות שלי ואז מתמודדת עם השאלות הארציות"

"אי אפשר לחיות את הפנטזיה יקירתי, ברגע שאת חיה את הפנטזיה היא כבר לא פנטזיה, היא החיים שלך, היא אמיתית ואז יש גם את הדברים האמיתיים להתמודד איתם. פנטזיה היא פנטזיה, זה לא משהו אמיתי, לא מוחשי. יש הרבה אנשים שהופכים את הפנטזיות שלהם למציאות, ואז הן כבר לא פנטזיות, הן מציאות ובמציאות כמו במציאות צריך להתמודד גם עם הדברים הפחות ורודים"

"בסדר, בסדר, הבנתי. אתה צודק"

"זה לא שאני אומר לך להפסיק לפנטז חלילה, לכי עם זה עד הסוף, אבל תזכרי להשאר עם רגליים על הקרקע ולדעת איך להפוך את החלומות שלך למציאות וכשאת עושה את זה, תזכרי שמציאות עולה על כל דמיון, קורים שם דברים שלא תמיד תמצאי בפנטזיות שלך"

"כן, אני אזכור את זה"

"אל תפסיק לפנטז, אל תפסיקי להתאהב, לכי עם זה, זה עושה לך טוב, את נראית קורנת, את מקרינה את זה החוצה, את נראית נהדר! רק אל תשכחי את המציאות, היא תכה בך אם לא תשימי לב"

"מבטיחה!"

יצאתי משם קורנת, מחוייכת ו... מישהו התחיל איתי ברחוב, טל, חמוד, לקחתי את מספר הטלפון שלו והמשכתי, עליתי לאוטובוס ו... הנהג התחיל איתי, עוד מספר טלפון. אז עדיין אין לי מקום בלב, אבל זה כייף לדעת שמשהו מבפנים מקרין החוצה ורואים את זה!

לילה טוב