חזרה לנענע חזרה לבלוג ישראבלוג
6/2009
לא סתם עוד יום

 

ביום כזה מדהים, כשהאנרגיות ממלאות ונדמה כי שום דבר בעולם לא יוכל לקלקל את זה. ביום כזה בו הכל זורם הכי טוב, החיוך רחב יותר מתמיד, דברים זורמים בקלות, אף לא מצליח לעצבן, לקלקל, ולא להרוס כלום! זה היום שלי. קמתי עם אנרגיות שיא, מתהלכת במסדרונות, שרה ומזמזמת, מספיקה פי 3 בעבודה מיום רגיל, משהו טוב קרה לזרימה בכלל ובעיקר עם אנשים אחרים. מין יום כזה (שהוא לא סתם עוד יום). מדהים.

 

הבטחתי לעצמי שלא יהיה שומדבר שיצליח להרוס לי את זה היום. חיכיתי לתשובה חשובה מהבוסית שלי, ידעתי שהתשובה תגיע היום והיתה לי תחושת שלווה ובטחון, פשוט ידעתי שאני אקבל בדיוק את מה שביקשתי. הרי התכווננתי לזה בשבועות האחרונים, האמנתי, ראיתי בעיני רוחי, וידעתי, בתחושות שלי ידעתי, שזה יבוא בדיוק ביום המדהים הזה, ועם כל האנרגיות האלו, הרי לא ייתכן שאקבל תשובה אחרת, פשוט לא יכול להיות.

 

מלאת בטחון, נכנסתי לקבל את התשובה ו.... אכזבה. לא קיבלתי מה שרציתי, ומה שכן קיבלתי, אפילו לא הגיע לסף הציפיות הנמוכות שלי. פשוט לא. מבאס. אני לא מצליחה להבין איך זה קרה והכי הטריד אותי איך זה קרה דווקא היום?!

 

יצאתי מהפגישה, לקחתי אויר עמוק לריאות ונזכרתי בהחלטה שלי הבוקר. שום דבר לא יקלקל לי את היום הזה, אף אחד לא יצליח לפגוע לי באנרגיות. זה היום שלי, אני מרגישה מצוין ואוכל להתמודד גם עם הבשורות הפחות משמחות, כי ככה אני רוצה, כי ככה החלטתי. וזה מה שהיה.

 

זה לא אומר שלא אתמודד עם זה אחרת מחר, או בשבוע הבא. יכול להיות שכן ויכול להיות שלא. העיקר שהצלחתי להמשיך לחייך, להתחבר למקום שעושה נעים ולרגעי האושר הקטנים שבאמת הופכים את הימים האפורים למשהו הרבה יותר נסבל, מקבל ומחויך. מסתבר שהכל ענין של החלטה.

 

 

ובלי שום קשר, Modern Love שיר שאני מאוד אוהבת, עם חידוש מקסים של גבע אלון (במקור כמובן דייוויד בואי)

 



נכתב על ידי מיקה, 25/1/2008 00:49, בקטגוריות אופטימיות זהירה, עבודה וכאלו, החלטות חשובות
0 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של:



הכי מצחיק בעולם!

 

לא ברור איך פרויקט של עבודה, ביום ששי אל תוך הלילה, הפך לדבר הכי מצחיק בעולם. אולי בעצם זה מאוד ברור, כנראה שבדרך איבדנו קצת את השפיות. הכל התחיל ברעיון גדול שנזרק לאויר השבוע והתגלגל מהר מדי ובלחץ של זמן הוחלט לשבת ולהכין אפיון בסופשבוע. זה לא שבמשך השבוע אנחנו לא עובדים, שנינו, סביב השעון כמעט, זה לא שאין לכל אחד מאיתנו פרויקטים אחרים לא פחות גדולים על הראש, זה לא שיש לנו חיים (אין לנו!), אז קבענו להפגש רק הוא ואני ביום ששי.

 

ארבע אחרי צהרים בבית קפה קטן מתחת לבית, עם לפטופ אחד, כלבה אחת והרבה כוסות קפה (וגם קצת אוכל בין לבין). איפשהו כשקלטנו את הגודל המפלצתי של הפרויקט הזה, זה התחיל להצחיק אותנו. המון עבודה ולא בטוח בכלל שהפרויקט יצא לפועל בסוף מפאת גודלו ולוחות הזמנים הצפופים ובכל זאת לא הרפנו - חייבים לגמור את האפיון הזה!

 

בדרך איבדנו קצת את השפיות, עבדנו קצת, צחקנו הרבה והצלחנו בין לבין לנדוד למקומות אחרים מחוץ למסמך המפלצתי. בשמונה בערב עלינו הביתה, עם הלפטופ, הכלבה ובלי הקפה. המשכנו לכתוב, להתווכח, להעלות רעיונות, להתעצבן כשגילינו שאין סיכוי שבעולם שמשהו טוב יצא מהפרויקט הזה בזמנים שנקבעו, ולצחוק! הרבה!

 

אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי כל כך הרבה, לאורך כל כך הרבה שעות. זה היה מטורף פשוט. התנדנדנו כך כל הערב, בין רצינות לצחוק, בין תסכול לצחוק, בין צחוק לכאב בטן ודמעות של צחוק. הכלבה תפסה מאיתנו מרחק ולא הבינה מה קרה לנו. רגע אחד שתקנו והקלדנו במהירות לתוך הלפטופ ורגע שני נמרחנו על הריצפה מרוב צחוק. כל דבר הצחיק אותנו, כל משפט קיבל משמעות אחרת, עד כדי כך שסעיפים מסויימים במסמך קיבלו גם הם חותמת של צחוק.

 

לא שתינו שום דבר חוץ מקפה וקולה ולא עישנו כלום חוץ מסיגריות מסריחות, אכלנו קצת מתוק, בשביל הריכוז אבל זה רק הכניס יותר אנרגיות של צחוק. בשתיים לפנות בוקר שילחנו הלאה את המסמך הארוך והמורכב, לאנשים שאחראים על הפרויקט, לקבלת הערות.

עד לרגעים אלו לא הגיעה שום תגובה מאף אחד מהם, אני לא יודעת מה זה אומר אבל יודעת שהלכתי לישון אתמול בארבע לפנות בוקר, אחרי שתים עשרה שעות כמעט של צחוק בלי הפסקה ומתוכם שמונה שעות בערך של עבודה ששתתה לי את הסופשבוע. עם הבנה ברורה שיש דברים שרק שנינו מסוגלים יחד לעשות ולהבין. עלינו יחד עוד מדרגה, היה כייף ומצחיק!

 



נכתב על ידי מיקה, 18/11/2006 12:11, בקטגוריות אופטימיות זהירה, נון, עבודה וכאלו, צחוקיה ושיגועים
0 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה של:




דפים: 1  

אפשרויות

לעריכה
בר קבועים
הוספה לקבועים
כניסה לבלוג המלא
שליחת המלצה לחברים
בחזרה לישרא-בלוג

הפרטים היבשים

39 שנים בגילגול הזה

עיניים: חומות שמדברות
שיער: תלתלים ארוכים
גוון עור: מוקה-מיקה
גובה: 176 ס"מ
חיוך: רחב
תמונה

כי חלומות מתגשמים

להתאהב
להחליף דירה
להתחבר ליוגה
לקבל אוטו חדש
נודיסטית ליום אחד
לעבור טיפולי ליזר
הכל על הגיטרה
סקס עם אשה
לכתוב ספר

סיפור בהמשכים

הפרק הראשון
הפרק השני - גאיה
הפרק השלישי - עומר

הטבעות שלי

« אינטימיות לָעולם » ±
« הילדים של גאיה » ±
« משהו קטן וטוב » ±



הימים שעברו. המילים שכבר נכתבו:


RSS
רוצה לקבל הודעה בכל פעם שהבלוג יתעדכן?

כן. רוצה מנוי
לא תודה
שלח

חפש בבלוג:
חפש



© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למיקה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מיקה ועליה בלבד