הרובוטריקים / Transformers

באיחור קל ראיתי סוף סוף את הסרט המבדובר של הרובוטריקים. הסיבה לאיחור נובעת ככל הנראה מהעובדה שמעולם לא ראיתי פרק בסדרה המיתולוגית, ואם כן ודאי שאני לא זוכר זאת. אף פעם לא הייתי חסיד של ז'אנר הרובוטים הגדולים והמדברים שנלחמים ברובוטים גדולים ומדברים אחרים. אך כל מי שפגשתי ושאל אילו מבין סרטי הקיץ ראיתי, עניתי 'ספיידרמן, הארי פוטר, מת לחיות, שעת שיא, שודדי הקר..."רגע, ואת הרובוטריקים ראית?". "לא" אמרתי בהשתמוממות, ולא ראיתי בכך דבר חטא. אך המבט בעיניים שלהם מסר לי 'לא ראית את הרובוטריקים, לא ראית כלום'. זו הייתה אחת מאותן פעמים ספורות בהן נכנעתי ללחץ חברתי, והרי אחד החוקים בדמוקרטיה הוא: אם הרוב קובע, הרוב ודאי צודק. אז זהו שכנראה שכחתי שבישראל הדמוקרטיה פועלת קצת אחרת, וגם במקרה של הרובוטריקים הבנתי, באיחור, כי לא רק שמדובר בסרט טראש מהסוג הנפוץ, אלא אחד הדרכים הכי טובות לבזבז שעתיים ורבע בחום יולי-אוגוסט.

הרובוטריקים (מי השיכור שחשב על השם הזה בעברית?) התחיל דווקא מבטיח. יש לנו בסיס צבאי אמריקאי בקטאר הנתון תחת מתקפת רובוטים מהחלל שבאו לחפש קוביה. יותר גרוע מזה כבר לא יכול להיות, אז אני יכול להסתדר עם סרט כזה. הו אז שמקטאר עברנו לתיכון אמריקאי, שם הכרנו את סאם מהשמו בגילומו של שיה להמהשמו שיחזור להטריד אותנו בקיץ הבא באינדיאנה ג'ונס 4. שיה מגלם נער אמריקאי מהסוג שמכונה אצל הגויים "לוזר", אבל הלוזר רוצה מכונית ובשביל לקבל אותה הוא מוכן למכור את המשקפיים של סבא רבה שלו. "זובי" צעקתי באותה סצינה, "תראו לנו מה קורה בקטאר". למרבה המזל אלוהים שמע את תחינתי והחיילים ששרדו את המתקפה בקטאר מפגינים עתה פטריוטיות אמריקאית מוגזמת. לא שיש לי בעיה עם פטריוטיות כזו, הרי ב'אפוקליפסה עכשיו' זה עבד מצויין, אבל מייקל ביי (במאי הסרט, ידוע כחבוב מאחורי ארמגדון) רצה לשים את הפטריוטיות במרכז, ואת הסיבות/גורמים/השלכות הוא שם בצד. הוא גם חשב שזה יהיה מצחיק להוסיף בדיחות באמצע הקרב, מה שהזכיר לי שאני לא רואה סרט מלחמה אלא מד"ב קלישאתי.

כל דמות ברובוטריקים היא שחור או לבן, אין צבעים באמצע. או שאתה טוב, או שאתה רע. או שאתה טיפש, או שאתה חכם. או שאתה אמיץ, או שאתה פחדן. או שאתה רובוט, או שאתה בן-אדם. או שאתה חנון, או שאתה כוסית-על. מייגן פוקס בתפקיד האחרון מעלה מספר שאלות ובראשן: מה היא קשורה? נכון, יש מספר סיטואציות קומיות בינה לבין סאם, אבל הסכמתי לראות את הסרט בגלל רובוטים, לא בגלל סרט נעורים סוג ב'. כשסוף סוף מוצגים לנו הרובוטריקים, מלבד שורה לכל רובוט כדי ליצור בידול, אין בינם הרבה חוצץ. כולם גושי מתכת מהלכים שיודעים לירות. בשלב מסויים כבר איבדתי את הפוקוס וקשה היה לעקוב מי זה מי, ואת מי לכל השדים אני אמור לעודד. אה כן, ויש עוד דמויות חוץ מרובוטים וחיילים. ממשלת ארצות הברית מפגינה אף היא פטריוטיות יתר (למה זה תמיד ארה"ב לוקחת על עצמה את האחריות להציל את העולם?) ונעזרת במפענת צפנים שהתפקיד שלה אינו מתקדם מעבר לזה שהיא חושדת שהצפנים באו מהחלל. אפילו להופעת האורח של הגרביים של נשיא ארה"ב הייתה יותר עומק.

הפסיכולוג אליו אני אלך בגיל 35 ודאי ימליץ לי להפסיק לראות הכל שחור ולהתמקד בדברים טובים. אז כן, יש 2 דברים טובים בסרט הזה: האפקטים וכתוביות הסיום. רואים בהחלט לאן תקציב הסרט הלך ברובו (מלבד לכיס של מייקל ביי), וזה למחלקת האפקטים המיוחדים. הרובוטים נראים משכנעים למדי בקרבות ומשתלבים יפה עם הנוף עד שקשה להאמין כי מדובר בפיסות מתכת שהתעוררו לחיים בעזרת פלאי המחשב. סרט שני, וכנראה גם שלישי, נמצאים במגירות הוליווד. כולי תקווה כי את תפקיד הבמאי יעבירו למישהו שלמד קולנוע לשם שינוי, ושאת הלקחים מהסרט הראשון ילמדו. אך מצד שני, מה כבר אפשר לחדש בסרט על רובוטים שרבים מכות? בסוף תמיד נתגעגע לבני אדם שעושים זאת, ואת זה אפשר לראות בחינם במהדורת החדשות.

ציון סופי במדד איקס: 5

*התמונות לקוחות מ-IMDB