טוב... הנה הסיפור השני שכתבתי :]
ושוב, מצטערת על זה שהסיפור הקודם נמחק והייתי צריכה להפסיק באמצע...
יש לי כמה דברים להגיד בקשר לסיפור שאני מפרסמת עכשיו, בפרקים הראשונים אני קופצת בזמנים של יותר מחודשיים, כי פשוט ככה זה מסתדר לי הכי טוב... כול פעם שאני אקפוץ בזמן קדימה, אני אכתוב. אחרי כמה פרקים אני אפסיק לקפוץ בזמנים והמשיך את זה ברצף.
קריאה מהנה!
פרק 1
זה היה בקיץ שנת 2006, אני, מאיה כהן הייתי בדרכי לסיים את כיתה ו' ולעלות לחטיבת הביניים.
"היום אנחנו נוסעים לבית הספר בו אתם תלמדו שנה הבאה 'עמקים תבור'" המחנכת שלי אפרת עמדה באמצע הכיתה "אתם תסיירו בו ותכירו אותו, כדי ששנה הבאה תכירו את הבית ספר יותר טוב" היא סיכמה וכולנו רצנו אל האוטובוסים עולים עליהם ומתיישבים כול אחד ליד חברו.
"אני מצפה כל כך לעלות כבר לכיתה ז'!" אמרתי בהתרגשות לרוני, אחת החברות הכי טובות שלי.
"אני הייתי שם המון פעמים, אני מכירה אותו כמו כף היד שלי! אני הרי בקיבוץ שבו נמצא הבית ספר" רוני חייכה, היא גרה בקיבוץ מזרע, שם הבית ספר בו אני אלמד שנה הבאה נמצא, תמיד כשהייתי באה לישון אצלה היינו נכנסות לבית ספר ואוכלות תותים מהעץ.
אחרי נסיעה של רבע שעה הגענו לבית ספר, ירדנו מהאוטובוסים והתחלקנו לכיתות, 3 ילדים משכבת ז' הצטרפו עלינו, אחת שמנמנה עם עיניים חומות ושיער מתולתל, ילד נמוך עם שטני-בלונדיני שלמד שנה מעליי בשנה הקודמת שמו היה דור ארנוני, והילד השלישי היה גבוה עם שיער שחור ועיניים חומות הוא היה מדהים, הוא לבש מכנסיים עד לברכיים וגופיה לבנה רחבה.
התקדמנו לכיוון הספרייה, סשה הספרנית הסבירה לנו מה עושים בספריה ואת החוקים שלה.
לקחו אותנו לכיתת אומניות, ויוק המורה לפיסול, שלמרות שיש לה שם של סינית היא ממש לא, הסבירה לנו
מה עושים בחוג שלה. "כאן אנחנו עושים עבודות מהמון חומרים, אנחנו מכינים עבודות מנייר כסף ואפילו מגרוטאות" היא אמרה בקול רך וחייה "אפילו דור אצלי בחוג, והוא מאוד נהנה, נכון?" היא סובבה עליו את מבטה והוא חייך והנהן עם ראשו להסכמה.
יצאנו מכיתת האומניות ונכנסנו לתוך בניין גבוה שם היו מסודרים המון שולחנות מסביב וכולם התיישבו עליהם, לחדר נכנסה מורה עם שיער שחור קצר בשם יונה.
"שלום ילדים, אני יונה ואני מלמדת את חוג הדרמה" היא הציגה את עצמה והסבירה לנו על החוג "בחוג אנחנו מעלים הצגות לכול בית הספר בהמון נושאים שונים, בכיתה ז' אנחנו נכין הצגה לסיום עבודת השורשים" היא המשיכה להסביר על החוג, אבל באותו הזמן לא ממש הקשבתי, אני אף לא התעניינתי במשחק, היה לי פחד במה נוראית וגם הייתי שחקנית גרועה, הילדים מכיתה ז' ישבו מולנו, אני לא הצלחתי להוריד את העיניים שלי מהילד הגבוה בעל השיער השחור, הוא באמת היה יפה, הילד הכי יפה שראיתי אי פעם.
כשיונה סיימה לדבר כולנו התנפלנו על הכיבוד שהיה בצד ושמעתי את אפרת המחנכת שלי קוראת לילד מכיתה ז', ואז כבר שמעתי את השם שלו.... אור שחר.
אני מקווה שאהבתם :)
הפרקים היו באורכים כאלה בערך... אולי יהיה לפעמים יותר ארוך, תשרדו (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
