אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף אוף.
אני שונאת הכל.
אני שונאת ת'גוף שלי. אני שונאת ת'פרצוף שלי. אני שונאת ת'לימודים. אני שונאת ת'הורים. אני שונאת ת'אחים שלי. אני שונאת ת'חברות שלי. אני שונאת אותו. אני שונאת ת'פורים המזדיין הזה. אני שונאת ת'בית הזה. אני שונאת אוכל. אני שונאת ת'חיים.
לא יכולה יותר, לא יכולה!!!
נמאס לי, נמאס לי מהכל 
אני חושבת שבחיים המצב שלי לא היה כ''כ מחורבן. באמת.
פורים מזדיין! חג מזדיין! חופש מעפן!
אתמול לא אכלתי כמעט כלום אולי 100 קלוריות. אחלה. רבתי עם ההורים שלי הייתי עצבנית על כל העולם לא היה לי כוח לראות אפחד. הלכתי לישון מוקדם ולא עשיתי שומדבר אתמול.
והיום? קמתי לבוקר עוד יותר מחורבן. לא דיברתי עם אפחד, לא אמרתי לאפחד בוקר טוב. וכניראה שלאמא שלי או לאחים שלי או לאבא שלי, או לאפחד, זה לא היה אכפת 
ואז התחלתי לחשוב מה אני יעשה ביום חופש האומלל הזה?
מה כבר יש לעשות? אה? כמעט כולם בים או בת''א. ורק אני תקועה פה עכשיו. מרחמת על עצמי, לבד, לבד בבית, לבד בעולם.
כולם נהנים ומנצלים ת'יום חופש הזה, ואני בעולם אחר, עולם מחורבן.
היה לי בולמוס מטורף, שוב. אכלתי כל דבר שרק היה בדרכי. לא עניין אותי כלום. אכלתי, בכיתי, אכלתי, בכיתי...
הקאתי. בכיתי. הקאתי.
שתיתי על הבוקר. גאד. לאיזה מצב הגעתי?
אין לי כוח לחיים האלה! שומדבר לא מצליח לי, שומדבר לא הולך לי, הכל חרא הכל =\
למה זה מגיע לייייייייייי
למההההה
בא לי למות אין לי כוחות להתמודד עם כל זה
כינוי:
אַנָּה 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
