שלום,
סליחה שרק עכשיו אני מעלה..
רציתי ב9 אבל ברח לי מהראש
אוף, בבקשה תגיבו!
מי שרוצה להיות בקבועים שיכתוב לי!
תרשמו למנויים, שווה, מקבלים לפעמיים פרקים שלמים, או חצי פרק
תהנו ותגיבו 
פרק 16
הסתכלתי מסביב, מחפש את מקור הצעקה.
"מה זה?" אמרתי ספק צועק ספק לוחש.
ביל הסתכל מסביבו והצביע על מון.
הסתכלתי אל כיוון מון וראיתי אותה עומדת על הכיסא, מצביעה על משהו שנח על הריצפה.
הבנתי על מה היא הצביעה.
ג'וק..
"בנות" מלמתי.
ביל הלך לכיוון מון.
"אהההההההההה!" צרח אף הוא.
"נו.. אמרתי.. בנות" מלמלתי שנית.
ביל קפץ לתוך ידיה של מון, והיה ברור שידיה הולכות להשבר כל דקה.
הלכתי לכיוונם ודרכתי על הג'וק הקטן והמסכן שלא הבין מאיפה המכה הזאת באה.
"טוב.. בנותס, תרדו, הוא.. הוא.. מת" אמרתי במבט עצוב.
ביל נשם לרווחה וירד מידה של מון.
מון ירדה מהכיסא והתקרבה אלי.
"יוו! איזה גבר!" אמרה ונשקה לי בלחי.
הרגשתי איך הפרפרים בבטני עפים לכל עבר,
איך התחלתי להסמיק.
אבל החשוב מכל,
הבנתי מה הנשיקה הקטנה הזאת עושה לי, הבנתי כמה היא חשובה לי.
הייתה שתיקה קצת מביכה, שבינהם תפסתי את ביל עם מבטי קינאה.
"טוב.. אתם באים לקבור את הג'וק..?" שאלתי במבוכה.
"כן.. בטח.. ברור.." מלמלו השניים.
הלכתי לכיוון העציץ שהיה מונח לידי.
הרמתי אותו וזרקתי על הג'וק, מה שגרם לעציץ להשבר ולאדמה להשפך על הג'וק.
לקחתי מהריצפה עטיפת מסטיק שמישהו זרק.
"יש לך עט!?" שאלתי נער שעבר לידנו.
"כן.." מלמל והושיט לי את העט.
"תודה" אמרתי.
כתבתי על העטיפה,
'ג'וק טוב, הייתה לי חבר נהדר.
יהיה זיכרה ברוך'
שמתי את הפתק על האדמה והסתכלתי על ביל ומון.
"אז.. איך?" שאלתי.
"העט..?" מלמל הנער.
"אה כן.. קח" אמרתי והושטתי לו את העט.
"אז איך?" שאלתי שנית.
"מהמם.." אמרה מון וחייכה.
"באמת!? אמרתי נרגש.
"לא" ענו היא וביל פה אחד.
נאנחתי והתחלתי ללכת, הם אחרי.
"איפה זאק?" שאל ביל.
"שאלה טובה.. אין לי מושג" אמרתי.
"באים להבריז?" שאלה.
"אני עף לישון..." מלמלתי.
"אה.. אני אראה לך את החדר.."
היא התחילה לצעוד למקום לא ידוע.
"ואיך את יודעת איפה?" שאלתי.
"זאת השנה השנייה שלי פה.. אני מכירה את המקום" אמרה.
"אה.."
היא הובילה אותנו לדלת גדולה.
היא פתחה בזהירות את הדלת, ומולנו נתגלו עוד 2 דלתות.
'בנים' היה חרוט על דלת אחת.
'בנות' היה חרוט בכתב זהה על הדלת השנייה.
התקדמתי צעד ופתחתי בזהירות את דלת הבנים, מסכל בחשש לכל עבר.
הדלת נפתחה.
"וואו!" צעק ביל שהיה מאחורי.
מולנו התגלו לא פחות מ20 דלתות.
הסתכלתי על הדלתות, ושוב היה חרוט עליהם משהו.
'שוקי ומוקי' היה חרוט על אחד.
'מני, קני, וריסבל'
'מליאן, אטמוס ומולפין'
'קן ומילאר'
עיני נעצרו שראיתי על דלת אחת,
'זאק, ביל וטום'.
"לכאן.." מלמלתי.
פתחתי בזהירות את הדלת, ולמזלי לא היו עוד דלתות.
מה שהיה בחדר זה 3 מיטות, ארון גדול למדי ו3 שולחנות כתיבה ולידם 3 כיסאות עץ ישנות.
הכל ב3.
התקרבתי למיטה, נשכבתי, נזהר לא להתקע בשידה שליד.
"בוא ביל.." מלמלתי.
ביל נשכב במיטה ליד.
"איפה מון?" שאלתי.
"בחדר הבנות" ענה מיד.
שתקתי.
הרגשתי איך העיפות שולטת בי, איך כל שנייה אני... פשוט נרדם.
מתרחק מהעולם הזה, ומתקרב לעולם החלומות.
בעצם.. חלומות? על מה אני אחלום? שיש לי כוחות על..?
כל מה שלא מציאותי, קורה לי!
חלומות.. החלום היחיד שלי זה שדבילש יצליחו.
מה שלדעתי לא יקרה, שאני תקוע במקום המסריח הזה!
ספויילרים [תחילת פרק הבא] :
חושך.. הכל היה כל כך חשוך.
הסתכלתי מסביבי, חיפשתי משהו, לראות.
אבל כלום, הכל היה חשוך.
"ביל.. מון.. זאק.. ארטם.. אמא.. אבא.. מישהו!" אמרתי.
אך היה שקט.
הלכתי בזהירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
- 
-
- 
-
-
- 
- 
-
-
-
-
-