תוך שניות כבר הייתי במכונית שלהם, חסרת הכרה.
התעוררתי במקום מסריח, וחנוק
"התעוררת. סוף, סוף" שמעתי גבר בעל קול נמוך מדבר
"איפה אני..?" בקושי הצלחתי להוציא מהפה את המילים האלה
"את בידיים שלנו, אני במקומך לא הייתי כל כך שמח"
"מי אתם?" שאלתי
"חבריו לעסקים של אביך" מישהו אחר אמר
"אני רואה סרטים!מה אתם הולכים לעשות לי?"
ישבתי על כיסא, העיניים שלי מכוסות, הידיים שלי כבולות מאחורי הכיסא והרגליים שלי גם כבולות.
"אנחנו הולכים לקחת ממך מידע" אמרו
"רק תנסו" אמרתי
הרגשתי יד של מישהו עפה במהירות לכיוון הפרצוף שלי ישר ללחי
"איזה כאבים" אמרתי בציניות
שמעתי מישהו משחרר את הנצרה ומשהו קר נצמד לרכה שלי
"את הולכת לדבר?" הם שאלו
"על מה?" שאלתי
פחדתי כל כך
"על חבריו לעסקים של אבא שלך" מישהו אמר
"מה אתם רוצים שאני יספר לכם?" שאלתי
"תראי, הוא עשה איתנו עסקים, וקבע איתנו, וסגרנו כספים, ואז אנחנו מגלים שהוא כבר עשה עסקה אחרת עם מישהו אחר, זה מאוד פגע בנו, מה את יודעת על זה?"
"רק כמה דברים" אמרתי
"והם?!" מישהו צעק
"אני יודעת שהוא עשה איתם עסקים, אבל אז אלאדין בא עם השלל של 40 הגנבים וזה יותר השתלם לאבא שלי" אמרתי
הרגשתי שמישהו בועט בי בחוזקה ברגל, הכאב הגיע עד למותניים שלי, הם חזקים! לעזאזל!
"תדברי כבר!!!"
"טוב...אז...אבא שלי קיבל הצעה מפתה, של שלוש משאלות מג'יני, כן הוא מצא את המנורה" אמרתי
הרגשתי מישהו מביא לי אגרוף חזק בבטן
אוקי, אולי זה הזמן להפסיק להתחכם
"תדברי כבר!בלי התחכמויות או שזה לא יגמר טוב!"
"אני לא יודעת כלום!" אמרתי
הרגשתי מכה חזקה בראש
*
התעוררתי שוב באותו מקום מסריח, הפעם יותר חנוק
"אולי קיבלת קצת שכל?" הוא שאל
"אחרי המכה הזו שנתתם לי כל השכל יצא לי כבר מהאף" אמרתי
"אוו!!!!!!!!" שמעתי את אחד מהם זורק משהו גדול על הקיר, וכמה שניות אחרי, המשהו הזה נופל על הרצפה. מפורק.
"אם את לא רוצה לגמור כמו הכיסא הזה כדי לך לדבר"
אוקי אז זה היה כיסא
"מה גרם לכם לחשוב שאני יודעת משהו?!" צעקתי
"אל תצעקי עלינו"
הם הביאו לי עוד סטירה
"כי את הבת שלו!" הם צעקו
"תגידו?!אולי תיקחו קצת מהשכל שנפל לי ותחברו למערכת העצבים שלכם?!כי שלכם כבר ממזמן אבד אני רואה!" אמרתי
עוד בוקס לבטן
מעכשיו אני אשתדל לנסח דברים יותר נחמדים
התפתלתי מכאבים, אם העיניים שלי לא היו עצומות כבר מזמן הייתי בוכה.
"תדברי כבר!"
"אני לא יודעת כלום!!" אמרתי
"את יודעת"
"אני לא!!"
בעטו בי שוב
"אחחח!!!" צרחתי
"סוף סוף את צורחת, כבר התגעגעתי לשמוע מישהו צועק מכאבים, למה לקח לך כל כך הרבה זמן?"
"בטח שצרחתי, אבל כנראה בנוסף לחוסר שכל אתה גם לא שומע טוב" אמרתי והתחרטתי ישר
עוד בעיטה
דמעה הצליחה לברוח מהעין העצומה
"חבל שחשוך, הייתי יכול לראות אותך בוכה בלי סוף"
הוא צחק
"אתה סדיסט אתה יודע?" שאלתי
עוד בוקס לבטן
"זו הייתה מחמאה בשבילך!!" צעקתי תוך כדי ניסיון להתפתל מכאבים
"מה זה אומר?" שמעתי שהוא לחש לו
"זה אחד שנהנה מכאב" אמרתי
"אה אז תודה"
"אין על מה" אמרתי
"אתם רוצים אולי גם תה ועוגה?אולי נפתח לכם פורום??!!" השני צעק
"אני אשמח לתה, ואם אפשר קינמון, תודה"
עוד מכה לראש
*
עוד פעם התעוררתי באותו המקום
"יש לכם אולי אספירין?" שאלתי
"אל תדאגי, עם המכות שתקבלי את תבקשי שכאב הראש שלך יחזור"
"כבר אמרתי שאני לא יודעת כלום?"
"כן, כבר אמרנו שאת הולכת למות?"
"שיט, על אמת?????" שאלתי בציניות
סטירה ללחי
"תגידו אולי תרביצו לי על זה שאני נושמת?!"
"אם היה לי זמן"
"אז מזל שאין לך"
סטירה ללחי השנייה
"בסדר!הבנתי שיש לך מנוי למכון כושר!אתה לא צריך להראות לי!"
"איך היא ידעה?" אחד מהם לחש
"היא צחקה עליך!היא לא רצינית!!" השני אמר
"אה"
עוד בוקס לבטן
"איי!!" צרחתי מכאבים
"טוב אין לי הרבה סבלנות, את הולכת לדבר או שאני יורה בך?!"
"אוקי!אוקי!"
הפחד כרסם אותי, כמה שהייתי צינית, ספגתי מכות, ועוד פעם צינית, כל כך פחדתי.
"אז יאלה!" הוא צעק
"אני נשבעת שאני לא יודעת כלום!!!"
הרגשתי אגרוף בלחי
הכאב אכל אותי, רציתי שהם יירו בי וזהו.
"נו כבר!" אחד מהם צעק
"אתם רוצים לשמוע מה שיש לי להגיד או לא?!"
"דברי" השני אמר
"אני בת 19, עד לא מזמן נחשבתי לקטינה, אני עדין הילדה הקטנה עבור אבא שלי, מה גרם לכם לחשוב שהוא יספר לי משהו?!" צעקתי
הם שתקו
"יש בזה משהו" השני אמר
"אין בזה כלום!" אחד אמר והרגשתי עוד סטירה בלחי
"אתם יודעים שכל מכה שאני מקבלת תגדיל את הסבל העתידי שלכם?" שאלתי
"מה?" הם שאלו
"אתם יודעים הרי שאני הבת שלו. נכון?"
"כן...אז?"
"מה אז?! הוא לא יאהב את מה שאתם עושים לי"
"לא אכפת לנו!"
"באמת??" שאלתי
"כן!את חושבת שאנחנו אהבנו מה שהוא עשה לנו??"
"תראו, יש סיכוי שאבא שלי נעלב מכם" אמרתי
"כן?ממה בדיוק??" השני שאל
"אתם אמורים לדעת, אתם עושים איתו עסקים, לא אני" אמרתי
"מה זאת אומרת?"
"אולי עשיתם משהו שעיצבן אותו?" שאלתי
"לא יכול להיות" השני אמר
"בטח שכן, אני מכירה אותו.סתם כך הוא לא בוגד באנשים" אמרתי
"ילדה!תתעוררי!!אבא שלך חלק גדול מאוד מהמאפיה בארץ!כמה טוב את חושבת שאת מכירה אותו?!"
"יותר מכם כנראה" אמרתי
"למה את חושבת?" הראשון שאל
"כי מי שמכיר אותו היה יודע שלחטוף אותי, להרביץ לי, ולאיים להרוג אותי זה לא מעשה חכם"
"אני רואה שיש לך המון מה לומר"
"אתה לא הראשון שאומר לי את זה" אמרתי
"בטח גם לא האחרון"
"בהקשר שלי לא יהיה אחרון, בהקשר שלך, מי יודע, יש סיכוי שזה היום האחרון שלך לחיות"
עוד בוקס לבטן
אם לא הייתי יודעת שאין עצמות בבטן הייתי חושבת שהיא נשברה.
"יש לי שאלה" אמרתי
"את לא שואלת פה את השאלות!אנחנו שואלים!את עונה!"
"בבקשה, רק שאלה אחת" אמרתי
"לא!!!" הם צעקו
"טוב" אמרתי
"את מתכוונת לדבר או לא?!"
"אין לי מה לומר!!" צעקתי
עוד בוקס ללחי, אני מעדיפה להיות באותו חדר עם סטיב מאשר עם הבחורים האלה.
על מי אני עובדת? אני מעדיפה להיות עם סטיב באותו החדר גם כשלא מענים אותי. עכשיו אני קולטת שהם הולכים להרוג אותי. עכשיו אני קולטת שאין לי הזדמנות נוספת לראות את העיניים שלו, של סטיב. בקיוסק התנהגתי אליו מגעיל כל כך. אני מניחה שלא תהיה לי הזדמנות להתנצל, לדבר איתו. ומה כבר רציתי היום? לקנות מתנה לאח שלי לכבוד ההשתחררות מהצבא. אוי שיט!היום גם יום ההולדת של סטיב, והייתי כל כך מגעילה אליו, איך יכולתי?
"דברי כבר!!" הוא צרח
"בתנאי שתביאו לי אספירין" אמרתי
עכשיו הם הביאו לי בוקס ממש חזק מעל העין, הרגשתי סחרחורת, הרגשתי כאילו לאט, לאט אני נרדמת.
פתאום, צליל פריצת דלתות, 3 יריות ומישהו רץ אליי.
שיחררו את החבלים מהידיים ומהרגלים שלי, ועכשיו הוציאו את כיסוי העיניים, אני עדין חצי בהכרה וחצי חסרת הכרה.
"גבריאלה..." ליטפו את הפנים שלו, זיהיתי את הקול הזה.
התאמצתי לפקוח את העיניים ולראות אותו, זה באמת היה סטיב.
"אל תדאגי" הוא הרים אותי
"מזל טוב" אמרתי ואיבדתי את ההכרה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
