"לראות את החוטפים שלך"
"באמת?!" שאלתי מופתעת
"כן.."
"סטיב!תודה!" קפצתי עליו בחיבוק
נסענו לבית החולים
החזקתי ביד שלו לפני שנכנסנו
"הם ערים בכלל?" שאלתי
"תקווי שלא" הוא אמר
כן בטח.
נכנסנו ואחד מהם היה ער
"מי זו?" הוא שאל בקול צרוד
"איך אתה לא זוכר?? אני זאת שניסית להרוג!!"
הוא נראה בן אדם רע.
הוא נראה זוועה, חיוור, כאילו לא התקלח או התגלח שבועות שלמים
"אה..את הבת של המניאק הזה"
הופתעתי מהתעוזה שלו
"כן" צחקתי "אני הבת של המניאק הזה, אתה עוד תתחרט על המילים האלו, אתה תתחרט על מה שעשית, אתה תתחרט שנולדת"
"זה איום?" הוא שאל
"לא, זו עובדה, איך אתה מצליח לישון בלילות עם מה שעשית?ניסית להרוג מישהי חפה מפשע...איך המצפון שלך נקי?" שאלתי
"המצפון שלי מאוד מלוכלך...הבטחתי לעצמי שאת תמותי, ולא ביצעתי את המשימה"
הבאתי לו סטירה
"גבריאלה.." סטיב התקרב אליי
"סטיב תתרחק" אמרתי
"תראה איך הכלבה הזו מדברת אליך"
"אתה תישרף בגיהינום, ולפני שתישרף בגיהינום אתה תתפוצץ, אתה יודע הרי כמה אבא שלי איש חזק, אני ידאג שהוא יראה את הכוח שלו ואת העוצמה שלו עליך, אתה תראה, אתה תהיה שפן הניסויים שלו" המחשבה על זה גרמה לי לחייך
"גבריאלה תירגעי" סטיב תפס את היד שלי בחוזקה
"אני לא מתכוונת להירגע, אני מתכוונת להרוס אותו"
השנאה כבשה אותי והשתלטה עליי
באותו רגע שמחתי שהבאתי איתי אולר, ידעתי שהוא יהיה שימושי.
"גבריאלה, דיי"
"אוקי, אני אירגע" אמרתי
סטיב ישב ואני התקרבתי אל הבנאדם המלוכלך הזה, הוצאתי את האולר בזהירות ובאיטיות מהכיס, ופתחתי אותו
"שוטר!!הלו!!יש לה סכין!"
סטיב רץ אליי ולקח ממני את הסכין, ותפס אותי
"תעזוב אותי!" אמרתי לו
"גבריאלה דיי" הוא החזיק אותי יותר חזק
"אתה מכאיב לי!" ניסיתי להשתחרר מהאחיזה שלו
"תירגעי קודם כל" הוא חיבק אותי בכוח, התחלתי לבכות, לאט, לאט החיבוק שלו נהיה יותר רך ונתתי לו לעטוף אותי.
יצאנו משם
"את בסדר?" הוא שאל אותי
הנהנתי
"בואי אלי" הוא חיבק אותי
"רציתי להרוג אותו, רציתי להרביץ לו, רציתי לגרום לו לסבול" אמרתי
"אני יודע"
הוא החזיר אותי הביתה
אבא שלי חיכה לי בסלון
"איפה היית?" הוא שאל
"אבא..הייתי, בבית החולים" אמרתי
"מה?רגע...את...את בהריון?!" הוא צעק
"מה?!לא?!אני וסטיב כלל לא...מה?!אבא זה לא קשור לזה" אמרתי
"אז מה קרה?" הוא שאל
"הייתי אצל החוטפים שלי" אמרתי
"מה?" הוא שאל
"הם בבית חולים, והייתי בחדר שלהם, ודיברתי עם אחד מהם, קוראים לו אלכס" אמרתי
"מה?למה לא אמרת לי שאת הולכת??" הוא שאל
"אבא אתה היית מונע ממני ללכת, והייתי צריכה ללכת"
"ומה עשית שם?הוא היה ער בכלל?"
"כן, דיברתי איתו" אמרתי
"על מה?" הוא שאל
"הוא בהתחלה לא זיהה אותי...ואז אמרתי לו שאני מי שהוא ניסה להרוג, ואתה יודע מה הוא אמר?הוא אמר 'אה את הבת של המניאק'. לא יכולתי לשמוע אותו מדבר עליך כך, איימתי עליו, אמרתי לו שהוא הולך להתחרט על כל מילה שהוא הוציא, על כל מה שהוא אמר, אמרתי לו שהוא הולך להישרף במכונית שלו ושהוא הולך להישרף בגיהינום. אבא כל כך כעסתי עליו, אני לא יודעת מה קרה לי"
"הרגשת כעס עליו, זה טבעי ילדה שלי" הוא חיבק אותי
"ואז הוא אמר שהוא מתחרט שהוא לא הרג אותי, והרבצתי לו, ואיימתי וצעקתי עליו, סטיב ניסה להרגיע אותי, ואז אמרתי לו שאני אירגע, וכשהוא התיישב הוצאתי אולר מהכיס, אבל לפני שהספקתי להתנקם באיש הזה סטיב עצר אותי והוציא אותי משם, אבא ניסיתי להרוג אותו, רציתי להרוג אותו, לתקוע לו את הסכין בלב" אמרתי
"זה טבעי מה שאת מרגישה, הוא ניסה להרוג אותך, אין לך ממה לדאוג" הוא חיבק אותי
"אני לא יודעת מה קרה, מצד אחד כעסתי על סטיב שעצר אותי מצד שני הודיתי לו שעצר אותי"
"אני שמח שהוא עצר אותך, זה לא משהו שהיית רוצה שיזכרו שעשית"
"אבל תדעי שאם בכל זאת תרצי שמשהו יקרה להם, הוא יקרה, רק תגידי לי מה, וברגע שהשוטרים יפנו מהם מבט או ימצמצו זה יקרה."
"אבא, אני רוצה לעשות להם משהו בעצמי, אני רוצה להוציא עליהם את כל הכעס שלי, אני רוצה להרוג אותם" אמרתי
"את לא תעשי להם כלום, אבל אל תדאגי, זה לא יעבור להם בשקט, אני מבטיח לך."
"אבא אני ממש עייפה" אמרתי
"אז לכי לישון "
"אני מקווה שהפעם אני לא יראה מסכות בחלום"
"אני מקווה שהפעם לא תחלמי על זה בכלל" הוא אמר
"לילה טוב אבא"
"לילה טוב נסיכה" הוא נישק אותי על המצח
למחרת אליעד העיר אותי, וסיפר לי שאבא סיפר לו מה קרה, הוא סיפר שהוא מופתע ממני, אבל מצד שני הוא לא מופתע מעצם המעשה.
"באמת?" שאלתי
"כן...גם אני הייתי רוצה להתנקם" הוא אמר
"אז אתה לא חושב שאני איזה מטורפת?" שאלתי
"מה פתאום אחותי" הוא חיבק אותי
"אוקי"
סטיב התקשר אליי, אמר לי שהוא רוצה שנדבר.
עכשיו הפחד הכי גדול שלי שהוא יזרוק אותי, בגלל מה שקרה.
אבל במקום זאת נסענו למקום ההוא שהוא לקח אותי לפני כמה זמן, מול הים. התיישבנו שם בשתיקה
"בצהריים, אמרת לי שאני לא יודע את ההרגשה הזו, של הפחד, של המכות, של האקדח. אני יודע, אני מכיר את זה, בנוסף לכך שאבי היה מרביץ לי, הוא תמיד היה מאיים עליי עם האקדח שלו, היו לו שניים, אחד במגירה בחדר שלו ואחד שהוא תמיד החזיק על עצמו, והוא היה מכה אותי עם האקדח שלו, ולאמא שלי לא היה מה לעשות, כמו שלי לא היה מה לעשות כשהוא הרביץ לה"
לא היה לי מה לומר, שתקתי
"הרגשתי כעס כל כך גדול אליו, ואז היה יום בבית הספר, שבדיוק דיברו על מקרים בהם ההורים מרביצים לילדים, אמרו שהילדים צריכים לעשות כל שביכולתם כדי לנסות לעצור אותם. והבנתי שאני צריך לעצור את זה, אבל הוא המשיך להרביץ לנו"
"אף אחד לא עצר אותו?" שאלתי
"ניסינו, הוא הרביץ יותר חזק"
"ואיך זה נעצר לבסוף?" שאלתי
"הוא נרצח" סטיב אמר
"באמת??מי הרג אותו??" שאלתי
"אני" הוא אמר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
