רומן רצחני.

טוב אז...ככה זה ילך

היום אני ישים שני פרקים

אחד על יום רביעי שלא העליתי

ואחד יום ראשון..

כי אני לא פה ביום ראשון.

מחר (יום שבת) אני ישים עוד פרק.

כי גם יום רביעי אני לא אהיה.

אז..תהנו?

פרק 14 - חי או מת?!

"אולי אנחנו צריכים לשקול מחדש את היחסים בנינו"

"לא..אני לא מסכים איתך, אני יודע שיש פיתרון אחר"

הוא החזיק את הידיים שלי

"אנחנו פשוט צריכים להיות יותר סובלניים, אנחנו צריכים ללמוד להקשיב אחד לשני, ולהבין אחד את השני, אני לא רוצה שניפרד"

"גם אני לא רוצה אבל –"

"אם אף אחד מאיתנו לא רוצה אז לא נעשה את זה לעצמנו. גבי את אוהבת אותי?" הוא שאל

"כן" אמרתי

"ואני אוהב אותך, אנחנו לא צריכים יותר מזה. אנחנו נהיה בסדר"

חשבתי על זה למשך כמה דקות

"אז אני רואה שהביאו לך משרד" אמרתי

"יפה לדעתך??" הוא שאל בחיוך

"נחמד.." אמרתי

"תפרגני קצת!" הוא דרש

"מהמם!!!פשוט מדהים!!הייתי עוברת לגור פה אם היו מרשים לי.."

"תודה" הוא חייך

"אז אתה סולח לי?" שאלתי

"אם את סולחת לי" הוא אמר

"כן.."

"אז גם אני סולח"

"אבל תבטיח לי דבר אחד" ביקשתי

"מה?"

"למרות איך שהריב הזה התגלגל, תגיד לי כל פעם שדבר כזה קורה...תגיד לי כשחושדים באבא שלי..שאני לא יקבל שוק כשאתה ועוד מישהו תתדפקו בדלת ותבקשו לתחקר אותו" השפלתי מבט

"מבטיח לך.."

הוא החזיק את הסנטר שלי והרים את המבט שלי, ואז התקרב ונישק אותי.

*עבר חודש – אם הייתי עדין בבית הספר, זה היה היום הראשון ללימודים.

"אליעד!!!" צעקתי מהחדר שלי

"מה את רוצה?!" הוא צעק חזרה ונכנס לחדר שלי

"בוא איתי ועם ליסה לקניון"

"נראה לך יש לי כוח??" הוא שאל

"נו בבקשה אליעדי.."

"אל תעשי לי פרצופים" הוא אמר

"אליעד..."

"לא, יש לי משהו אחר לעשות" הוא אמר

"כמו??" שאלתי

"אני יוצא" הוא אמר

"עם מישהי?!?!" שמחתי

"כן!" הוא אמר ויצא מהחדר

הו לא, הוא לא יתחמק ממני

"אליעד!" קפצתי עליו ועשיתי עליו שקמח

"איזה מעצבנת את!"

הוא הפיל אותי על המיטה שלו

"בוא הנה!" תפסתי אותו

"מי זו??" שאלתי

"את לא מכירה" הוא אמר

"אז הגיע הזמן שתכיר לי אותה"

"נחשוב עליך!אני צריך לצאת כבר!ביי" הוא לקח ז'קט ויצא

אחרי רבע שעה יצאתי גם אני ונסעתי עם ליסה לקניון בגבעתיים

"כמה זמן לא היינו כאן!" היא אמרה

"יאו חודש שלם!"

כן, בשבילנו זה מספיק

"כדי שננצל את זה כי חודש הבא אני מתגייסת" היא אמרה

"אל תזכירי לי את זה אוקי?" ביקשתי

"זה הכרחי, שלא תשכחי פתאום וזה יבוא לך בבום" היא אמרה

"אל תדאגי לי" אמרתי

"טוב, נתחיל לפשוט על חנויות?" היא שאלה

"יאלה!"

הסתובבנו בכל הקניון, קניתי נעליים ומכנסי שורט.

"אני מתה מרעב!" ליסה אמרה

"רק 3 בצהריים!" אמרתי

"אכלתי ב11!"

"אני עוד רגילה לשעות שאכלנו בבית הספר" אמרתי

"גם אני..זו מן שיגרה כזו"

"יש למעלה מסעדות, שנעלה?" שאלתי

"יאלה"

ישבנו באחת המסעדות, כשפתאום מישהו עצם לי את העיניים עם הידיים והביא לי נשיקה על הלחי, לפי הריח יכולתי לומר שזה סטיב

"סטיב?" שאלתי

"איך ידעת??" הוא שאל

"לפי הריח" אמרתי

"מה אני כזה מסריח??" הוא התחיל להסניף את עצמו

"לא!יש לך את הריח אני טוב בעולם!" תפסתי אותו מהחולצה ונישקתי אותו

"מה אתה עושה פה בכלל??" שאלתי

"אני בהפסקה" הוא אמר

"אה..סטיב..אם לא שמת לב אתה בגבעתיים...מאשדוד עד לפה זה כל ההפסקה שלך"

"אני יודע"

"אז מה אתה עושה פה?" שאלתי

"סתם..כלום" הוא אמר

"אוקי" אמרתי

משהו הסריח פה.

ראיתי את ליסה ושלומי מסתכלים אחד על השני

"אה..סטיב, אני צריכה לדבר איתך רגע, שלומי שב בינתיים"

משכתי את סטיב הצידה

"מה קרה?" הוא שאל

"אתה לא שם לב בעצמך?" שאלתי והסתכלתי על ליסה ושלומי

"ליסה?ושלומי???" הוא שאל

"כן..תראה איזה חמודים הם..."

"וואלה.." הוא הסתכל עליהם עכשיו בצורה שונה

"התגעגעתי אליך" חיבקתי אותו חזק

"ראית אותי ביום שבת" הוא צחק

"ועכשיו יום שלישי!זה המון זמן, מה, לא התגעגעת אליי?" שאלתי

"בטח שכן"

"אז אתה רוצה לומר לי מה בדיוק אתה עושה כאן?" שאלתי

"אני עובד.." הוא אמר

"חשבתי שאתה עובד בתחנה באשדוד" אמרתי

"זה נכון" הוא אמר

"נו סטיב דיי עם ההתחכמויות!" ביקשתי

"אוקי...מישהו נרצח כאן, והוא מאשדוד, אז שלחו אותי לחקור קצת..."

"ומה גילית בינתיים?" שאלתי

"אל תדאגי, אני יודע שאבא שלך לא קשור לזה...אבל מה שאני יודע זה שהרוצח מסתובב פה חופשי, ואני ממש רוצה שתחזרי הביתה" הוא אמר

"אבל אני בקניון"

"אז מה.."

"מה יש לרוצח לחפש בקניון???" שאלתי

"כי זה המקום שלא יחפשו אותו...אנחנו עלינו על כמה עקבות שלו בינתיים...והוא באזור הזה, כשראיתי אותך הלב שלי נפל, מה את עושה פה? אם את רוצה להמשיך להסתובב בקניון אז בבקשה, אבל לא בקניון הזה"

"אתה דואג יותר מדיי..." אמרתי

"בואי..אני אלווה אותך למכונית"

הם ליוו אותי ואת ליסה למכונית

"ואיך אני אדע שאתה בסדר?" שאלתי

"תתקשרי אליי כשתוכלי...אל תדאגי לי, אני הוכשרתי לדברים האלה"

"סטיב, הוא רצח מישהו, לא תהיה לו בעיה לרצוח עוד אחד, אולי תחזור איתי הביתה?" שאלתי

"אני לא יכול...כשתגיעי הביתה תתקשרי אליי, אני בטוח יענה"

"ואם לא תענה? זה סימן שקרה משהו??" שאלתי

"גבי, סעי כבר הביתה" הוא התחמק והלך

נסעתי הביתה,עברה שעה

התקשרתי לסטיב,

אבל הוא לא ענה.

פרק 15 - לוחמת אמיתית

התקשרתי שוב, ועוד פעם המענה הקולי

נלחצתי כל כך, בחיים לא דאגתי ככה למישהו.

"גבי?אפשר להיכנס?" אליעד דפק בדלת

"לא" אמרתי

לא רציתי שיראה אותי כך

הוא פתח את הדלת בכל זאת

"אני שומע את הנשימות המהירות שלך עד לחדר שלי, מה קרה?" הוא שאל

"אתה לא אמור להיות בדייט?"

"לא הלך..נו מה קרה??"

"הוא לא מתקשר אליי" אמרתי לחוצה

"מי?" הוא שאל

"סטיב"

"אז אולי הוא עסוק"

"אליעד...פגשתי אותו בקניון גבעתיים לא מזמן, היום. והוא אמר שהוא שם כי היה איזה רצח או משהו, והרוצח עדין מסתובב שם חופשי והוא במרדף אחרי הרוצח, הוא אמר שאם אני יתקשר אין מצב שהוא לא יענה. והוא לא עונה לי עכשיו" אמרתי

"נו??" הוא שאל

"אם קרה לו משהו?!" התחלתי להיכנס לפאניקה

"אני בטוח שהוא בסדר.."

צלצלו אליי

"הלו"

"גבי, זה סטיב"

"מאיפה אתה מתקשר????" הרגשתי הקלה

"משלומי, לפלאפון שלי נגמרה הבטרייה"

"סטיב אתה מפגר!!!!אתה כל כך מפגר!!!!לא חשבת על להתקשר יותר מוקדם???אתה יודע מה זה עשה לי עכשיו???" צעקתי

"אני מצטער אבל בדיוק תפסנו אותו ותחקרנו אותו"

"אז היית שולח SMS, נכנסתי לפאניקה בגללך!!אוף!!אתה כזה מעצבן!"

"גבי אני חייב ללכת, מצטער שהלחצתי אותך..אני יבוא מאוחר יותר לבקר..תהיי ערה?" הוא שאל

"כן"

"ביי"

הוא ניתק.

השעה: 23:07

צפצפו מתחת לבית, הסתכלתי מהחניון, זו המכונית של סטיב, רצתי למטה, יצאתי מהבית והוא התקדם לכיווני

רצתי אליו וחיבק אותו חזק, התחלתי לבכות

"אני מצטער, אני מצטער, אני מצטער" הוא רק חזר ואמר

"אתה מסוגל להבין בכלל איך הרגשתי??"

"כן, בערך אותה תחושה שהרגשתי כשחטפו אותך"

"אל תעשה את זה בחיים יותר, מצידי תקנה פלאפון חדש אבל אתה תענה לי!"

"כל כך נלחצת??" הוא שאל

"סטיב אתה סיפרת לי שיש איזה רוצח מסתובב חופשי ואתה עוד רודף אחריו!כן!נלחצתי!"

"איי, יפה שלי, מה הייתי עושה בלעדיך"

"אתה בטח עייף.." אמרתי

"מאוד"

"אז לך לישון" אמרתי

"אבל התגעגעתי אליך אני לא רוצה לעזוב אותך"

"אבל אתה צריך לישון...לך לישון..לילה טוב" נישקתי אותו על השפתיים

"לילה טוב"

הוא נכנס למכונית ונסע

נכנסתי חזרה הביתה

"את רואה שהוא בסדר.." אחי אמר לי

"אליעד..אני רוצה לישון" נפלתי עליו

"אז לכי לישון..אבל למה עליי"

"אתה רע אליי, אתה אכזר אליי, אתה שונא אותי"

"אני לא" הוא חיבק אותי

"תבטיח"

"מבטיח"

"יופי, עכשיו אני יוכל לישון בשקט" חייכתי ועליתי לישון.

עבר עוד חודש :

סטיב התקשר אליי וביקש שאני יבוא אליו

נכנסתי לדירה שלו, הוא הסתובב בסלון במעגלים, ובהה בנקודה מסוימת ברצפה

"אני פה" אמרתי

הוא הרים את הראש והתקדם לקראתי

"אני לא יודע איך לומר את זה"

"בצורה הכי עדינה" אמרתי מבוהלת

"מה?לא..זה לא מה שאת חושבת...זה משהו אחר" הוא אמר

"אז דבר כבר" אמרתי

"שבי" הוא אמר

ישבתי והוא התיישב אחריי

"ה..חוטפים שלך, שוחררו.." הוא אמר

"מה???" הייתי המומה

"יש להם..כנראה יותר עוצמה על המערכת ממה שחשבנו, וכן, הם שילמו ערבות ושוחררו על תנאי"

"אני לא מאמינה, איך שיחררו את המפלצות האלו??" שאלתי

"אני לא יודע, עשיתי כל מה שאני יכול אבל זה מה שיצא"

"עכשיו אני לא יוכל להסתובב ברחוב" אמרתי

"תעשי לי טובה, לזמן הקרוב, תהיי צמודה לבית, או אם את רוצה לצאת אל תצאי לבד, תמיד תהיי עם מישהו, בבקשה גבי, אני לא רוצה ששוב יקרה לך משהו"

"אוקי.." אמרתי

נשארתי אצלו בערך שעה ואז הלכתי, הוא גם התעקש ללוות אותי עד למכונית.

כשהגעתי הביתה אבא שלי קרא לי מהסלון

"כן?" שאלתי

"אני שוכר לך שומר ראש"

"אבא.."

"אין וויכוח על זה, סטיב עדכן אותי, אני לא ייתן לזה לקרות שוב, לכל מקום שאת הולכת, השומר הזה יהיה שם, החל ממחר ב7 בבוקר, הוא מתייצב בדלתות הבית הזה, אף אחד חוץ מבני המשפחה וחברים לא נכנס, הוא ינהג במכונית שאת תבחרי, וכך תוכלי לזהות אותו מאחוריך, אם הוא עוצר מסיבה מסוימת את גם עוצרת. הבנת כל מה שאמרתי לך?"

"כן אבא, תודה"

האמת, הודיתי לו על זה, כך אני ירגיש יותר בטוחה

עליתי לחדר, חשבתי על כל מה שקרה עד עכשיו

האנשים האלה חולים, הם מסוכנים ואסור לי בשום פנים ואופן להסתובב לבד ברחוב.

החלטתי לנסות להגן על עצמי.

למחרת בשעה 11 עשיתי את הצעד הראשון אל המטרה הזו

בדקתי כל הזמן אם שומר הראש מאחורי והוא היה.

נסעתי לאזור חנויות בחיפה, כי ידעתי ששם אמצע את מה שאני מחפשת

נכנסתי לחנות שלא מזמן ביקרתי בה עם אבא שלי.

הסתכלתי על הפריטים שבתצוגה

"אפשר לעזור לך?" המוכר שאל

"אני רוצה את הפריט הכי מתוחכם, הכי אכזרי ושהכי קל להשתמש בו" אמרתי ישר

"רק רגע, ראיתי אותך בעבר" המוכר אמר

"אני הבת של אורן"

הוא פער עיניים

"אם כך, בואי אחרי בבקשה"

הוא הוביל אותי לחדר אחורי בחנות. אחריי נכנס שומר הראש

"מה אתה מחפש פה?!אסור לך להיות באזור הזה" המוכר ישר אמר לו

"זה בסדר, הוא איתי" אמרתי

"אוקי..טוב, תסתכלי על הדברים שיש פה ותודיעי לי כשבחרת משהו"

"אוקי.."

הסתובבתי בחדר במשך רבע שעה, אבל פריט אחד משך את תשומת ליבי, הסתכלתי ובחנתי אותו

"בחרת בפריט הכי טוב שיש בחנות" המוכר היה מאחורי "וגם הכי יקר"

"הכסף זו לא הבעיה"

שילמתי לו והלכתי לסטיב

"היי.." הוא הופתע לראות אותי

"אני רוצה שתלמד אותי איך להילחם"