"גבי אנחנו צריכים לדבר"
הקול שלו רעד והוא נשמע לחוץ
"מה?מה קרה סטיב?" שאלתי
"את יכולה לבוא לדונאטס?"
"לפחות תסביר לי משהו" ביקשתי
"תהיי שם עוד רבע שעה" הוא אמר וניתק
הייתי לחוצה,
התלבשתי במהירות ונסעתי לדונאטס
הוא ישב שם באחד השולחנות וכשהתיישבתי לידו הוא החזיק את הידיים שלי
"מה קרה?" שאלתי
"מצאו גופה..לפני 7 שעות, הבחור נרצח בסביבות השעה 3" הוא אמר
"נו...?" שאלתי,
מה זה קשור אליי
"ועדים אמרו שראו את אבא שלך באזור" הוא אמר
עזבתי את הידיים שלו
"אתה לא חושב שזה הוא נכון?"
"תראי, אני חייב לחקור אותו, הוא חשוד עיקרי, ראו אותו"
"אבל זה לא הופך אותו לרוצח!אתה שוב מתחיל עם זה!"
"גבי, האיש שנרצח היה שותף וקרוב משפחה של אחד החוטפים שלך!" סטיב כמעט צעק
"תפסיק כבר!זה צירף מקרים חולני, אבא שלי לא היה קשור לרצח הזה!לא כל דבר שקורה בעיר המסריחה הזו זה אשמתו!" צעקתי
"טוב, אני יסביר את זה בצורה ברורה יותר, אנשים אמרו שהם ראו את אבא שלך דוקר אותו"
"זה לא יכול להיות...אין אפשרות שזו טעות?" שאלתי
"יש אפשרות, הם ראו רק את הגב של הרוצח" סטיב אמר
"אז מה אתה מדבר על זה בכלל???אם הם לא ראו את הפנים זה לא אבא שלי וזהו!אז לאבא שלי ולרוצח יש אותו גב, זה הופך אותו לאשם?!"
"אני רק רוצה לשאול אותו כמה שאלות"
"אותן השאלות ששאלת אותו כשאתה ושלומי עצרתם אותו פעם קודמת??" שאלתי
"גבריאלה אל תיקחי את זה קשה זה רק-"
"לא!אל תגיד לי שאני לא אקח את זה קשה!אתה מאשים את אבא שלי ברצח!לעזאזל"
קמתי ויצאתי מהחנות, רצתי לכיוון המכונית ונסעתי משם
אני ישאל את אבא שלי לפני שסטיב יגיע עם גיבוי
נכנסתי הביתה בהיסטריה
"אבא?!!!!!" צעקתי
"כן??" הוא קרא מהסלון
ישבתי מולו וכיביתי את הטלוויזיה
"איפה היית היום?" שאלתי אותו
"בתל אביב, עם אליעד" הוא אמר
"ממתי עד מתי?" שאלתי
"אני מניח שזה קשור לרצח שהתבצע היום" הוא אמר
"אבא, אני יודעת שלא עשית את זה, אני רק רוצה שסטיב יבין שלא אתה אשם בכל דבר"
"אוקי, אני יביא לך הוכחות, שמרתי את כל הקבלות של החנויות שאני ואליעד קנינו בהן בים השעות 12 ל4, אבל רגע, מתי הרצח בוצע?" הוא שאל
"בסביבות השעה 3, איפה הקבלות אבא?" שאלתי
"בתיק שלי למעלה"
לקחתי את הקבלות ולמחרת הלכתי לתחנה, כמו שציפיתי סטיב היה שם.
"גבי" הוא הבחין בי
"קח" זרקתי את הקבלות על השולחן
"תקשיבי, בקשר לאתמול –"
"אתמול אבא שלי היה בקניון בתל אביב עם אחי ואלה ההוכחות" הצבעתי על הקבלות
"אני יודע" הוא אמר
"אתה יודע מה?" שאלתי
"שהוא היה בתל אביב ולא קשור לרצח"
"נהדר, איך גילית?" שאלתי
"כי חיפשנו הוכחות ומצאנו חשבונות שלו שהוא היה בתל אביב"
"אז עשית חיפוש אחריו???" הופתעתי, וכעסתי.
"כן, כי רצינו להוכיח שהוא חף מפשע ו-"
"לא חשבת לבקש ממני לשאול אותו בעצמי?!סטיב מה לעזאזל עבר עליך?!"
"אני חושב שאת לא מבינה את החשיבות של העניין!" הוא אמר
"איך בדיוק??" שאלתי
"אני שוטר, התפקיד שלי זה לחקור כל כיוון אפשרי!התפקיד שלי זה לגלות מי הרוצח בכל מחיר ולעצור אותו ולהגן על הסביבה. ואם אבא שלך היה חשוד עיקרי הייתי צריך לחקור את זה!ואני מצטער אם זה פגע בך"
"אוקי...שיהיה בהצלחה במציאת הרוצח, ואל תשכח, אם אתה לא מוצא אף אחד, אני בטוחה שאבא שלי ישמח לקחת על עצמו את תפקיד הרוצח"
יצאתי מהתחנה
נסעתי לליסה.
"היי גבי" היא פתחה את הדלת "כנסי"
"היי" אמרתי ונכנסתי
"את לא נראית שמחה במיוחד.." היא אמרה
"היה איזה רצח, ומי נרצח? קרוב משפחה של אחד מהחוטפים שלי, וסטיב חשב שזה אבא שלי"
"תני לי לנחש, רבתם על זה"
"כן!ברור!זו הפעם השנייה שהוא חושב שאבא שלי אשם...כל דבר שקורה אז הוא חושב שזה אבא שלי!"
"הבאת לו הוכחה שזה לא אבא שלך?" היא שאלה
"כן ליסה, הבאתי לו קבלות שמוכיחות שהוא היה מחוץ לעיר בזמן הרצח"
"ומה הוא אמר?"
"הוא אמר שהוא כבר יודע!כי הוא כבר מצא את החשבונות האלו!" אמרתי
"אז מה רע?"
"כאילו לא מספיק שהוא האשים אותו!הוא גם חדר לפרטיות ורק אז קלט שהוא לא אשם!"
"אז מה הבעיה??"
"היה לו קשה להאמין לי??" שאלתי
"גבי, אתה לא יכולה להתעלם מהעובדה שאבא שלך עוסק בדבר שגורם לשוטרים לחשוד בו"
"ליסה, גם את?!"
"תראי, אני ממש לא חושבת שאבא שלך אשם, אבל אם היית שוטרת?לא היית בודקת כל אפשרות? לא היית מתחילה באחד ש..במאפיה. ובנוסף רוצה לנקום את חטיפת ביתו?"
עכשיו כשאני מסתכלת על זה מהצד, זה כן נראה קצת חשוד.
"כן.." אמרתי
"תראי, מההתחלה ידעתי שזה מה שיקרה, אבל לא רציתי לומר לך כלום" היא אמרה
"ידעת שמה יקרה?" שאלתי
"ידעתי שזה יקרה. זה צפוי, איך חשבת שיהיו יחסים בין בת של מאפיונר לבין שוטר?"
"אבל חשבתי שבגלל ש-"
"חשבת שבגלל שהוא אוהב אותך הוא יוותר לאבא שלך. זה קל לחשוב כך, אבל הוא שוטר, התפקיד שלו זה לדעת איך להתגבר על קשיים מסוים כדי למצוא את החבר'ה הרעים. והקשיים כוללים את זה שאת החברה שלו" היא אמרה
"אז מה אני אמורה לעשות?" שאלתי
"לדעתי אתם צריכים לדבר"
"ומה אני אגיד לו??שאני מצטערת וזה נכון שהוא האשים את אבא שלי??"
"גבריאלה!!אתם פשוט צריכים לדבר, אם אני מבינה מספיק טוב מה שקרה הוא יתחיל את השיחה, ותראי שמשם העניינים יזרמו."
"ואם הוא יגיד שעדיף שניפרד?"
"אז תגידי שזה בסדר מצידך"
"השתגעת?!זה לא בסדר מצידי!אני אוהבת אותו את רוצה שאני יגיד לו שזה בסדר שניפרד??" שאלתי
"אני לא יודעת!אף פעם לא הייתי במצב כזה וקרוב לוודאי שאני גם לא יהיה!אין לי מושג מה לייעץ לך!"
"ליסה, אני אמורה לסלוח לו?" שאלתי
"אם האהבה שלכם מספיק חזקה, אתם תישארו יחד"
"ואם לא?" שאלתי
ואז קיבלתי SMS מסטיב
"את יכולה בבקשה להגיע לתחנה?"
"סטיב ביקש שאני יגיע לתחנה" אמרתי
"אז לכי!"
"טוב..ביי ליסה"
כל הנסיעה חשבתי על מה שיקרה או לא יקרה, ואז נכנסתי בדלת התחנה.
"הוא מחכה לך במשרד החדש שלו. סוף המסדרון הדלת האחרונה מימין" שלומי הנחה אותי.
נכנסתי למשרד שלו
"הגעת.." הוא נעמד
"כן" אמרתי
"תראי, בקשר לריב שלנו –"
"לא, חכה..טעיתי, אני מבינה את החשדות שלך, הייתי צריכה לנסות להסתכל על הדברים מנקודת המבט שלך. אני מצטערת, אני מבינה למה חשדת באבא שלי ואני מעריכה את זה שדיברת איתי על זה"
"אבל...?" הוא כבר צפה מה שאני הולכת לומר
"אבל אולי זה סימן, אולי שוטר ובת של מאפיונר לא נועדו להיות יחד, הדברים האלה יקרו כל הזמן, וכל הזמן יעלו חשדות בנוגע למשפחה שלי. אז אולי עדיף שזה ייעצר" אמרתי
"מה את אומרת בעצם?" הוא שאל
"אולי אנחנו צריכים לשקול מחדש את היחסים בנינו"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
