אני לא מתחרטת.

או לפחות מנסה לא להתחרט על שום דבר.

כי אני תמיד אומרת לעצמי, שאז זאת הייתה נראת לי ההחלטה הנכונה, וזה לא משנה אם אחרי חודש זה אולי נראה לא נכון,
כי לפני חודש זה מה שהיה נכון לרגע, וצריך להשתדל לחיות כמה שיותר בהווה.

אני מצטערת שפגעתי בבן אדם מסויים בעבר, אבל הוא לא מוכן לקבל התנצלות.

במידה ואתה קורא פה - אני מצטערת. ואין לי מה להוסיף. זה לא שלא טעית, אבל גם צדקת.

ועד עכשיו אני שואלת את עצמי המון, אם בקשר שלי עם מישהו אחר לא יכלנו לעשות דברים אחרת.

ומעניין אז, אם הוא עדיין היה פה ולא היה עוזב.

אני אף פעם לא מתכוונת,

אבל איכשהו יוצא לי תמיד להגיד את ה"לא" הפוגע, על שאלה חשובה של רגשות.

אבל למה להתחרט?

אין להשיב את מה שנעשה.

אני מניחה.

פיס