הכביש המהיר
אמרו לי שהשתנית. שאת כבר לא בדיוק אותו הדבר מאז הפעם האחרונה שראיתי אותך. שההתנהגות שלך השתנתה לגמרי, וששינית את צורת הלבוש שלך.
אני לא יודעת למה צפיתי. זה כנראה היה די ברור. חצי שנה זה הרבה זמן.
ובכל זאת- אני לא יכולה לשקר ולהגיד שלא הפריע לי שאת משתנה, שאת מתבגרת, פורחת. אני לא יכולה להתכחש לזה שהחלק האגואיסטי שבי לא היה יכל להפסיק לקוות לראות אותך דועכת. לא יכולתי לסבול את זה שאת מסתדרת בלעדיי.
שמעתי שהתחלת להסתובב עם כל מיני אנשים שאף פעם לא היינו מסתובבות איתם. שבדרך כלל היינו מחליפות איתם רק מילות נימוסים, וזהו.
ואולי תמיד היה משהו מעבר שאני לא הייתי שותפה לו.
כל מה שרציתי היה לעלות על הכביש המהיר- לעקוף את כולם- להגיע ראשונה ל.. לאיפה? אני כבר לא יודעת לאן רציתי להגיע. אני רק יודעת שבשביל להגיע לשם הייתי מוכנה לעזוב הכל- את בית הספר, את החברות, אותך- שהיית החברה הכי טובה.
או לפחות זה מה שהחשבתי אותך.
כל מה שרציתי היה לעלות על הכביש המהיר- לזרז הכל, לקצר תהליכים- ועכשיו מסתבר שאני הטיפשה. אני המטומטמת שניסתה לעבוד על החיים. אני זאת שעיכבה את החיים שלה. אני זאת שנטשה את הכביש העירוני, הבטוח, ועברה לכביש אחר, מלא מהמורות, צומות דרכים, ומכוניות שרק מנסות להתנגש בך.
אני זאת שבסופו של דבר, בזמן שכולכם התקדמתם- נשארה מאחור.
עכשיו כבר אין לי דרך חזרה. גם אם אני אמצא את העיקוף בכביש המהיר ואחזור לכביש העירוני- את כבר לא נשארת באותו מקום.
את התקדמת. המשכת לנסוע לבדך. את לא צריכה אותי יותר.
המשכת בדרכך בכביש העירוני- בלעדיי.
את
מטומטמת. איך את יכולה לייעץ למישהו, כשאת בעצמך לא יודעת מה את רוצה.
צבועה. איך את יכולה להוכיח מישהו, כשאת בעצמך לא יודעת במה את מאמינה.
מסובבת. איך את מנסה לכוון מישהו, כשאת בעצמך לא יודעת מהו הכיוון שלך או אפילו מי הן החברות שלך.
מתנשאת. יהירה. את תמיד חייבת להיות הכי טובה. כואב לך כשיש מישהו בסביבתך שהוא טוב ממך.
את מנסה לשאוף לשלמות, למרות שאת יודעת שהיא מחוץ להישג ידך. נו, באמת. את- מושלמת! אפילו את מגחכת לפעמים כשאת חושבת על הרעיון הזה.
מה בדיוק את רוצה? מה את מנסה להשיג עם השנינות הזאת והדיבור המתחכם? מה נראה לך שתקבלי בעזרת הפגנות הידע הבלתי פוסקות הללו?
מודעות עצמית גבוהה. חה! את בדיחה. גם אם את באמת מודעת למגרעותייך, את לא עושה שום צעד כדי לשנות אותן- כדי לשפר!
פתטית. את מלאה ברחמים עצמאיים. עד כדי כך שכבר אין לך מקום כדי לרחם על אחרים.
אומץ. זה מה שחסר לך. את אפילו לא מסוגלת לשפוט את עצמך כמו שצריך. אפילו לא מסוגלת לרדת על עצמך ולהגיד "אני!" אף פעם לא גוף ראשון. רק גוף שני.
מתי תוכלי כבר להפסיק להפיל את מגרעותייך על דמות דמיונית? מתי סוף-סוף תוכלי לעמוד מול האשמה?!
פחדנית. זה מה שאני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
