הודעות על פטירתה של

הוא בא בלי התרעה, ובלי שום סיבה חיצונית נראית לעין.

בדרך הביתה מהרכבת התחילו לנשור הדמעות, דמעות שקטות וצורבות, הרגשתי התקף גדול עורב בפתח. ואכן כשנכנסתי הביתה ונשכבתי על המיטה זה הגיע. בכי היסטרי, משתנק, בכי של כאב גדול וחוסר אונים, בכי מפוחד, בכי של הילדה הפנימית הקטנטנה שבי.

צעקתי על אמה הכלבה שלי שתלך, 'אני לא רוצה אותך, אני רוצה את לונה'. ואמרתי שוב ושוב יותר ויותר חזק 'אני רוצה את לונה', בסופו של דבר במשך כמה דקות זה כל מה שיכולתי להוציא מהפה, וככה צעקתי שוב ושוב תוך כדי בכי היסטרי - אני רוצה את לונה.
לונה היא הכלבה הקודמת שלי והיא נפטרה לפני כמעט 4 שנים. 

אמא שלי שמעה אותי בוכה. היא באה וליטפה לי את הראש, חיבקה אותי בלי מילים. היא שאלה מה קרה לי, ואמרתי לה שאני לא יודעת. הרגשתי שהכל מתפרץ, השנה האחרונה המקוללת הזאת, הריבים וכל היחסים שנגמרו בפיצוץ גדול. ואז התחלתי לצעוק שוב ושוב 'אני רוצה את אביטל'. אמא יצאה וחזרה אלי לחדר כעבור דקה עם כוס מים קרים, הכדורים של הבוקר ופנרגן אחד ואמרה לי שאני כנראה עייפה נורא ושאולי אלך לישון.

אמרתי לה בגמגום, היה לי קשה לדבר -'אמא, אבל גם אתה תמותי כמו לונה', היא משכה בכתפיים ואמרה 'מה אפשר לעשות', ואז שאלתי אותה אם יש לפחות עוד 20 שנה. היא אמרה שהיא לא יודעת ונתנה לי נשיקה על הראש.

אמא חושבת שבכיתי ככה בגלל ה-PMS הרצחני שלי ובגלל שאני עייפה. אני כבר לא ישנה בלילה כמעט בכלל. אני מפורקת מעייפות. ואולי זאת העובדה שהורדנו את הרסיטל בחצי, אני תמיד מגיבה חזק לשינויים תרופתיים. ואולי זה באמת כי המצב לא מדהים. הפרעת האכילה מנקרת לי בראש, גם היום לא אכלתי מי יודע מה, בינתיים אכלתי 500 קלוריות ואני אוכל עוד 200 או 300 כדי לסיים על 800.
העבודה קשה ומלחיצה.

הרעיון של להיות כלבה אנטיפתית לא ממש הולך. כשאני מסיימת לעשן רוב הזמן אני אפילו לא מסוגלת לזרוק את הבדל על הרצפה, והולכת עד שאני מוצאת פח. ניסיתי להעמיד פנים שלא אכפת לי מהריב עם יעל ושושי וזה לא נכון. אני מתגעגעת ואני בודדה. אני ממשיכה לתת כסף להומלסים בדרך אל ובחזרה מהעבודה, כל יום. אני ממשיכה לומר לנהג באוטובוס תודה, למרות שאף אחד אחר לא אומר לו, למרות שהוא אף פעם לא עונה לי 'בבקשה'. אני לא מצליחה להיות ביצ'ית כמו פעם, לא יודעת למה.

וככה בכיתי עד שנרדמתי, כי אין לי מושג מה אני עושה עם החיים שלי, אין לי.

התאהבויות תמיד עברו לי בסופו של דבר, גם אם זה לקח כמה חודשים. ורק אביטל לא יוצאת לי מהראש, מעניין אם היא חושבת עלי לפעמים, מעניין אם היא עוד כועסת עלי.

חיבקתי את אמה הכלבה שלי חזק. אמרתי לה שאני מצטערת. נישקתי אותה ואמרתי לה שאני אוהבת אותה ושאני אשמור עליה לנצח.
ואז נרדמנו ביחד עד הערב.


עריכה:
אכלתי היום  872 קל'. אני אשתדל לא לאכול יותר היום, מקסימום אשתה משהו חם או דיאט קולה ואסתכל על טינספו.