םירפסמ לש ןמז

ביום ג' קיבלתי הודעה מא': "מחר - מפגש חברים ירושלמים על בירה! בלי הברזות!" וכמובן ששריינתי את הערב. 

היא הייתה פעם שותפה שלי כאן בדירה, אבל מאז הספיקה לעבור לגור עם חבר שלה בדירה נפרדת, ואח"כ אפילו לעבור איתו לעיר אחרת. ועדיין, למרות שהיינו שותפים רק חצי שנה, היא פילסה את דרכה לליבי מהר מאוד, והמשיכה להיות חברה מגניבה גם אחרי שלא גרנו יחד - היא מסוג האנשים האלה שכשהיא בחדר כל הפוקוס עובר אליה, אבל לא מתוך מקום מתאמץ, אלא כדרכו של הטבע. למרות שהסטיגמה שהיא נהנית לאמץ היא של בחורה נובורישית בורגנית מגה קונפורמיסטית ואולטרה סטריאוטיפית, משיחה קצרה איתה מגלים מהר מאוד כמה שהיא סובלנית, אדיבה, רגישה, חכמה בטירוף ובעלת לב עצום.

עוד כשחיפשתי דירות בירושלים הכרתי את י', סטודנט בגילי שלומד פה באוניברסיטה והיה נראה לי מעניין. באחת השיחות הראשונות שלנו בישרתי לו שמצאתי דירה בירושלים, ותוך כמה משפטים נחתה על שנינו ההכרה שאני עובר לגור עם החברה הכי טובה שלו מהלימודים - א' - ושזה יכול להיות בעייתי. כשבאתי לחתום על חוזה, א', שהייתה חמודה ומקסימה כהרגלה, כבר שוחחה איתי על ה"מכר המשותף" שלנו והציעה לי להצטרף אליהם לארוחת ערב. באותו השבוע ניסיתי ליזום עם י' שיחה על הנושא כדי להבין מה עמדתו בעניין, ונגררנו לויכוח קצת מטופש, והרושם הכללי שקיבלתי הוא שכל הסיטואציה מאוד מלחיצה אותו ושמוטב שאניח לעניין, והאמת שגם בי עלו פתאום ספקות - לא הייתי בטוח אם אני רוצה לנסות לצאת עם מישהו שהוא החבר הכי טוב של השותפה שלי. אז ויתרנו. 

החודשים חלפו והכרתי אותו בצורה ידידותית - הוא הגיע לדירה שלנו לעיתים קרובות להגשת עבודות משותפות עם א' או ערבי יין דירתיים, ונוכחתי לגלות שחושיי לא טעו והוא אכן בחור חמוד, אינטליגנטי וכיפי, ועם זאת כנראה שמוטב שנמנענו מלקחת את ההיכרות השטחית בינינו צעד אחד קדימה. כעבור חצי שנה השותפה הודיעה שהיא עוברת לגור עם החבר שלה (שגם הוא בחור אדיר שאני מאוד אוהב) וניצבתי בפני דילמה שניה לגביי י' - א' ואני כבר לא נהיה שותפים, והרי זה מה שבעיקר הניא אותנו בעבר מלנסות ולצאת על אמת. מצד שני, א' וחבר שלה, ויתר החברים שלה הפכו גם להיות קצת החברים שלי, ואמנם אני כבר לא אגור איתה, אבל היא כן תהיה (hopefully) חלק בחיים שלי, ואני לא בטוח שאני רוצה לקלקל את היחסים איתה ועם יתר החברים, במידה ומשהו ביני לבין י' לא ילך. הוא מצידו לא העלה את הנושא או הביע עניין, וגם אני שמרתי על זכות השתיקה. 

באוקטובר האחרון א' וחבר שלה עברו לתל-אביב, בועה אחרת לגמרי מכאן. אמנם גם לי וגם ל-י' יצא לבקר אותם כבר כמה פעמים, בחלק מהפעמים האלה זה היה אפילו יחד, אבל יש משהו בריחוק הזה מהם שאולי קצת השאיר ואקום כאן בירושלים - מבחינתי ומבחינת י'. הפעם כשחשבתי עליו, כבר צפו ועלו כמעט מיד כל הסיבות ל"למה לא" - יש לנו חוג חברתי משותף, הוא (ויתר החבורה) מכירים צדדים מסוימים בי ואני לא בטוח שאני רוצה שיכירו בי צדדים אחרים, הוא יכול להיות די ביקורתי לגביי כל מיני דברים, ואני כידוע רחוק מלהיות מושלם, במיוחד עכשיו, במצב הנוכחי בחיי - הרגשתי שגם אם יתפתח קשר אין סיכוי שהוא לא יעלה בלהבות מאוד מהר, ואני חושש שהדבר ישפיע על הקשר שלי עם החבורה וינתק אותי ממנה. אז שתקתי שוב. 

ברביעי בערב התכנסנו: א', חבר שלה, י' ועוד כמה חברים ואני, לאותה 'פגישת החברים על בירה' ש-א' הכריזה עליה יום קודם לכן. איכשהו תמיד בסידורי הישיבה אני ו-י' יושבים זה לצד זה, כנראה כי כל היתר מתאגדים להם בזוגות ואנחנו היחידים שבאים לבד. אחרי מספר דקות של העמדת פנים א' שלפה טבעת והודיעה על האירוסין - כולנו הופתענו ושמחנו מאוד לשמוע, והיה כיפי אך רווי ויכוחים פוליטיים (אני מניח שזה מה שמקבלים כשמתחברים לחבורה של משפטנים). 

למחרת קיבלתי מ-י' הודעה מאוד בלתי צפויה: "אתה חושב שאנחנו צריכים לנסות?"

עניתי שנראה לי ש"צריכים" זאת מילה קצת קשה, אבל שאפשר לשבת לבד על בירה ולראות עם עדיין נחמד לנו גם בלי יתר האנשים שמסביב, והוא אמר שהוא ישמח שזה יקרה. 

אני לא בטוח מה אני מרגיש וחושב על זה - לכאורה, כל הסיבות שצצו בעבר שבגינן החלטתי שלנסות לצאת איתו זה מהלך גרוע עדיין שם, אולי אפילו יותר מתמיד. אני עדיין לא בטוח שאני מספיק מעניין ומגניב בשבילו, ועדיין מרחף מעליי האיום של איך הדברים בינינו יסתיימו ואיך זה ישפיע על הקשר שלי עם א' ויתר החברים, אבל נראה לי שלמשוואה הזאת נוסף פתאום גורם מאוד משמעותי שלא ממש הייתי בטוח שקיים שם קודם ויכול להיות שדי בו כדי להטות את הכף - הוא שלח הודעה, הוא אמר שישמח לנסות, הוא עדיין מעוניין.