םירפסמ לש ןמז

"ולפי כל אלה, השינוי באנרגיה הפנימית של המערכת", הוא ממשיך למלמל לעצמו בעודו משרבט נוסחאות ופיתוחים על לוח הגירים המאובק, "הוא העבודה שעושה המערכת על הסביבה, והחום שנפלט ממנה החוצה." 

מבטים ימינה ושמאלה ורחשי הפטפוטים בישרו לי ולו שאף אחד כבר לא ממש עוקב אחרי ההסברים שלו, ולכן את דבריו סיים במילים "חברים, זאת אקסיומה מבחינתנו - לא נוכיח אותה, רק ננסה להפריכה ונראה שלא ניתן."

עבודה

מה אני נותן לסביבה שלי? הפרויקט שבו אני מתנדב מגיע לסיומו וממש קשה לי להתמודד עם זה - לא כי אני לא רוצה שזה יגמר, להפך, אני מרגיש שהגיע הזמן שזה כבר יגמר - אבל קשה לי עם ההרגשה הנוכחית שלא עשיתי עבודה מספיק טובה שם. אני מרגיש שאכזבתי את הקבוצה שהנחיתי, ואין ספק שיכולתי להשקיע יותר - שיכל להיות לי אכפת יותר. 

מה אני נותן לסביבה שלי? לא מספיק. בעבודה אני כבר מותש, אני ממש עושה את המינימום ההכרחי, ומתנהג בצורה חסרת אחריות מול הממונים עליי. אחרי הקיץ אני כבר לא אחדש חוזה. 

מה אני נותן? אני מרגיש שאני לא יכול לתת, שאני לא טוב בזה, שאין לי מה לתת לאורך זמן. למה אני מתאכזב תמיד מכולם ולמה לעזאזל אני לא יכול למצוא את המקום שלי? באמת שבא לי לעשות טוב, ועם זאת, אני מרגיש שכל מה שאני נוגע בו נהרס... 

חום

בחמישי ממש כעסתי - על הקבוצה שלי בהתנדבות, על התלמידים שלי בעבודה, קצת על המשפחה. הרכזת שלי בפרויקט התקשרה אליי לשאול למה אני מצוברח וממש צעקתי עליה. אני הולך ונעשה כועס, ונראה לי שכבר נמאס לאנשים לשמוע את התלונות שלי. ביטלתי ביקור יום-הולדת של ידידה טובה רק כי הרגשתי שאני חנוק ושהלו"ז של הלימודים-עבודה-התנדבות-חג לא מתכנס עם זה, בנוסף התעצבנתי על חברה אחרת שממש איכזבה אותי ביום הסטודנט, ו-ר' התחיל לשלוח לי הודעות מידי ערב שבהן הוא מזמין אותי לישון איתו ובכל פעם סירבתי בנימוס למרות שממש רציתי. יום למחרת הוא אמר לי שהוא מצא עבודה ודירה בת"א, ושמהחודש הקרוב הוא מתחיל לגור שם כבר, ובנוסף שבחג הוא טס לגרמניה. ממש שמחתי בשבילו, אבל משהו בתוכי קצת התבאס וקצת כעס עליו ועל עצמי - לא יודע למה, וגם אם הייתי יודע זה היה עדיין מפגר באותה המידה. 

שימור

"בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת התגלתה תרופת פלא לרזון, משהו שלא נראה כמותו קודם לכן - החומר הזה איפשר לגוף לשרוף קלוריות בלי שהן תנוצלנה לתהליכים ביולוגיים בגוף, וככה למעשה לחסל מאגרי אנרגיה ושומן," הוא עוצר את ההסבר שלו ומביט בכולנו בחיוך, ומוסיף: "ואתם בטח שואלים את עצמכם למה הפסיקו לשווק את ה-DNP כמחולל פלאי לרזון - ובכן, זה כי מלבד תופעות הלוואי החמורות שלו, הוא גרם ללא מעט מקרי מוות כתוצאה מהתחממות יתר של הגוף. יש למישהו מושג למה?"

אני מהרהר מעט בדבריו ומדפדף אחורנית במחברת, מנסה למצוא בין הנוסחאות את התשובה, רגע לפני שהיא תגיע מפיו, אך אני מאחר את המועד, והוא משיב לשאלתו: "נו, הרי לפי חוק שימור האנרגיה - כל מה שלא הופך לעבודה, בסוף נפלט כחום."