םירפסמ לש ןמז

לאחרונה הולך ומחריף משבר האמונה שלי - לא אמונה דתית, אלא אמונה חברתית - בחברה הישראלית ובמדינה. מיום ליום אני נעשה חשדן יותר, ציני יותר, וממורמר יותר על החיים כאן, ובתכלס, החיים שלי לא באמת רעים או משהו, פשוט קשה לי להתנהל כשאני מרגיש שכולם פחות או יותר נגדי. זה לא משנה אם זה מוסד סוציאלי כלשהו שבמקום לשרת אותך רק גוזל אותך, ארגונים אזרחיים שעושים כל שביכולתם כדי למרר לך את החיים או פסיכי עם סכין שמשתולל במצעד שנערך רחוב וחצי מהבית שלך (הסיבה שלא הייתי במצעד, אגב, הייתה חוסר חשק בדיוק מאותו המשבר). כמובן שזה ששרפו תינוק בן שנה וחצי זה רק הבונוס. 

לפני כמה זמן כתבתי את זה, והאמת היא שאירועי היומיים האחרונים החזירו אותי לאותה התחושה - כמעט. אז חשבתי שבכל מחיר צריך להישמר מללכת בדרך הקיצונית, לאהוב ולהכיל וכל החרא הזה שישו הטיף לו שניה לפני שצלבו לו את התחת. האמנתי שהחיים כאן הם לא משחק סכום אפס, ושאפשר שכולם יחיו כאן בסבבה - אבל פגעו בי, אישית, פעם אחת יותר מידי. וכשפוגעים בי, אני נעלב, לוקח ללב, וגם אם אני סולח אני אף פעם לא שוכח - וכשפוגעים בי פעמיים, זאת כבר אשמתי שלא למדתי את הלקח, ואם שלישית - כנראה שאני צריך לשנות טקטיקה. 

רציתם מלחמה? קיבלתם - no more mister nice guy...

יש לכם בעיה איתי כי אני הומו? סבבה, לי יש בעיה אתכם כי אתם דתיים. מה מה מה...? "לא לכל הדתיים יש בעיה עם הומואים, ולא כל ההומופובים דתיים..." - די די, אל תבלבלו לי את המוח עם עובדות... 

רוצים לחלוב ממני כסף? סבבה. אני אחלוב מכם הון בעוד כמה שנים. עבודה במגזר הציבורי? תשכחו מזה. 350 ש"ח למשטח גרון, וזה אחרי הנחת סלב. "pro-bono" - לא מכיר את המונח... 

יש לכם בעיה עם לתת לי את הזכויות שמגיעות לי? לי יש בעיה עם ה'חובות' שאתם מפילים עליי - אל תקראו לי למילואים כי אני בטוח לא אבוא, אל תבקשו ממני "מעורבות אזרחית", אני לא מתערבב עם מבקשי רעתי, ואל תבכו אח"כ שהדור הולך ופוחת. בטח פוחת  - פיחות נוצר כתוצאה משחיקה... 

יאללה ביי