אנחנו נשב לארוחה יפה

היי,

אז..גם אליי זה הגיע, התקררתי.

אני לא מסוגלת ממש לנשום, האף שלי סתום והנזלת רק נוזלת ונוזלת. אני פשוט אוטמת את הנחיריים שלי עם נייר טואלט מגולגל

ומסביב לאף מורחת וזלין. כל רבע שעה מוציאה ומקנחת כל מה שירד, ושוב מחליפה. אין לי כוח אבל זה די מועיל..

התקשרתי לאבא שיקנה לי דקסמול קולד בוקר ולילה, נראה אם זה יעבוד, הרבה המליצו עליו.

אני לא ממש זוכרת מה עשיתי מאז הפוסט האחרון.

שתיתי אלכוהול כהרגלי, הצעתי לש' להתכרבל והיא סירבה, אכלתי הרבה קינדר דליס, אבא הספיק לטוס לחו"ל והרגשתי נפלא

כי הבית נשאר נקי וזה משאיר אותי רגועה, יצאתי לקניון עם החבר הכי טוב והזמנתי סלט, חשבתי אם לחמצן את השיער ולצבוע כל שבוע

לצבע הזוי אחר, הכרחתי את עצמי להיכנס למקלחת, שטפתי כלים, יצאתי למסיבת לסביות בפעם הראשונה ו..הצילו, למה עשיתי את זה?

הידיד למסיבות שלי התקשר אליי ואמר לי שהוא סידר לי כניסה כי הכניסה היא ל22+ ואני הרי רק בת 19.

הוא אמר שהמנהלת תכניס אותי, אבל ידעתי שמשהו רע יקרה ובכל זאת יצאתי.

נפגשתי איתו ועם חברה שלו לעבודה, היא דתיה שמאמינה שיש שבעה עולמות למעלה אבל זוכרת רק שלושה.

גן עדן לאנשים הטובים, גיהינום לחוטאים, למשל, הומואים. ועוד עולם ששכחתי את שמו, לאנסים והרוצחים.

הו, מעניין לאן אגיע. (פח כל הדתות האלה.)

ישבנו בקופיקס בר בתל אביב. שמעו, שוט בחמש שקל זה אחלה ואיך לא חשבתי על להשתכר שם כל יום?

שתיתי ארבעה שוטים של וודקה, שוט אחד של טקילה מגעילה, רבע בירה, ושמונה כוסות וודקה רדבול. אני נוראית כמו שההאנגאובר

היה נוראי למחרת. בעצם לא למחרת, ממש אחרי שחזרתי הביתה כבר סבלתי ולא הצלחתי לישון.

בקיצור, שוחחנו עם אנשים שונים. זוג מבוגר נשוי, האישה שונאת צעקות, הבן זוג מתלהב מזה שהוא עוזר בבית, כאילו שזה לא מתפקידו

כשהוא גר עם מישהי בשותפות, בחור שרוקד פופ ועושה ביטבוקסינג, בחור הולנדי שחושב שאני רוצה לשכב איתו כי החמאתי לו על הזקן,

בחור צרפתי שצעקתי לו "יחי צרפת!" רק כי הלוואי והייתי דוברת צרפתית, המאבטח הנסיך שהוא טבעוני בן 37, מגדל שבעה חתולים ושני כלבים,

לא מאמין במוסד הנישואין (הכי מעולה ששמעתי בערב!), ומרגיש שהוא מסובך. לחצתי לו את היד, אין לי מושג למה.

פגשנו בארבעה חבר'ה שנראים חסרי ביטחון, לגמרי מעורערים, אחד מאורס השאר סתם מוזרים. אחד נשאר והשאר נטשו אותו, קוראים לו יוסי

והוא ממש אדיש.

בסביבות 00:30 תפסנו מונית למסיבה, התעללנו בנהג. האמת שהוא היה די מצחיק, לא שמעו מילה ממה שהוא אומר. לא שילמתי מונית וטוב שכך כי

בהמשך אני משלמת הרבה יותר.

עמדנו בכניסה, הראיתי ת.ז אבל הסברתי להם שהמנהלת מאשרת שאכנס ושאם כואב להם בחיים שיוציאו אותה החוצה והיא תאשר להם פנים מול פנים.

כל האבטחה והסלקטורית המגעילה פשוט שנאה אותי. קיללו אותי וביקשו ממני להפנים שאין סיכוי שאני נכנסת למסיבה למרות שהמנהלת יוצאת ומתחננת אליהם שיכניסו אותי כי החבר'ה שלי שיגעו אותה. שעה אני עומדת בחוץ בזמן שמאבטח צועק עליי לסתום את הפה ולכבד אותו. מי ישמע מה אמרתי ובדיעבד חבל שלא זרקתי עליו נעל. עוד גבר אגו שחושב שמותר לו לדבר איך שהוא רוצה בגלל התפקיד העלוב שלו.

התקשרתי לידיד ואמרתי לו שאני הולכת הביתה והוא לא התבאס במיוחד, הלכתי הצידה להשתין וחזרתי לשבת במדרגות מחוץ למסיבה, פתחתי את הטלפון וניסיתי לתפוס מונית, אחרי חמש דק' הם אומרים לי להיכנס.

רציני? באמת? בשביל מה כל הסרט הזה? למה להוציא לי מהאף? וממתי האבטחה מנהלת למנהלת את המקום?

נכנסתי, נתקעתי בטעות במישהי והתנצלתי וחברה שלה צעקה עליי "הלו, עד לבת זוג שלי" ושוב התנצלתי והרמתי ידיים כאילו להיכנע, בכל זאת, אני שיכורה. שילמתי, עקצו אותי בעשר שקל, נכנסתי למסיבה. מסיבה מגעילה. אנשים מגעילים. התנהגות מגעילה. הכל. מגעיל. פיכס.

רקדתי עשר דק', אמרתי לידיד שלי שאני יושבת שניה על הספות כי ראיתי איך אני מתעלפת שם, ישבתי, הסתכלתי מסביב, יצאתי.

המאבטח בפנים אומר לי שאין יציאה, אמרתי לו שיתן לי לצאת עכשיו ושאין לי כוח אליו "טוב אבל אי אפשר לחזור." מה זה אי אפשר לחזור?
לא שתכננתי אבל מי מנהל מסיבה ככה?

בכל אופן יצאתי, תפסתי מונית ב120 שקל חזור, בזבזתי 300 שקל לשווא. לא נהניתי. היה גרוע.

ההאנגאובר היה בלתי נסבל, מילא הוא היה משתלם.

מסיבה גרועה, אנשים גרועים, צוות גרוע, הפקה מזעזעת. תמותו על הלילה השחור שעשיתם לי.

-

את הימים הבאים אני מעבירה בליילל בכל פעם שאני קמה, לסבול כאבי גב חריפים, לקום מאוחר כמו גוויה, לעשות כלום מול המחשב, לסיים גלילים על גבי גלילים של נייר, לשנוא את עצמי, ולהתפלל שיקרה משהו מגניב עם מישהי. איזה כרבול, או לדבר בבר בכיף, אולי לדבר בטלפון ולקבוע להזדיין?

לא יודעת, רק שיקרה משהו ושהוא לא יגיע ממני לשם שינוי.

זה הנס על חלב עם דבש השני שלי, וזה די דוחה ומתוק מידי.

אני רעבה ואין לי כוח להכין אוכל, לא שיש מצרכים..אבל על מי אני עובדת, גם אם היו לא הייתי מכינה כי עצלנות.

תכף אכנס להתקלח למרות שתכננתי שלא אבל השיער שלי שומני ומגרד מעט.

תרגישו טוב כל האנשים שחולים להם שם באופק. אני הולכת לזלול חפיסות של דקסמול ולקוות שלא אקום מחר דביקה וקשה.

או..שלא אקום בכלל.

שיר שמלווה אותי בימים האחרונים,

זמרת מעולה, קליפ מוזר שמתחבר אליי, ושיר מדבק. תהנו