לכל התוהים, לא חזרתי לכתוב כאן.

הפוסט מוקדש ללי ולשירה יוצא הדופן על אפרוחיי המסכנים אשר נלקחו אל החנות בטרם עת, ומאז לא נודע גורלם.

נכתב בהתקף צחוק בהשראת השיר לאוהבים הנבונים/נתן זך.

שיר הלל לאפרוחים של נטע/ לי

שיר לאפרוחים המתוקים
אשר, בתבונה יצייצו
ימיהם בסרחון צואה יחלפו.
שיר לאפרוחים המתוקים
אשר, בתבונה חירבנו
חרבונם, גם ברדתו לרצפה לא ידבק.
נצח לא יפרדו, יחד יהיו בקרטון אחד.

שיר לאפרוחים המתוקים,
על הנייר, באין מילה.
ביד אחת ישרטו.
יחד יעצמו עינהם
זה את זה יתקיפו,
ובעת האחד יושב על החתולה
השניים האחרים ימותו.

שיר לאפרוחים הנבונים,
אשר, בתבונה יגדלו,
ישארו תרנגולים.

[מרוצה?]

שב"ש.

עריכה:

השתעממתי וזאת התוצאה.

צהוב יותר ממה שהתכוונתי, יתוקן כשיהיה לי כח.