אקופונקטורה* שלי

אגמים מתוקים של תקווה זרמו להם אל אוקיינוס מלוח של אכזבה

ואתה, מה איתך  ?

אתה בסדר

לא כאב גדול, לא התרסקות מחרבת עולמות

אבל דקירה

מחט אל הלב

האקופונקטורה שלך.

לפחות כשהלב עוד לא הספיק להתמלא, החוקן כואב קצת פחות

את שיש לך לתת, אתה תתן לאחרת

ולמרות האהבה שלך לעצמך אתה תשקר כשתחשוב שההפסד הוא שלה

כי האמת היא שההפסד הוא של שניכם

ומה כבר נותר לך לעשות עם האמת הזו ?

תיקח אותה איתך למכולת ותקנה בה עוד חלב אותו בוודאי תשפוך שוב

כזה אתה

כבר מתורגל בדקירות

לפחות המסרגות הפכו עם השנים למחטים

ואתה הפכת ל'נחום תקום' רגשי

אתה מעדיף את זה על בניית חומות

חומות תופסות שטח, שטח מבוזבז

אתה יודע שדקירות לא משאירות צלקות

ולמרות זאת אתה תוהה למה התפוחים הפכו לחמוצים

ואולי זה פשוט טעם ההחמצה, אותו תירק החוצה עם סימן התקווה הראשון

כמו בהחלקה על הקרח, כשאתה יודע ליפול נכון אין לך צורך בפחד

וגם בפעם הבאה, תשאיר את הפחד מאחור

את מגוון הלקחים וההחלטות אתה תשכח עוד לפני שתנסה ליישם

למעט אחת

אז האם זה חבל שבאוניברסיטת החיים המקצוע השנוא עליך הוא 'הנדסת רגשות' ?

אני ואתה נשארנו בסדר אחד עם השני

לרב אני אוהב אותך, וגם עכשיו

אתה הוא אני