(תמונות למטה, אם לוחצים עליהן הן הופכות לפחות מעוותות ויותר גדולות, התוכן יישאר זהה וכנראה שלא תמצאו ציצים, אז לכו מכאן)
את רב השבתות שלי אני מעביר בשקט יחסי, מה שאומר שאני מקשיב לתמונה בסלון, אחרי כמה שעות אוזלות לה המילים ואז אני עובר לצפות בעציץ שלי גדל (ולא, זה לא כינוי לאיבר בגופי). בשבת האחרונה החלטתי לצאת מגדרי ולהתפרע, ואם כבר להתפרע אז לעשות את זה בגדול, החלטתי שאני אבדוק את הכדורים החדשים שלי, הכדורים אמנם תמימים למראה (לבנים וקטנים) אבל הכתה בי הרגשה טובה לגביהם.
רק שהיה ברור, כשאני אומר כדורים אני כמובן מתכוון לכדורים נגד אלרגיה, כשאני אומר אלרגיה אני כמובן מתכוון אלרגיה לחתולים, כשאני אומר 'לבדוק' אני מתכוון שנסעתי לתערוכת חתולים, כשאני אומר 'חתולים' אני חושב על שווארמה ונהיה רעב. בכל אופן, כדי להגדיל את הסיכון וכמות האדרנלין שתציף אותי באירוע החלטתי להסתכן והשארתי את חבילת הטישו בבית (ולכל הציניקנים שיגידו שיכולתי להשתמש בחולצה אני רק רוצה לומר: "טיפשים, יש שם חתולים").
הגעתי למקום ושילמתי מחיר מופקע של 35 ש"ח לכניסה, זה אמנם לא נשמע הרבה אבל בואו רק נאמר שלקראת הצעד השלישי שלי שמתי לב שאני בלי כוונה יוצא מהמקום כי סיימתי את הסיבוב. המקום היה אולם ספורט קטן שהוסב באופן זמני למחסן חתולים שלא ממש נראו מרוצים מזה שהם שם (*1), למעשה אני אפילו לא בטוח שכולם היו בחיים אבל אלו שכן נשמו נראו כאילו הם בוהים באוויר ומנסים בכל הכוח לדמיין אותנו ערומים. כל חתול או שניים נדחסו ע"י הבעלים הגאים שלהם לתוך כלובים קטנים, חלקם יפים ומושקעים (אפילו היה אחד עם ערסל לחתול) אבל גם לא מעט מהכלובים היו כלובי "כלא" מברזל זול. העוברים והשבים (היה שם כלכך קטן שכל מי שעבר הפך ישרל'שב') עברו מחתול ולחתול ומידי פעם הכניסו אצבע לכלוב וכל פעם התפלאו מחדש שהחתול מנסה להשמיד את האצבע.
האמת שאני בכלל אדם של כלבים אבל אני גם די אוהב חתולים, אין ספק שחתולים זו חיה נעימה חמודה ונוחה לגידול - לכן אם זן מסוים של נחשב לנדיר זה כנראה שזה פשוט כי הוא מכוער מידי בשביל שמישהו יגדל כזו תפלצת, ואם כבר יש כמה עיוורים שמוכנים לגדל כזה דבר דוחה אני עדיין לא מסוגל לדמיין שום חתול שיסכים להזדיין עם חתולה כזו מכוערת, מה שמשאיר לאותה חתולה מסכנה רק גברים שיהיו מוכנים ללכת על זה וגם זה רקאחרי כמה בירות.
וכשגבר פוגש חתולה מכוערת התוצאה נראית כך :
אבל אם להיות כנה אני אני לא בטוח לגבי מידת התחרותיות הקיימת בכזה אירוע, זה מזכיר לי כשהייתי קטן ומידי פעם ההורים שלי היו עורכים תחרות נושאת פרסים ביני לבין אחי ואחותי, מאחר שהיינו 3 תמיד היו 3 פרסים זהים, לא בדיוק הבנתי מה התחרות כאן אם כולם מקבלים את אותו הפרס ולכן תמיד חיפשתי דרכים להיות היחיד שלא יקבל פרס. קיוויתי שאם אני רק אהיה גרוע מספיק ההורים שלי יתנו את הפרסים לאחי ואחותי ועליי יזרקו אבן או משהו. לא תמיד זה הצליח אבל עדיין לא נפתרתי לחלוטין מההרגל של לחכות לרגע השיא בשביל להוריד את התחתונים ולהשתין על כולם תוך שאני צועק "אני היטלר, אני סטאלין, אני קיפי בן קיפוד". מארגני תחרות היופי כנראה למדו משהו מההורים שלי כי הצלחתי לספור 40 גביעים ועוד 100 עיטורים שונים ומשונים(*2) והיו שם בערך 50 חתולים.
(1*) איזה יום שמח לי היום! בוא תכנסו, תרגישו בבית:
דבר כבר, אני מקשיב:
שיט, יש תחרות היום ולא גילחתי רגליים:
(*2) ברוכים הבאים למפעל הגביעים של ד"ר שווארמה:
שיואו, איזה כוסית יש שם, אם רק הייתי יודע לשרוק: