(בעקבות הצעת החוק של ח"כ ישראל חסון להכלת החוק הפלילי והאזרחי באינטרנט)

האם יש הבדל בין העולם הוירטואלי לעולם המציאות? האם תרבות יכולה להקצין עצמה בחסות "הכינוי האנונימי" ? מה הם גבולות חופש הביטוי? האם יש סתירה בין המילה "חופש" למילים "חקיקה", "אכיפה" ו"שמירה" ?

מה מבדיל אדם מבהמה ? גדולי הפילוסופים חקרו את השאלה פרוטאגורס חשב כי ההבדלים העיקריים הם: יכולתו של האדם ליצור אמצעים מלאכותיים (נייר, עט, מחשב), היצור "אדם" בעל רגשות (שמחה, עצב, בושה, צדק), נתונים אלו מאפשרים לאדם לחיות חיים חברתיים.

אדם מביא מזון לפיו חיה צדה ואוכלת  עם פיה. לאדם יכולת למידה, הוא מסוגל להביע את עצמו ולהעניש.

האדם המודרני בשנת 2008 בעל כישורים לשלוט כמעט בכל נתון הקשור בחייו ונוחותו. הכל מלבד הטבע. חוק הטבע לא מפלה, הוא חל על אדם כפי שהוא חל על מיים, פירות שנופלים מהעץ, והארנבת שנטרפת בשרשרת המזון על ידי השועל. בטבע החזק שולט.

האם זו שאיפתינו? מה זה "חזק"?

חזק הוא מושג יחסי. בטבע, הגור של היום הוא האריה של מחר והפגר בסוף ימיו, אצל בני האדם הילד של היום הוא הגבר של מחר והקשיש בסוף ימיו. הגלגל מסתובב (עוד תחום שקשה לשלוט בו).

אני מאמינה שהאדם הוא יצור אגואיסטי שכל רצונו הוא סיפוק צרכיו על חשבון הסביבה. יש המאמינים שהאדם טוב מיסודו, אני מכירה כמה רעים.

האדם יצר "חוק" ו"מדינה" בכדי להגן על עצמו מסיבוב הגלגל ולהכניס סדר בכאוס הטבע. חוק הוא מושג מלאכותי ויחסי. חוקים משתנים ממדינה למדינה. החוק אינו כופה על אדם את דרך חייו. לאדם זכות בחירה האם לחיות תחתיו והאם לקיים אותו. אדם יכול לנדוד ממדינה למדינה. אדם יכול לבחור לפעול בניגוד לחוק.

אדם לא נולד עם תכונת המוסר. המוסר נקבע על ידי הקהילה שיצרה מערכת מוסכמות שמתאימה לצרכיה בה על האדם לפעול (האם מותר להתחתן עם יותר מאשה אחת, מה נחשב גניבה, האם קטינה בת 8 ברת הסכמה לקיום יחסי מין).  יש שיטענו שגם במבנה המדינה כופה החזק את דעתו על החלש, שהרי תמיד ישרת החוק את החזק המחוקק  והחוק הוא  שמגדיר את גבולות הצדק והמוסר. החזק מגן על עצמו מהיום בו יסתובב הגלגל.

בשנות התשעים יצר האדם "עולם וירטואלי" שפועל במקביל למציאות אך אינו המציאות, הוא קרא לו אינטרנט. האינטרנט ביסס את מעמדו כמדינה. בשנת 2008, האינטרנט הוא המדינה המאוכלסת ביותר בעולם. באינטרנט קיים כל מה שקיים בעולם המקביל לו, המציאות. מפעילים אותו בני אדם שמדברים בשפות שונות ושייכים לתרבויות שונות, אך חולקים את שטח המדינה הוירטואלית החדשה ושפתה.

במדינת האינטרנט אין חוקים. כל אחד יכול לעשות ככל העולה על רוחו. פדופילים, גנבים, בריונים, גזענים, רוצחים, אנסים וסתם דבילים נחשבים כאחד האדם. במדינת האינטרנט לאדם אין פנים וזהות, לאדם יכולות להיות כמה פנים וכמה זהויות. קל יותר לממש פנטזיה או לגרום נזק בחסות ההצללה והאנונימיות. קשה לאדם הנורמטיבי להתמש בחושיו ובאינטואיציה שלו במדינת האינטרנט הוא לא יודע בפני מי הוא עומד, בעיקר כשמדובר בקטינים.

האדם ניסה למצוא פתרונות/חוקים/מוצרים/תוכנות תקראו לזה איך שתרצו, בכדי להגן על אזרחי האינטרנט. למשל, אנטי וירוס, פייר וול ומנהלי תכנים (קודים מגבילים שלהורים תהיה שליטה לאיזה אתרים הילדים גולשים).

השלב הבא הוא הגנה על האזרח מפני אלימות וניצול באתרים שאינם מסוכנים למשתמש. למשל בלוגים, אתרי צ'טים וכדומה.

 הכניסה למדינת האינטרנט מותרת לכולם. אם לא יקבעו ויאכפו כללי התנהגות (חוקים) באתרים אלה, הכאוס ישלוט. אני חושבת שהוא כבר העביר את חפציו ובדרך להתמקם. ד"ר פיל עשה לא מזמן תוכנית על בריונות באינטרנט. הוא הביא את סיפרה של מגאן מאייר

שתלתה את עצמה בארון בעקבות דמות וירטואלית שאימה של חברתה הטובה והחברה הקטינה יצרו. דמות זו (של ילד מתבגר) התעללה במגאן.

אני יכולה להביא שורה של מקרי התעללות בקטינים, חטיפות, ניצול מיני שאת חלקם אתם מכירים. לא פעם יצאתי נגד תופעת סקס עם קטינות באתרים, קבוצות תמיכה באנורקסיה, צילום קטינות חשופות ושפיטה שלהן ע"י צוות "מומחים", קיימים אלפי מקרים כאלה. אני רוצה לספר לכם על הפינה הפרטית שלי.

לפני כמה חודשים יצאתי בפרוייט "ישראליאדה" שם ביקשתי מהקוראים שלי לשלוח עבודות ולספר מה ישראלי בעייניהם. נרשמו מעל שלושים אלף הצבעות ונבחרה עבודה מנצחת. את התחרות פרסמתי גם בבלוג נוסף שאני מנהלת "בקפה דה מארקר". שלושה עורכי דין, שמעולם לא דיברו איתי החליטו שהתחרות והדמות הוירטואלית שעומדת מאחוריה הם הונאה.

הם יצאו במסע הכפשות שטען שהפרוייקט והדמות מאחוריו לא קיימים (הסתכלתי במראה ואני עדיין שם), שאני גונבת כסף מהציבור ומבקשת תרומות (הפרויקט במימון עצמי), שאני בית ספר לאומנות שגונב יצירות (לא ידעתי) וקראו לפתוח בחקירה פלילית נגדי ואף איימו שיגידו אותי לאמנון לוי.

אודה ולא אבוש נפגע לי האגו. כשאומנים התחילו להסס לעבוד איתי נפגע המוניטין שבניתי במשך שנתיים וחצי לדמות "דוגמנית", נגרם לי נזקק כלכלי (ביטול עבודות לפרוייקט) ושמי הוירטואלי הוכפש ברבים.

פניתי להנהלת  "דה מארקר" והצעתי לחשוף את זהותי בפניהם. הצעתי להציג את תעודותיי המקצועיות והתקשרותי החוזית עם הנוגעים לתערוכה ולהצגה.  ביקשתי מהם שאחרי שאאשר את כל הפרטים, כאמור, הם יקראו לבלוגרים/עו"ד שיצאו נגדי להפסיק ויסירו את הממל הפוגע מהאתר. אחרי הכל הפגיעה מתרחשת תחת המטריה שלהם. "דה מארקר" חשבו שזכות הביטויי של עו"ד האלה לגיטימית ולא חשבו שניתן לפגוע בדמות ויטואלית. אציין שעו"ד כותבים תחת זהות בדויה וטוענים שהם עו"ד. אם היינו בזירת עולם המציאות בית המשפט היה עומד לצידי וכן לשכת עו"ד.

מישהוא רוצה להסביר לי למה לפסול חוק שיתן לי כלים להגן על עצמי במדינת האינטרנט?

החוק בגירסתו החדשה אינו כופה על מדינת האינטרנט חוקים שאינם חלים על אזרחי מדינת ישראל. החוק החדש מציב גבולות אתיקה, צדק ומוסר לאזרחי מדינת האינטרנט . במדינה שאחוז הטוקבקים בה הוא הגבוהה בעולם, במדינה בה מערכת השפיטה חלשה והאכיפה  מיזערית, במדינה שהעיוורון שלה לחוק, סדר וביטחון מאיים על חיי האזרחים, ראוי שיוצבו כללי התנהגות. ראוי  שגם במדינה העיברית המוקצנת המקבילה לה – אינטרלנד ניתן יהיה לפנות לבית המשפט שיחליט האם הפגיעה מספיק חמורה בכדי לחשוף את כתובת הפוגע ולהעמידו לדין פלילי או אזרחי. אם מתריעים בפני הנהלת האתר והיא לא עושה דבר היא משתפת פעולה.

חופש הביטוי הוא החופש להגיד מה שאתה רוצה מבלי לפגוע באחר ומבלי לגרום לו נזק. איך החוק שלל אותו?

איך זה שיודעי דבר נילחמים על חוקי הטבע במדינת האינטרנט ומזדעזעים מכיבוש (חזק שולט? טילים נגד מתנחלים?) במדינת המציאות?