ארכיון:

5/2011   3/2011   1/2011   12/2010   11/2010   10/2010   9/2010   8/2010   7/2010   6/2010   5/2010   4/2010   3/2010   2/2010   1/2010   12/2009   11/2009   10/2009   9/2009   8/2009   7/2009   6/2009   5/2009   4/2009   3/2009   2/2009   1/2009   12/2008   11/2008   10/2008   9/2008   8/2008   7/2008   6/2008   5/2008   4/2008   3/2008   2/2008   1/2008   12/2007   11/2007   10/2007   9/2007   8/2007   7/2007   6/2007   5/2007   4/2007   3/2007   2/2007   1/2007   12/2006   11/2006   10/2006   9/2006   8/2006   7/2006   6/2006   5/2006   4/2006   3/2006  

"הדקות האחרונות" / סיפור קצר.

"הדקות האחרונות"-

ברק גדול מופיע לפתע בשמים האפורים ומיד אחריו רעם מחריש אוזניים המפלח את הדממה.
היא שוכבת על החול הרטוב והלח, בידה האחת מחזיקה כוס תה רותח, וביד השנייה מנסה לחמם את רגליה הקפואות.
"זהו, זה הסוף" היא אומרת לעצמה.
הגשם נהיה רק חזק יותר ויותר, הברקים והרעמים טרם חדלו להאיר את השמיים.
היא חשה כיצד טיפות הגשם נוזלות על גופה, כאילו מרפאות אותו.
דמעה חמה וגדולה זולגת על פניה ומתערבבת בטיפות המים הקרות.
חייה עוברים לה פתאום מול העיניים במעין רצף סצנות: היא רואה את ההורים שלה, החברים, שנותיה בביה"ס, בצבא, החתונה, הלידה הראשונה של הבכור שלה.
"מדוע החיים מסתיימים כה מהר?" היא חושבת לעצמה,"למה אי אפשר לחיות לנצח?".
זה נגמר, היא יודעת את זה, חייה הסתיימו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור.
מנסה לזוז, אך ללא הצלחה, היא כבר יכולה להרגיש איך נשמתה יוצאת מגופה הקפוא, היא מנסה להילחם בה, היא רוצה לחיות, אך ללא הועיל... עיניה הרטובות נעצמות.
ברק גדול מופיע בשמים האפורים, מיד אחריו רעם מחריש אוזניים, מפלח את הדממה.
היא שוכבת על החול הרטוב, כוס התה שבור על הרצפה, ידה כבר הפסיקה לחמם את רגלייה.
גופתה שוכבת על החול הרטוב.
נשמתה כבר לא כאן, אך הגשם ממשיך.

כתבה: נועה.שמור   בטל

הפוסט נכתב בתאריך: 13/3/2008 23:14
48 אופטימיים   תהיה אופטימי     אופטימיים כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע     המלץ על הקטע     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-2/4/2008 20:47