|
|
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
גיל: 34 מין: זכר  [email protected]
חיפוש טקסט בקטעים:
  חייל משוחרר. משקפופר D: חסר סבלנות. עקשן. לחוץ.  Matan Hayoon 
 ממתקים וחטיפים [: ירקות ופירות..כמעט הכל לצחוק חופש חגים דולפינים מיץ תפוזים טבעי אינטרנט פיצה מחשב ערוץ 2 סדר נסטי אפרסק קרמבו וניל שסק ^^ קולה ZERO  ג'וקים וכל המתלווים אליהם דיכאון להיות עייף להתאכזב להתעורר מוקדם להתפדח נחשים סיגריות פוזואיסטים פוליטיקה פרחות קנאים שאומרים לי מה לעשות שלא יודעים לפרגן שלא סומכים עליי שמקרצצים לי שנדבקים אליי  אתר "עולם משלי" אתר האהבה הישראלי אתר השואה והגבורה דף הפליקסים שלי הבלוג שלי בתפוז  |
7/2008
ארכיון:
סיימתי תיכון - לכל החיים! :-(.
עצוב לי. "...נפרדנו כך
בנשף סיום שהיה לנו, צילמתי מעל 600 תמונות, אין טעם להעלות לפה הכול, אני מעלה 2 קליפים שאני הכנתי, בקליפ תוכלו למצוא תמונות שלי (עם חולצה אפורה, עניבה אפורה ומשקפיים)... כל התמונות והקליפים נמצאים כבר בפייסבוק! אם בכל זאת נשארתם עם טעם של עוד, ובא לכם לצפות בכל התמונות ליחצו פה, וגם פה, וגם פה, וגם פה וגם פה. (בכל לינק יש 60 תמונות ב-3 עמודים)... תהנו. הפוסט נכתב בתאריך: 14/7/2008 22:4852 אופטימיים תהיה אופטימי אופטימיים כאן -1 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע המלץ על הקטע אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-7/8/2008 18:10  |
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
126,107 :אופטימים שנכנסו לבלוג עד היום |
. מאוד. מה לומר? איך להסביר? מה לכתוב כדי שתבינו באמת את ההרגשה? הרגשה של זהו, זה נגמר, זה הסתיים. והפעם רשמית. רשמית ולתמיד. אין מורים. אין תלמידים. אין מנהלים. אין כיתה. אין יב"3. אין מבחנים. אין מתכונות. אין בגרויות. אין איחורים. אין חיסורים. אין לאן להגיע כל יום ב- 8:15 בבוקר. פשוט א-י-ן ! קשה לתאר את ההרגשה המוזרה הזו. שזהו, עכשיו זה נגמר באמת, עכשיו יוצאים לחיים האמיתיים, לא עוד מסגרת מגוננת, לא עוד מקום קבוע שהולכים אליו בבוקר. מוזר לי. עצוב לי. מועקה. התחושה שזה עבר כזה מהר, כיתה י"ב הסתיימה כל כך מהר, לא הספקתי ל"נשום", והנה נגמרה השנה! הבגרויות של כיתה י"ב עברו כל כך מהר, פשוט טסו.. לא מאמין שהכל כבר אחרי! לא מאמין שהשנה, בכיתה י"ב, בקיץ 2008 עשיתי 12 בגרויות (!). הזמן רץ. ומוזר לי! ביום שני ה- 14/7/08 זה באמת נגמר רשמית שניגשתי לבגרות מועד ב' במתמטיקה שאלון 03, הבגרות האחרונה בהחלט ולתמיד! כבר עצוב לי לזכור את זה כעבר, כתקופה, כמשהו שחלף ועבר, משהו שהוא כבר "אחרי", משהו שהפך להיות "עבר" - וכבר לא "הווה", אותו הווה שאני כל כך רגיל אליו... והאמת? כל כך אוהב אותו! נורא אהבתי את הבית ספר, היינו אחלה שכבה בכלל, אחלה חברים לכיתה, אז נכון שאני שומר על קשר עם חברים קרובים, אז נכון שיש לי את האייסי-מסן של יותר מחצי שכבה, אבל זה כל כך עצוב לי... מתי ניפגש ככה, שוב, כולנו? השיא היה ביום רביעי ה- 9/7/08 שהיה לנו נשף - במועדון המטרוק בעיר שלנו, כמעט כל התלמידים הגיעו (בלי מורים, כמובן..זה נשף!) לחגוג את סיום השנה, וזה היה ה-אירוע של החיים! כל כך נהנתי. כל כך שמחתי. שמחה מהולה בעצב - כי בכל זאת זה נגמר. על ההזמנה שקניתי לנשף היה כתוב "12 שנה דפקו אותנו ורק עכשיו גמרנו" - עזבו את המשמעות הגסה שבמשפט, תתייחסו אליו ברצינות, 12 שנה של מסגרת קבועה, ופתאום הופ, הסתיים, נגמר, לתמיד! האמת שאין לי יותר מה לומר... פשוט נפרדנו כך..