כינוי: מָתַן (:
גיל: 34
מין:
זכר
 [email protected]
|
|
| א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ש |
| |
|
|
|
|
|
1
|
|
2
|
3
|
4
|
5
|
6
|
7
|
8
|
|
9
|
10
|
11
|
12
|
13
|
14
|
15
|
|
16
|
17
|
18
|
19
|
20
|
21
|
22
|
|
23
|
24
|
25
|
26
|
27
|
28
|
29
|
|
30
|
31
|
|
|
|
|
|
חיפוש טקסט בקטעים:
הטבעות בניהולי:
« - - - - - - - - שעמם » ±
« - - - - - - - - שרוט » ±
« - - - - - - - -בצפ'ר » ±
הוסף מסר
|
3/2008
ארכיון:
תעודות 2008: כיתה י"ב מחצית א'.
שלום לכולם! אז היום (שישי 28/3/08) קיבלנו תעודות מחצית א'. בשעתיים ראשונות למדנו כרגיל, אחרי זה הייתה שעת חינוך, כל אחד הביא סוג אחר של אוכל, וסה"כ היה ממש נחמד! בשעה השלישית קיבלנו תעודות, אחד אחד... אני הייתי הראשון שקיבלתי!!  אני ממש מרוצה מהתעודה שלי.... חוץ מהתעודה קיבלנו גם את עיתון בית הספר - שם פירסמתי כתבה על השביתה הגדולה שהייתה... אז כמו תמיד אני מצרף לפה את התעודה, וגם את הכתבה שכתבתי לעיתון בית הספר! מתן. 
ממוצע תעודה: 96. הערות בתעודה: שקידתך ראויה להערכה.
- בתעודה: ספרות 3 ג' זאת אומרת - ספרות מוגבר. (5 יחידות).
- כדי לראות את הכתבה שכתבתי בעיתון - ליחצו על התמונה, והיא תיפתח בחלון חדש וגדול!
שמור בטל
הפוסט נכתב בתאריך: 28/3/2008 13:12
תהיה אופטימי
אופטימיים כאן
0 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-12/6/2008 19:36
ארכיון:
עידכון שאין להחמיץ ! (מאת קרן פ.)
כאן קרן ה100ממת, משתלטת לאדון מתן ח. על הבלוג הסלב שלו.
לירון ומתן חורשים במרץ לספרות, פה ושם אני קולטת את המילה "מומו מחרבן" וכפי שאתם מבינים, הייאוש גדול מתמיד.
רגע! *חוטפת ממתן את הפלאפון שלא יפלוש לי ל-smsים*
כן, חזרתי..
בקיצור, אני מרגישה סלב בעודי מקלידה בבלוג הסלב שלו.
*מתן שופך מים מהחלון ומשקה את העולם*
מחר מבחן בספרות, תחזיקו לנו אצבעות שנעבור את ה-90! (מתן מבקש לעבור את ה-100 בבונוס דימיוני).
בקיצור, יהיה טוב..
שבוע עבר מאז הבגרות בספורט! הללויה
בברכת שבוע טוב אפרוש כאן ואחזור לחרשנים,
קרן המחורפנת...
מתן מסכם: טוב אחרי שקרן פרצה לבלוג שלי, אני לא יכול להיות נבזי ולמחוק את הפוסט הזה, אז... למדנו אני קרן ולירון מהכיתה למבחן ספרות ב- 25 לחודש, את הדרמה: "אנטיגונה", ואת הרומאן: "כל החיים לפניו" ! וזהו.. היה נחמד... אני אוהב ספרות :-). בהצלחה לנו! מתן.
שמור בטל
הפוסט נכתב בתאריך: 24/3/2008 20:31
תהיה אופטימי
אופטימיים כאן
0 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-5/4/2008 18:44
ארכיון:
פורים 2008: פוסטמונות ע-נ-ק ! ועוד כמה דברים ...
שלום לכולם! וחג פורים שמח  . כמובן לא נעבור את החג בלי לספר לכם איך הוא עבר? ביום רביעי בשעה 9 הגעתי לבית הספר, עם משלוח המנות המושקע מאוד שהכנתי יום קודם...  לא הגעתי מחופש, אבל שמתי כובע (תראו בהמשך..בתמונות). בהתחלה, היה ממש נחמד, הצטלמתי עם כל מיני מהכיתה ומהשכבה... ואפילו פתחו בכניסה לבניין שלנו סוכת מצילים, כמה בנים עם בגדים מינמליים, קרטיבים ומגפון חח.. סה"כ, היה מאוד נחמד, היה תחרות תחפושות כמו כל שנה... לא שמתי לב אפילו מי ניצח, ובמה הם זכו... בכל מקרה, מה שעיצבן אותי היה שהכנתי משלוח מנות ענק וממש מושקע, וקיבלתי אחד אחר, גם ממש יפה. את המשלוח מנות שקיבלתי שמתי בתיק שלי בכיתה, ויצאתי להסתובב... כשחזרתי גילתי שפתחו לי את התיק ורוקנו את כלללללל הממתקים  השאירו רק עטיפה ובשביל להיות נחמדים איזו סוכרייה קטנה... ממש עיצבן אותי, גם המשלוח שהכנתי נאכל ונגנב! וגם המשלוח שקיבלתי נאכל ונגנב! אבל בסדר, לא נורא.. פחות שומנים!!!! ומי שגנב, אמן שייחנק ויחטוף קלקול קיבה על כל הממתקים שהוא אכל.  לסיכום: הפורים הזה בבית הספר היה אחד המעפאנים שיש, אבל לא נורא, זו שנה אחרונה שנחגוג פורים בבית הספר... מצרף תמונות, כמו תמיד, אם אתם רוצים לדעת מי מופיע בתמונה - הניחו את העכבר על התמונה... שיהיה חג שמח !!!
 שמור בטל
הפוסט נכתב בתאריך: 19/3/2008 14:25
תהיה אופטימי
אופטימיים כאן
0 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-29/5/2008 21:58
ארכיון:
"הדקות האחרונות" / סיפור קצר.
"הדקות האחרונות"-
ברק גדול מופיע לפתע בשמים האפורים ומיד אחריו רעם מחריש אוזניים המפלח את הדממה.
היא שוכבת על החול הרטוב והלח, בידה האחת מחזיקה כוס תה רותח, וביד השנייה מנסה לחמם את רגליה הקפואות.
"זהו, זה הסוף" היא אומרת לעצמה.
הגשם נהיה רק חזק יותר ויותר, הברקים והרעמים טרם חדלו להאיר את השמיים.
היא חשה כיצד טיפות הגשם נוזלות על גופה, כאילו מרפאות אותו.
דמעה חמה וגדולה זולגת על פניה ומתערבבת בטיפות המים הקרות.
חייה עוברים לה פתאום מול העיניים במעין רצף סצנות: היא רואה את ההורים שלה, החברים, שנותיה בביה"ס, בצבא, החתונה, הלידה הראשונה של הבכור שלה.
"מדוע החיים מסתיימים כה מהר?" היא חושבת לעצמה,"למה אי אפשר לחיות לנצח?".
זה נגמר, היא יודעת את זה, חייה הסתיימו, אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור.
מנסה לזוז, אך ללא הצלחה, היא כבר יכולה להרגיש איך נשמתה יוצאת מגופה הקפוא, היא מנסה להילחם בה, היא רוצה לחיות, אך ללא הועיל... עיניה הרטובות נעצמות.
ברק גדול מופיע בשמים האפורים, מיד אחריו רעם מחריש אוזניים, מפלח את הדממה.
היא שוכבת על החול הרטוב, כוס התה שבור על הרצפה, ידה כבר הפסיקה לחמם את רגלייה.
גופתה שוכבת על החול הרטוב.
נשמתה כבר לא כאן, אך הגשם ממשיך.
כתבה: נועה. שמור בטל
הפוסט נכתב בתאריך: 13/3/2008 23:14
תהיה אופטימי
אופטימיים כאן
0 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-2/4/2008 20:47
ארכיון:
"על החיים ועל המוות" / סיפור קצר ומעניין.
ישראל העיף מבט מהיר אל הספידומטר לפני שהאט. המחוג הראה 105 במקום שבו מותר לנסוע עד 60 קמ"ש.
זו הפעם הרביעית שהוא נתפס על מהירות בשנתיים האחרונות... איך זה יכול לקרות לו, חשב?
הוא שמע את כריזת השוטר בניידת שהופיעה לפתע במראה. השוטר הורה לו לעצור בצד. ישראל האט את רכבו ועצר בשולי הדרך והניידת מאחוריו. ישראל הביט במראת הצד וראה את השוטר יוצא מן הניידת ופוסע לעברו,
עוד מבט לעבר פניו של השוטר וכולו נתמלא פליאה.
הרי זה יעקב, אחד המתפללים מבית הכנסת. הוא פוגש אותו כל שבת והם מברכים זה את זה בברכת שבת שלום.
הוא לא ידע שיעקב מתנדב במשטרת התנועה, במדים יעקב נראה אחרת... עתה חש הקלה.
חיש מהר יצא ישראל מרכבו וקידם בברכה את יעקב: "שלום יעקב, אני מופתע לראות אותך כך במדים".
"שלום ישראל" השיב יעקב בארשת פנים רצינית.
"אני מניח שתפסת אותי על חם כי אני ממהר הביתה. אשתי והילדים מחכים לי".
"כן, אני מתאר לעצמי" ענה יעקב כמעט בלחש.
"אתה יודע, בימים האחרונים עבדתי עד מאוחר ועתה אני ממהר הביתה וכנראה לא הקפדתי הפעם על המהירות המותרת" אמר ישראל בצורה מבודחת. השוטר לא ענה ועלעל בפנקס הדו"חות.
"אתה יודע, אשתי טלפנה ואמרה לי משהו על עוף בתנור ותפו"א חמים לארוחת ערב, אתה יודע למה אני מתכוון?"
"כן אני יודע למה אתה מתכוון, אני גם יודע שיש לך עברות קודמות רבות" סח יעקב.
אוי ואבוי, חשב ישראל לעצמו, זה הולך להיות לא טוב. הוא בטח ירשום לי דו"ח. צריך לשנות גישה
על מה עצרת אותי, יעקב?". "105 קמ"ש . האם תואיל בבקשה לשבת ברכבך?"
"רגע, חכה רגע יעקב, אני הסתכלתי בדיוק במד המהירות ובקושי נסעתי 80" שיקר ישראל, העיקר שלא לקבל דו"ח.
"בבקשה ישראל, לך שב ברכב" ביקש יעקב בנימוס.
ישראל חש נבוך, נכנס לרכבו וטרק את הדלת בתסכול. הוא הביט במראה לעברו של יעקב וראה אותו רושם בפנקסו.
למה הוא לא ביקש ממני רשיונות, תמה ישראל,
איך זה יכול להיות? החרא הזה רושם לי דו"ח? מעניין איך תהיה הפגישה בינינו בבית הכנסת? איזה פרצוף יהיה לו לעמוד מולי?
דפיקה קלה על שמשת החלון קטעה את הרהוריו של ישראל. הוא הסב את פניו וראה את יעקב מסמן לו לפתוח את החלון כשהוא מחזיק בידו דף מקופל. ישראל פתח את החלון ונפצע חריץ קטן. יעקב השחיל דרכו את הניר המקופל ופסע חזרה אל הניידת מבלי לומר מילה. ישראל חשב לעצמו, מעניין כמה יעלה לו הקנס, הפעם, ופתח את הדף.
רק רגע, מה זה? בדיחה?.... זה לא דו"ח...
וישראל קרא: ישראל היקר, לפני שנתיים היתה לי בת.
היא היתה בת 6 כאשר נדרסה למוות!
אתה ודאי מנחש שהיה זה נהג אשר נסע במהירות מופרזת.
הוא קיבל קנס קטן ו- 3 חודשים בכלא. כעת הוא חופשי לחבק את אשתו ואת שלוש בנותיו.
לי היתה בת אחת ואני צריך לחכות עד שאגיע לשמיים כדי שאוכל לחבק אותה שוב.
מאות פעמים ניסיתי לסלוח לנהג ההוא. מאות פעמים אני מנסה לסלוח לנהגים כאלה,
ואפילו עכשיו, איתך.
אז תסלח לי, ישראל, ותיסע לאט כי יש לי עוד בן אחד בלבד ואני פוחד עליו מאד.
ישראל הרים את מבטו מן הכתב והספיק לראות את יעקב נוסע במורד הרחוב. הוא הביט בו עד שנעלם.
הוא נותר לשבת נטוע במקומו עוד דקות ארוכות מהרהר בדברים שקרא.
אז התניע את רכבו והחל לנסוע אט אט אל ביתו...
כשבליבו תפילה, רק לראות, לחבק ולחוש שוב את אשתו וילדיו.
הוא ראה אותם בדמיונו מחייכים וצוהלים לקראתו והדמעות זלגו מעיניו.
הם לא הבינו מדוע היה נסער ונרגש כל כך כשהגיע הביתה...
החיים יקרים מפז – בואו כולנו ננהג בזהירות בבקשה.
שמור בטל
הפוסט נכתב בתאריך: 5/3/2008 18:20
תהיה אופטימי
אופטימיים כאן
0 הפניות לכאן
קישור ישיר לקטע
המלץ על הקטע
אופטימי אחרון: מָתַן (: ב-13/3/2008 14:25
דפים: 1
החודש הקודם (2/2008) החודש הבא (4/2008)
|
