מצגת סוף רבעון

 

למרבה הצער, הדיסציפלינה המדעית העוסקת בחקר ההייטק נמצאת עדיין בחיתוליה. קטר התעשיה הישראלית מספק כר נרחב למחקר תרבותי, פסיכולוגי וספרותי, אולם עד היום נחשפו רק פינות מעטות מתוכו לעינהם המבועתות של אנשי האקדמיה. בשנים הארונות ניסיתי כאן לשווא לעודד פעילות מחקרית סביב נושאים כמו הבורדפוביה – בעת מועצת המנהלים – תאוות האקזיט או המקבילות הרבות בין שירת רחל לחייה הקצרים והמרים של חברת סטארט-אפ. עתה אנסה לעורר דיון סביב נושא מפתה במיוחד לעבודת דוקטורט שאפתנית: "דיכוטומיה של צורה ומהות במצגות רבעוניות בעידן הבתר-השקעתי".  

 

לאחר שזכה להשקעה, שעון החול הקוצב את חייו המרים של המנכ"ל מתמלא ומתרוקן מדי רבעון. בכל שלושה חודשים עליו לעמוד ביעד מכירות גדל והולך, וסמוך לאחר מכן לדווח למשקיעים על התוצאות בישיבת בורד. בימי הכולרה של תום הרבעון הוא ישן לא פעם כשהמחשב הנייד על חזו, ממתין לדנדון ההודעה על העיסקה שנחתמה, או לחלופין לכזו הנפתחת במילה הנוראה ביותר בשפה האנגלית, unfortunately. זו תקופה של טלטלות נפשיות רבות, אשר מעטים מצבי הקיום האנושיים המשתווים לה, והמורא מוכפל בשל הידיעה כי עוד ועוד פרקים כאלה ממתינים בהמשך, והם כבר צוחקים את צחוקם המרושע. בדידות מרה נופלת עליו. באופן בלתי נמנע תם לבסוף הרבעון, אפילו בטריטוריות המערביות ביותר על פני כדור הארץ, ואז נפנה המנכ"ל לחבר את יצירתו הלירית הכבירה: מצגת הסיכום למשקיעים.  

 

כאן יעמוד חוקר הספרות על הפיצול החד בין הצורה לתוכן אשר לעולם לא יתאחדו, נקיק עמוק חוצץ בינהם ובו מיללת רוח איומה, רוח ההכנסות. אם לא עמד המנכ"ל ביעד, כפי שקורה לא פעם לאיוב מודרני זה, הוא הופך לאיש צורה מובהק, "אוֹטֵר" בנוסח הקולנוע הצרפתי המטביע את כל מאודו ביצירה ובז לנוקדנות של אנשי המספרים חסרי המעוף. הוא יבנה מצגת לתפארת, רבת שקפים ובה תמונות וגרפים רבים. בשקדנות ילטש כל שקף, ידיו מלטפות את הכותרת ומרפרפות רפרוף אוהב על שורות הטקסט. לילות השימורים בהמתנה לעסקאות מתחלפים בשינה טרופה, ממנה הוא מתעורר לא פעם בחרדה: היתכן כי הכותרת נצבעה בכחול-יונה-בינוני, בעוד המלל עצמו בכחול-אבנט-בוהק? מה יחשבו עליו המשקיעים? מקננת בו תקוותו של התלמיד השקדן אך נטול הכשרון, שהקווים המשורטטים היטב ועיטורי הטושים יקנו לו את חיבתה של המורה. אם עמד רק ב-70% מהיעד, לרוב ישזור את הרישא של כל שקף לאקרוסטיכון מרהיב, נניח "הרבעון הבא יהיה טוב יותר". ב-50% ומטה יתכן כי יזנח את הפאואר-פוינט לחלוטין, ויעבור לקליגרפיה על גבי נייר אורז.   

 

האגדה מספרת על מנכ"ל אומלל אחד שבילה את הרבעון בהזיות אודות פו הדב ויער ת"ק הפרסאות, ואז חרז בדם ליבו סונטה במבנה פושקיני לחברי הבורד.

נגמר אתמול רבעון אימים,

בדין פניכם כעת חמרו.

אלי היו נא רחומים,

כקֶנגָה החובקת רוּ.

חישבתי חישובים קודרים

במקום קוצים ודרדרים:

מוצר שבק, שיווק כשל,

אבל ערכנו ציד-תוּעַל

רדפונו הדבורים בנחיל

עקפונו כל המתחרים

אין זה די, אתם אומרים?

הרי לכדנו פִילְנְפִיל!

נרביץ עוד קאמבק מהמם

ונימכר לאיי.בי.אם!  

 

ואילו במקרים נדירים היעד יושג, פרי גחמה של הגורל החפץ לרומם את המנכ"ל לרגע רק כדי להטיחו שוב אל הקרקע. אז הוא עוטה את דמות איש העובדות היובשני, הבז לכל אותם שנצים. באורח נזירי הוא מציג את המספרים המרשימים, למען ידברו בעד עצמם, בפונט שחור על רקע לבן עכור. מעל 120% משולבות לרוב שגיאות כתיב ומ-150% ומעלה מקובל להשליך פתק מסמורטט על שולחן הישיבות, ולהניח עליו את הרגליים עוטות הכפכפים.  

 

דיכוטומיה זו אין בלתה. מעולם לא נראתה מצגת משויפת המציגה תוצאות טובות, ואיש לא השליך את כשלונותיו באופן מרושל. משקיעים מיומנים יכולים כבר על פי שער המצגת לקבוע את מידת הפספוס בדיוק של שתי ספרות אחרי הנקודה, לאמור: מסגרת מעוטרת, שלושה צבעים, ציטוט של מרק טויין, סמיילי – המממ, יש לנו 36% אחוז מתחת ליעד.

 

שמור   בטל

19/1/2011 09:26
33 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,522