ספרטקוס טכנולוגיות בע"מ

 

 

אפו של המשקיע בדימוס ניתח בתוך שניות דגימה מאוויר המשרד, וזיהה ארומה ברורה של מצליחנות הייטק. ניחוחות קפה הנטחן במקום, כריות מרבץ רכות, שביעות רצון עצמית וגאדג'טים נמהלו לריח מוכר מאין ספור חברות טכנולוגיה ישראליות. גם המראה היה שגור: עשרות מתכנתים, הקרויים פאבל כמקובל, מבצעים פעולות קדחתניות בלינוקס בעודם רוכנים על מסכי ענק ומקללים בעוז.

 

הוזמנתי אל ההיכל התל-אביבי על ידי אחד ממשקיעי "ספרטקוס מעבדות מחקר ופיתוח" כדי ליעץ בנושא כלשהו, תוך הבטחה שמדובר בחברה מיוחדת במינה. המנכ"ל צחור השיניים אשר קיבל את פני נראה כפייתי וטורדני ממש כמוני וכמו כל עמיתינו למקצוע, ומיד החל לנאום באזני אודות נפלאות המיזם. "שוק הבידור העולמי כמה לחידושים, וספרטקוס נמצאת בחוד החנית של החדשנות. אנו בונים את התשתית המובילה בעולם לאספקת תכני פרימיום למיליוני משתמשי אינטרנט, תוך התמקדות באיכות שירות ללא פשרות, מערך גביה משוכלל ואספקה שוטפת של תכנים חדשים". זה קצת כללי, תמהתי, מה זה אומר בדיוק? "תכנים בידוריים, כאלה העונים לצרכיו של הציבור הרחב אשר כורע תחת מצוקות חיי היומיום המודרניים ומבקש לו רגעים מעטים של פורקן. אנחנו חברה-בת של ספרטקוס הוֹט-בּייבּס, תאגיד מכובד בתחום התוכן הדיגיטלי, הרשום באי גרנזי ומנוהל מהמטה בגיברלטר על ידי כמה יזמים ישראליים מהבולטים בתעשיה". אה, פורנו! התבהרו פני.

 

קול אזעקה צורמני נשמע במסדרונות, מקצת מהמתכנתים הפנו את מבטם בלאות לעברי, ופניו של המנכ"ל עטו באחת מסכה נוקשה. "כל מאן דהוא", הוא החל לדקלם בקול מתכתי, "המעלה טענה ממין כלשהו אודות שימוש לא ראוי לכאורה בטכנולוגיה של החברה, תהא החברה רשאית לתבוע את נזקיה ממנו על פי כל דין, וזאת מבלי כל צורך להוכיח את קיום או מידת הנזק, ולא תהא למשמיץ כל טענה ו/או תביעה כנגד החברה". לאחר שניות ארוכות של שתיקה מתוחה, הוא התרכך מעט. "ראה, ידידי, הייתי רוצה שנתרחק מכל דיון ערכי", ידיו ציירו מרכאות באוויר סביב המילה האחרונה, "שכן מי יכול באמת לקבוע מה ראוי ומה לא? מה שראוי בעיני אחד יכול להיות מתועב בעיני האחר, ולהיפך, לא? הכל יחסי. אנחנו חברת טכנולוגיה נטו", הסביר, "יש לנו כמה מאנשי השרתים, פיתוח האתרים והמונטיזציה הטובים בעולם, ואין לנו כל צורך לעסוק בתמונה או סרטון כזה או אחר שחברת האם שלנו מעבירה דרך התשתיות הטכניות". בכל זאת, תמהתי, אם הכל אכן כה ראוי, מדוע החברה פועלת מגיברלטר? "ובכן, רוני ויוסי המייסדים חשו משיכה עזה לצוק, בשל האקלים הממוזג והקהילה היהודית התוססת, והחליטו לקבוע שם את מושבם, אבל עדיין ליבם נטוע עמוק כאן בישראל. אפשר לראות זאת אפילו כציונות 2.0", הוא הציע בנדיבות.  

 

יצאנו לסיור בין החדרים. הפעילות נראתה ממש כבכל סטארט-אפ, דיאגרמה של ארכיטקטורה מצוירת על לוח מחיק ודיונים קדחתניים בדבר תפריט ארוחת הצהריים. מנהל הפיתוח כינס ישיבת חירום של כמה אנשי צוות: "אני רוצה לוודא שענין האסיאתיות פתור ברמת הקוד, שלא יהיה לנו עוד פעם סיפור כמו עם השדיים הגדולים בגירסה 3.0". כולם הנהנו בכובד ראש, שכן ניכרה חשיבות הסוגיה. אזכור פיאסקו השדיים העלום בעליל לא נעם להם. המשקולת על ראשי הלכה וכבדה. מאחד המסכים במחלקת ה-QA  ניבטה נערה ג'ינג'ית, כמעט ילדה, במהלך בדיקה של מערכת לניהול סרטוני וידאו. נראה כי תהליך הטענת הסרט בוצע לשביעות רצונו של הבודק, אולם מבטה הקפוא והחיוך המלאכותי המשיכו לקדוח בי גם מעבר לקיר ואל תוך סיוטי הלילה.

 

ההייטק, קטר התעשיה הישראלית, ירד הפעם לגמרי מהפסים, ואני גיששתי את הדרך החוצה. "יש המון כסף בתחום", הסביר לי סמנכ"ל השיווק, "וכולם יוצאים נשכרים. אנחנו נהנים, הצרכן נהנה, ואתה יודע", המתיק עמי סוד, "ספקיות התוכן הן לרוב נשים הנהנות מהענין וגם משתכרות שכר גבוה במיוחד". השכנוע העצמי שלו נראה כה מוצק, עת סיפר לי על סינדי המממנת את הפוסט-דוקטורט במוסיקולוגיה, ואיימי הקטנה המגלה  את חדוות המין עם גברים שריריים בעודה מתכננת את חגיגות בת המצווה. "וכל זה מונע על ידי טכנולוגיה ישראלית, היית מאמין?". לא האמנתי.

 

חזרתי אל המשרד, אפוף גם הוא ריחות קפה אולם שביעות רצון עצמית ניכרת בו רק בצמצום. ליטפתי ברוך את ראשו של פאבל, המקלל אל הלינוקס כבכל יום, והתרגשתי למראה הודעות השגיאה הפשוטות-עד-כאב על מסכי מחלקת ה-QA.  

שמור   בטל

31/1/2011 11:20
35 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן    לינק ישיר לקטע המלץ    

62,522