|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 42, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]()
חיפוש טקסט בקטעים: |
5/2010
הדבר הכי מעניין שהיה לי בזמן שראיתי את הדרבי היום בערב היה הציד אחרי החרקים המעופפים הקטנים שהחליטו לפלוש לי לחדר בהמוניהם. כל שתיים-שלוש דקות התנפלתי על כמה מהם החליטו לעופף להם על הקיר לידי או שנחתו על המיטה. לא כל כך ברור מאיפה הם הגיעו, וגם הרשת שעל החלון לא מצליחה לעצור אותם (הם כל כך קטנים שהם מסוגלים לעבור דרכה). באופן מוזר, לא הרבה אחרי שנגמר, גם הם נעלמו… ובלי קשר, היה חרא משחק. משעמם, צפוי, שבלוני ולא מעניין (אבל יותר טוב מהבושה של יום שני). אני לא מבין את כל אלו ששמחו בסיום המשחק כאילו ניצחנו. הלו?! נגמר 0-0, התבטלנו לגמרי מולם, בקושי הגענו למצבים, שיחקנו בונקר כמעט כל הזמן ולא החזקנו בכדור. זה ניצחון זה? זה כלום, ועוד עונה נגמרה בלי לנצח דרבי. ככה זה שמשחקים כאילו אין לנו על מה להילחם וכל מה שאנחנו רוצים זה לקלקל להם, כאילו אין מקום לאירופה שצריך להבטיח, כאילו אין כבוד עירוני שצריך להילחם עליו. משהו רקוב שם, ובצורה הזו אי אפשר לראות שינוי. חבל. 0 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
![]()
|
|||||||||