אוגי TLV

28 12/2010		TLV
		תגיות: TLV, מסעותיי עם עצמי, עבודה

איך יודעים שהקניות לבית עברו מהשלב ההכרחי לשלב הפינוק? כשמדובר כבר בדברים קטנים שלא משנים הרבה אבל גורמים למקום הזה שאני כבר קורא לו בית להפוך למקום שפשוט טוב לי לחזור אליו בערב. אחרי מרתון הקניות הגדול של מיטה, שולחנות, שידה, כיסאות, ספריה, כלים נוספים למטבח, מיקרוגל, אינטרנט וכבלים שהביאו איתם ביחד גם טלוויזיה גדולה הרבה יותר, לא הייתה סיבה להפסיק. כי צריך שיהיה פה גם שטיח (למעשה יש שניים, רגיל ואחד דמוי פרקט). גם כדאי להביא את הפלייסטיישן מאחקטן כי הוא גם ככה לא משחק בו וככה אני יכול להתאמן קצת בגיטר הירו שלא ממש יצא לי לשחק בו. וגם ראוטר יכול להיות נחמד מאוד, ככה לא חייבים לשבת עם המחשב ליד השולחן ואפשר לקחת אותו למיטה עד שהסוללה שלו מתרוקנת ולכתוב פוסט בזמן שאני רואה יציע העיתונות. ואם כבר, אז צריך לעשות גם מנוי לחדר כושר כי צריך להוציא קצת כסף בשביל הגוף אחרי שנתתי הרבה הנאה לנשמה.

אז כן, חודש וחצי מאז שחתמתי על החוזה וחודש מאז שבאמת נכנסתי לגור כאן כבר ממש כיף לי לחזור הביתה. לא כזה משנה שלפעמים לוקח לי חצי שעה לחפש חניה בערב כשאני חוזר הביתה (note to self: לא לצאת מאוחר הביתה אם אני רוצה למצוא חניה בצ'יק) או שחשוך כאן גם במהלך היום, שעדיין אין לי וילונות וזה קצת מציק כששומעים קולות של צעדים, וכמובן העובדה שאני לבד כאן. נכון, רציתי דירה לבד רק בשבילי, אבל אחרי זמן מסוים הלבד הזה מתחיל קצת לשגע. הלבד הזה מתחיל עכשיו מאבק פנימי בקוף אחר שיושב על הגב, שמונע ממני לנסות לפתור את עניין הלבד כל עוד אני לא מרוצה מעצמי. צעד ראשון להוריד את הקוף הזה עשיתי כבר אתמול, כשסגרתי על מנוי לחדר כושר במטרה להוריד את כל מה שהעלתי בחזרה אחרי הקיץ, אבל מתישהו הלבד יכריע ואני אבלע את הקוף הזה ואתחיל לעשות משהו יותר נורמלי עם עצמי. בסופו של דבר, צריך למצוא מישהי שתצחק איתי ביחד מהצרחות של יציע העיתונות לפני השינה קריצה

וכל זה רגע לפני שסוגרים את החודש השלישי בעבודה, כשכבר יש מעמד מסוים ואני מרוצה מעצמי, מהסביבה ומהכל. נכון שקצת חופש תמיד יכול לעזור, אבל כשהמשכורת תיכנס בסוף השבוע, זה יראה שזה היה שווה את זה.

טוב לי.

5 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-4/1/2011 00:09
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא