אוגי תתחיל מאפס: פוסט פתיחת החודש [נובמבר 2006]

4 11/2006		תתחיל מאפס: פוסט פתיחת החודש [נובמבר 2006]
		תגיות: פתיחת חודש, אופטימי

ביום ראשון ב-9:30 תתחיל שנה ב'. כן, למרות שהייתי כבר בסרט הזה בדיוק לפני שנה, עדיין יש סוג של התרגשות. אחרי כל הקיץ המשוגע שהיה שמרח את תקופת המבחנים ל-3 חודשים במקום 3 שבועות, פתאום חוזרים ללמוד דברים חדשים, חוזרים לכיתות בשביל לקלוט חומר ולא לפלוט אותו לתוך מחברות בחינה.

שנה חדשה וזה בדיוק הזמן לקחת את עצמי בידיים. זה סוג של פרק חדש בחיים, שבו אני רוצה לראות דברים, להסתכל עליהם בצורה שונה ממה שאני רגיל ולהתחיל להרגיש עם זה טוב. זה לא שכזה רע לי בחיים באופן כללי, אבל התחושה שיש מה לשפר ולעשות אותם טובים יותר או להיות בן אדם טוב יותר, עדיין קיימת. אם לפני שנה רציתי להיכנס לתוך העולם האקדמי בצורה חלקה, להבין טוב יותר מהם חוקי המשחק ולעמוד בהם בכבוד, הפעם כל מה שאני רוצה זה פשוט ליהנות מהחיים. זו לא הולכת להיות שנה קלה, אפילו קשה יותר משנה שעברה, ובכל זאת אני רוצה להרים את הראש ולהתמקד בחיובי. מצד שני, אני לא רוצה יותר מדי להסתחרר מזה, לא לאבד את השפיות שלי כשקצת יותר טוב מהרגיל. להבין שיש דברים שלי אישית אין יותר מדי שליטה עליהם היא חלק מההבנה שאני לא יכול לצפות שהדברים יקרו בדיוק כמו שאני רוצה. זה נכון לגבי הציונים שלי, זה נכון לגבי קשרים שאני קושר עם אנשים. אני קודם כל צריך להיות אני, בלי לחץ שיקרה משהו, בלי לדאוג יותר מדי ממה שיכול או צריך לקרות ולהתרסק לחתיכות קטנות כי זה לא קורה.

כל דבר שבוחרים לעשות משפיע בצורה זו או אחרת על מה שיקרה אחר כך, אבל רק אנחנו יכולים לקבוע איך אנחנו מסתכלים על העניין ומה אנחנו מפיקים ממנו. גם אם יקרה משהו שינתב אותי לדרך שאני לא הכי רציתי אותה, אני מתכוון לנסות לעשות את כל מה שאני יכול בשביל להחזיר את עצמי למסלול, בזמן שאני אשתדל לתת כמה שיותר מעצמי במקום שבו אני נמצא. אין לי שליטה ויכולת לתקן דברים שקרו בעבר, אבל יש שליטה לתקן ולכוון מחדש דברים שיקרו בעתיד.

אני לא רוצה להגדיר לעצמי ציפיות מהשנה הזאת, חוץ מהרצון שלי לתת מעצמי את המקסימום בכל דבר שאני יכול. בין אם זה ללמוד יותר טוב ולהצליח להתמקד בלימודים, אם זה לטפל בעצמי, באיך שאני נראה ואיך שהסביבה רואה אותי או איך שאני מטפל בעצמי, ובין אם זה הקשרים שאני יוצר עם אנשים אחרים. מאז שסיימתי שאת התיכון ויצאתי החוצה לעולם הגדול למדתי טוב מאוד שהדרך הכי טובה לתקשר עם אנשים אחרים היא פשוט להיות עצמי. בסופו של דבר, מי שרוצה להישאר קרוב יישאר רק בגלל הדברים האלו. אני לא צריך להרגיש שום דבר כלפיי מי שבוחר להישאר רחוק ולא לרצות להתקרב, בסופו של דבר זו לא הבעיה שלי ואני יכול למצוא אנשים אחרים טובים יותר. אני גם לא צריך להרגיש רע אם אנשים בוחרים להסתכל עליי בצורה אחרת ממה שחשבתי שהם יסתכלו. כאן אני צריך להרגיש טוב עם מה שיש ולא עם מה שאין. גם האין הזה יעלם מתישהו, צריך רק למצוא את מי שיתאים כמו מפתח לחור המתאים.

למרות הכל, נקודת המוצא שלי היא לא מאפס. בשנה הראשונה הצלחתי לבנות לעצמי שם מסוים שגרם לשני אנשים לרצות להיות שותפים שלי בדירה ועוד מספיק אנשים שירצו להיות קרובים אליי, להיעזר בי וגם לתת קצת בחזרה. יש בזה משהו טוב, בתחושה הזו, להרגיש שמישהו צריך אותי. לפעמים נראה לי שאני מחפש באיזו שהיא צורה את הטפיחה הזו על השכם או סוג של הכרת תודה. לפעמים נראה לי שאני דואג יותר מדי לאחרים וקצת פחות לעצמי, ואולי זה מה שאני צריך בין השאר לרשום לעצמי לשנה הזו. להיות קצת יותר אגואיסט. עם כל העזרה לאחרים, צריך קצת לעזור לעצמי להסתכל על החיים אחרת, לתת את כל אותן עצות שאני מחלק לאחרים גם לעצמי, וכמו שכבר אמרתי קודם, לקחת את החיים הרבה יותר בקלות.

פרק חדש מתחיל ואני מרגיש כאילו אני נחש שמשיל את העור שלו, שמשתנה. השינוי הוויזואלי כאן מסביב הוא חלק מזה, אחרי קצת עבודה בזמן האחרון (בשביל היה חופש?). מחר בערב אני כבר אהיה בחדר החדש שלי, מתכונן ליום הראשון ללימודים. הגיע הזמן להמריא, והפעם, השמיים הם לא הגבול.

"ככה, כמו שאני, כמו שהבטחתי לעצמי,

אני לוקח שוב את עצמי בידיים.

ככה, בלי חלומות, בלי טעויות של מתחילות,

בלי ערימות של ציפיות עד השמיים.

ככה, כמו שאני, כמו שהבטחתי לעצמי,

אני לוקח את העניין ברצינות.

ככה בלי מהומות, בלי להוסיף משמעויות,

אני לא מוותר על ההזדמנות."

[השיר של איתי – איה כורם]

27 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של NineLives ב-10/11/2006 21:22
לקטע הקודם לקטע הבא לבלוג המלא