|
אז ככה באמת נראים החיים האמיתיים שאחרי התואר. דירה שכורה רק לעצמי, אוטו מהעבודה ומשכורת מכובדת. העיר הגדולה קוראת לי, עכשיו נראה לאן ממשיכים מכאן. אוגי, 42, תל אביב.
טבעות:
NineLives Suki da yo מקליין צבובה אראמיס בימבה יובל פ(י)לו סימבה האחת
![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]() ![]()
חיפוש טקסט בקטעים: |
4/2004
בין שיטוט בבלוגים שאני מנוי עליהם, אני נתקל בהרבה פוסטים של מחאה על היום שהיום ועל היום שמחר. נתקלתי פעם בשיר מחאה של להקת המהפכה (שהם בעצם אורן שבו, גיל קופטש, סמי הורי, ניר לוי וניר פרידמן). הנה הוא: הו ארצי מולדתי איפה את ואיפה אני, אני הולך לבד בלילה ברחוב הולך לבד מחפש את הטוב, אבל לא מצליח בשום דבר, אולי יהיה יותר טוב בבוקר מחר, מתי אני אהיה קצת יותר מאושר פותח ת'מחברת ויושב מול הנייר רציתי מדינה מתקדמת נאורה אור לגויים מציון תצא תורה חופש הביטוי וחופש מחשבה אני כל כך רציתי אבל זאת אגדה יושב מול הנייר העט ביד כמו חרב יושב מול הנייר רוצה לשפוך הכל יושב מול הנייר רואה אותך נופלת מביט אל הנייר ולא יוצא לי קול הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו אני כל כך עצוב שבא לי לבכות יושב מול הנייר מתחיל לרדת ערב יושב מול הנייר בחוץ נהיה כחול יושב מול הנייר ואת שם מתמוטטת מביט אל הנייר טומן הראש בחול סך הכל אחים פה כולנו משפחה אז למה לא חיים פה בשקט במנוחה 2000 שנה הסתובבתי בגלות אמרו לי בוא לארץ כי פה זה טוב למות הו ארצי מולדתי את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו אני כל כך עצוב שבא לי לבכות הו ארצי מולדתי איפה את ואיפה אני את גורמת לי כל הזמן לחשוב שאולי כדאי לשים לזה סוף שברת לי את הלב שברת לי את הלב שברת שברת לי את הלב שלי שברת שברת לי את הלב ויש גם את הצד השני של הלב (עוד מעט זה יבוא...) 3 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן קישור ישיר לקטע
![]()
|
|||||||||