תשע מכות למצרים ניתנו,

ואנשי פרעה ללב לא לקחו,

צפרדעים זה אוכל ומהארבה נעשה מרק,

אולי ישלחו לנו גם סמבוסק

כעס אז האל הגדול הנורא,

ממני לא יעשה צחוק איזה פרעה משוגע,

אכניס לו מכה כה גדולה ורעה,

שהוא על בירכיו יתחנן שאירגע.

בא משה לעם עם בקשה מוזרה,

מירחו נא בדם את הדלת שהחוצה פונה,

כי הדלתות שהדם עליהם נמרח,

יחוס אלוהים ועליהם לבטח יפסח.

הכינו מצות וארזו מיטלטלים,

כי אחרי המכה העשירית אנחנו עוזבים,

נלך במידבר ונחצה ימים,

כי פרעה יוותר אחרי מות הבכורים.

ראו זאת המצרים ובליבם חשבו,

מרוב עבודה על השכל נפלו,

פירמידה נוספת ניבנה במדינה,

ובארצנו יישארו עוד ארבע מאות שנה.

עבר לו היום והלילה אך בא,

וברק שחור האיר את העלטה הכבדה,

ובכל שבר ורעם נפלו הבנים,

וכל בכורי מיצרים "שפכו מנוע" על פי רצון האלוקים.

לארץ כנען הלכו בשיר וברינה,

ובדרך נלחמו באויבים במשך ארבעים שנה,

גם היום אנו נלחמים עבור המדינה,

כי לא על מגש של כסף לנו ניתנה.

ארצנו באש ובדם בניה הוקמה,

הקרבנו את היקר מכל על מזבחה,

וארץ ישראל קמה לנצח לתקומה וגאולה.

זאת המדינה ואין לנו אחרת,

ואם נשכיל לשמור עליה....

לעולם ועד אלוקים ייתן אותה לעמו למשמרת.

 
שמור   בטל