פרויקט ה"עצה הטובה" שעלה במסגרת "פרס עינת" הוא דבר נפלא ואת זה לא אני (שמשוחדת, מטבע הדברים) אמרתי. ריכוז עצות מפי סופרים מוכרים וותיקים למי שנמצאים בתחילת דרכם ככותבים. עמוס עוז, אורי אורלב, נורית זרחי, גדי טאוב, ניר ברעם, יואב אבני ועוד רבים וטובים נתנו  את העצה הטובה ביותר שקיבלו בתחילת דרכם ככותבים או את זו שבהסתכלות לאחור היו שמחים לקבל אז. ואיזה עצות שוות קיבלנו. חלקן סותרות לגמרי, אבל זה רק הגיוני - איך אפשר לצפות לעצות זהות מפי מי שכותבים כל כך שונה? אני חושבת שכל אחד צריך לאמץ את מה שהכי מתאים לו. זה ימנע כאב ראש מיותר בניסיון לפשר בין הדברים.

את הפרויקט הגינו לרגל פתיחתו של מסלול חדש בתחרות המיועד לבני נוער. במסגרת המסלול הרגיל לא היה לגיל שום חשיבות וכותבים צעירים התמודדו מול מבוגרים ומנוסים מהם דבר שמטבע הדברים הקטין את הסיכוי שלהם להגיע לאחד מהמקומות הראשונים. השנה החלטנו לאפשר לצעירים (עד גיל 18) להשתתף (אם ירצו) במסלול מיוחד בו אמנם ניתן פרס כספי רק לזוכה במקום הראשון ואילו הזוכים במקומות השני והשלישי מקבלים פרסי ספרים (זאת לעומת המסלול הרגיל בו שלושת הפרסים הראשונים הם פרסים כספיים), אבל הסיכוי של המשתתפים לזכות בו גדול יותר. פחות משבועיים לסיום התחרות (המועד האחרון להגשת סיפורים הוא 15.8.10) התקבלו כבר כמה סיפורים למסלול הצעיר ואנחנו מקווים לקבל עוד סיפורים כאלה.

תנאי ההגשה, למי שמעוניין, מפורטים בתקנון "פרס עינת" שאותו מומלץ בחום לקרוא לפני משלוח סיפור. בגדול צריך להגיש סיפור מקורי, בעברית, שלא פורסם בשום מקום אחר (גם לא באינטרנט, גם לא בפורום כתיבה, גם לא בבלוג שלכם), בתחום הספרות הפנטסטית והספקולטיבית (היינו - מדע בדיוני, פנטסיה, היסטוריה חלופית, ראליזם מאגי, אימה על טבעית וכיוב') בנושא פסטיבל אייקון 2010 - "מבעד למראה" ויש להקפיד על מספר מילים מינימלי (1,500) ומקסימלי (5,000) (וכן, סופרים. כל חריגה לכאן או לכאן תפסול את הסיפור).

פרסים כספיים כבר אמרתי? אני חושבת שהעצה הכי טובה שאני יכולה להשיא היא לנסות להשתתף. עצה פחות שווה מזו שנתן אמיר גופרוינד, אבל בשביל זה הוא סופר ואני, המממ, בקושי סטודנטית לספרות...