Rainbow's Tears

שלום שלום.

כינויי הוא המגרגרת. כי יש לי איזו בעיה עם לחשוף את השם שלי וכאלה. ואין לי רעיון לשם של ממש. אז פשוט המגרגרת. כי אני יודעת לגרגר ואנשים ממש מתלהבים מזה.

כמו שבטח ניחשתם לפי הכינוי, הבלוג שלי הוא אנונימי. הרעיון הוא שאנשים שבאים הנה ואוליי, במקרה, מכירים אותי מאיפושהו [ויש הרבה מאיפה מסתבר] אוליי במקרה לא יזהו אותי. כלומר, זה הרעיון. הבעיה היא שזה לא תמיד מצליח, כי אני כותבת הרבה על דברים שקרו לי בבצפר וכאלה ואז אם נכנסים אנשים מהכיתה שלי הם עשויים לזהות אותי וכאלה.

עכשיו, כבר כמה פעמים אנשים מצאו את הבלוג שלי. ואם אתם אנשים שמזהים אותי וזה, אז, ובכן, מוזר לבקש, אבל... אל תגידו לי. טוב? כאילו, אתם מוזמנים להשאר ולקרוא, אין לי שום התנגדות. אבל לא הייתי רוצה לשמוע שאתם קוראים פה. פשוט, אם אני אתחיל לסנן את מה שאני כותבת הבלוג יאבד את הפואנטה. כי המטרה של הבלוג הזה היא לתת לי אפשרות להתבטא, לפרוק תסכולים, להוציא לחצים, ואת הרגעים המרגשים לתאר מילה במילה, בשלל תיאורים. ואני לא רוצה להתחיל לחשוב על כל האנשים שאני יודעת שקוראים פה ושאני אוליי צריכה לסנן קצת כדי שלא יסתכלו עליי מוזר אחר כך.

אז. כן. אם זיהיתם אותי, ואתם יודעים מי אני, אז פשוט אל תגידו לי. קאפיש?

אה, ואם אתם מתכננים להיות קבועים, תדעו שהממוצע שלי הוא בין פוסט לשניים ביום. אז קשה להיות קבועים פה.

וטוב, אמרתי כל מה שאני צריכה. אני חושבת. מקווה.

אה כמובן.

אני לסבית. face it.

זהו, נגמרו חפירות. תהנו!