מחשבות שבלב

עד היום לא כל כך הבנתי מדוע אנשים בוחרים לחשוף עצמם לעיני כל. מה מניע אדם לספר על רגשותיו הפנימיים והכמוסים לכל המעוניין לשמוע? אבל בזמן האחרון התחלתי להבין שלפעמים אתה פשוט רוצה לאמר את הדברים בקול, לצעוק שכולם ישמעו ואולי הכי חשוב, לא להסתיר. אז כאן אני בוחרת לא להסתיר יותר ולאמר את כל מה שמסתובב בראשי ובליבי ולא העזתי לאמר (עד עכשיו).
אז מי אני? אני יעל, מישהיא שחשבה שיש לה הכל וגילתה שבעצם אין לה כלום. מתוסבכת, רגישה, חשופה ופגיעה, מפחדת והכי חשוב מישהיא שמאוד רוצה שיאהבו אותה כפי שהיא.

מה הן ציפיותי מהבלוג? שיהיה לי מקום לשפוך את ליבי אבל אוכל להמשיך להסתתר, שמישהוא יקרא ויתעניין ואולי אפילו יאהב (למרות שאני די סקפטית לגבי זה) ו...נראה איך זה יתגלגל בהמשך.