אבא בדרך
- אודות
התחלתי לכתוב את הבלוג הזה בשנת 2011 לאחר שחזרתי מביקור קצר בהודו שסימן את תחילתו של מסע לא שגרתי של פונדקאות, והיום בעקבות המסע הזה יש לנו תינוקת קטנה, אך המסע עדין ממשיך. אני כותב על המסע הזה ועל חיי, וגם על עבודתי המקצועית כמטפל באמנות שנמצא בתהליך אינסופי של למידה.
אני אשמח לקבל תגובות וגם שאלות. אם עניין קריאת בלוג חדש לך, כדאי שאגלה לך שאפשר להירשם לבלוג. כך אני יישלח לכם מייל כל פעם שאכתוב רשומה חדשה. איך עושים את זה? מכניסים את המייל לתיבה שמשמאל לרשומות. (אפילו כאן בעמודה משמאל -->)
כמה עובדות: אני עם יוד, בן זוגי, כבר המון זמן. אני בשנות השלושים לחיי. אני חוטא לעיתים באמנות, בעיקר ציור, ופעם הייתי כותב - שירי אהבה תמימים בגיל התיכון, סיפורי אימה משעשעים בתקופת הצבא ובשנים האחרונות בעיקר ערכים בויקיפדיה. כן, אני מאלו. וכאן. חוץ מזה, אנחנו מגדלים הרבה חתולים וכלבים ואולי גם על זה אכתוב מתישהו.
בתים סמויים מעין זמן רב מתרוצץ אצלי הצורך לעשות משהו עם החוויות שלי כמטפל. עד כה, אני מעלה לבלוג סיפורים שאני כותב בהשראת המטופלים שלי והתהליך הטיפולי, אך אין אלו תיאורי מקרה, אלא בדיות בהן אין אמת מלבד לתחושות העומדות בבסיס החוויה עליהן אני בונה את הסיפור. אני קורא להם בתים סמויים מעין כמחווה לספר "הערים הסמויות מעין" של איטאלו קאלווינו המתאר ערים דמיוניות וייחודיות. הבחירה לעסוק בבתים, נובעת מהכרותי את התהליך הטיפולי במסגרת טיפול באמנות, בו תמת הבית היא תמה מכוננת שמובילה לא פעם את היצירה האמנותית בטיפול ומהווה שיקוף לא רק לביתו ומשפחתו של האדם, אלא גם ייצוג לעצמי שלו, זאת אומרת לאופן בו הוא מתנהל בעולם, למבנה האישיותי שלי ויחסו לסביבה. ואם מבחינתך ניסחפתי לשפה מקצועית מדי - אפשר לקרוא את הקטעים האלו פשוט כמו חלומות.
הערה שולית:
אני מבקש לא להכניס קישורים פרסומיים בתגובות. תגובות מסוג זה ימחקו. חזרה לבלוג
|