מכירים את זה שפותחים את המחשב לשתי דקות בדיוק עם שתי מטלות מוגדרות (להדפים קו"ח ולחפש שחזורים לאיזה קורס) ואץתם מוצאים את עצמכם ארבע שעות מול המחשב, פתאום מחפשים אנשים בפייסבוק, פתאום מחפשים (נניח) מלגות לשנה הבאה (טוב, פר"ח וסחל"ב זה לא בדיוק מלגות אבל שיהיה)?
השנה, אם אתם יודעים (נראה לי שכתבתי את זה) היתה שנת חופש- קצת הפסקה מהכל, ובעצם מה שיצא זו שנה עמוסה בהרבה דברים- שונים לחלוטין ממה שעסקתי בו קודם (וזה פשוט כיף בטירוף, לשנות תחומי עניין בכזה סדר גודל! מוזמנים לנסות!) אבל "חופש" לא ממש היה.
אבל אני לא מתלוננת- היה נחמד. היום היחיד בשבוע שהיה מוגדר כ"חופש"- יום חמישי לא באמת נוצל כמו שצריך לטיולים ושופינג מטורף:) [חוץ מכמה פעמים של נסיעות לי-ם שהיו שוות ביותר, מינוס פעם אחת טראומטית של נסיעה לגבעת רם לצורך הסמינריון שלי שממנה חזרתי כלאומת שבאתי מבחינת חומרים לעבודה.]
שנה הבאה, לעומת זאת, מוגדרת כשנת האנטיתזה לחופש, בע"ה. ואני מקווה שהיא תהיה מוצלחת ביותר, עוד יותר משנה"ל הנוכחית.
ובינתיים, עד שהשנה תסתיים, יש לי עוד שני מבחחנים ושתי עבודות, ה' יעזור לי לקבל בהם (וגם במבחן שאני מחכה לציונו) ציון טוב מאד:)
יש איזה תחום בחיים שאני מרגישה קצת עומדת בו במקום. מקווה שהכל יסתדר.
איזה מוזר זה לכתוב קורות חיים, נכון? במיוחד אנשים כמוני, בתחילת הקריירה (זה נשמע טוב, הא? :) ) שפתאום מוצאים את עצמם עם שתי שורות (בעצם, שלש!) תחת הקטגוריה "לימודים" ושורה בודדת תחת "תעסוקה".
ואז אתה עומד מול הדף הזה, ותוהה לעצמך- זה כל מה שאני?
שיהיו המון בשורות טובות!
אני מאחלת לעצמי פוסט עוד שבועיים שאומר שסיימתי עם כל החובות שלי לשנה"ל זו.
אמן.
רק טוב!
רק אור!
(שהחליטה, האמת, להפסיק לחתום ככה כי היא החליטה שזה טיפשי, בערך שנתיים אחרי שבחור טוב רמז לה בעדינות, אבל עוד לא מצליחה לעשות את זה באמת.)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
