| 1/2006
השבוע זה שבוע שבו הולכים לקרות דברים.
אתמול קראתי קצת את חודש ינואר שלי ונדהמתי מכל הדברים שהבנתי (וכבר חלפו להם) ואת כל הדברים שחוויתי.
אמא שלי, ברגע של ספק אינטימיות ספק תיאטרליות אמרה לי שחמש דקות אחרי שיקרה לי משהו היא לא תהיה יותר בחיים. היא סיפרה לי גם על עוד רוכב אופנוע שנהרג השבוע. בסקירתה האחרונה היא כבר התחילה להשתמש בסטטיסטיקות במקום לדבר על בני אדם יחידים, תארו לכם את זה. אט אט היא מחדירה בי את כל פחדיה ואני ממש ממש חושב שוב ושוב אם אני רוצה לקחת את האופנוע לעבודה.
כבר הייתי במקלחת הבוקר עם המים הרותחים שלי וכבר הספקתי להתעורר ולחשוב על רוב הדברים שאני רוצה שיקרו השבוע ועל כל הדברים שצריך שיקרו השבוע.
הנושא החדש הוא תואר שני עד גיל 30 סתם כי אני לא ממהר לשום מקום ושזה יהיה במנהל עסקים כי חבל על הזמן. אתמול באוטו כבר הבנתי שאני יכול לקנות ספרים שילמדו אותי את כל מה שאני צריך.
קמתי הבוקר עם מחשבות קיומיות אחרי 4 שעות שינה טובה
מאז שאני עובד שם אין לי בעיות לקום מוקדם, אין לי בעיה לצאת מהמיטה עם הישמע השעון, אין לי בעיה לעמוד בפקקים (או שאין) ואין לי בעיה לעבוד.
להיות יכול זו יכולת בפני עצמה. להיות יכול מתחיל עם הידיעה.
אנחנו מזכירים לעצמינו את זה עד שזה הופך להיות חלק בלתי נפרד ממי שאנחנו.
השבוע יקרו דברים שאני לא יכול לחזות.
| |
על אימון ותגובתיות
בצורת האימון שעברתי בחיי ישנו המושג "להיות תגובה".
"להיות תגובה" (להלן: להיות תגובה ללא מרכאות מעכשיו) פירושו שאתה חי, החיים קורים לך ומסביבך ואתה פשוט מגיב להם.
ההפך מלהיות תגובה, אגב, זה להיות "גרימתי".
גרימתי פירושו שלא משנה מהן הנסיבות בחייכם, אתם אל-נסיבתיים, אתם לא מתפקדים כתגובה למשהו שקורה אלא גורמים לדברים לקרות בלי קשר למה שקורה.
((עכשיו חלקכם תשאלו: "נו, ומה, לא מתייחסים לכלום? מתעלמים?)(התשובה היא לא, אבל זה אימון אחר, בין השאר על דבר שנקרא "רגישות"))
לאחרונה בחיי האישיים אני מאד תגובתי. לעומת זאת, בחיי המקצועיים אני מאד גרימתי דווקא. זה מתבטא בכך שאני שומע שמדברים עלי, אנשים שאני עוד לא מכיר, אנשים שמכירים אנשים אחרים, ואני מגיב. אני מגיב בכעס עתים, בציניות, בוויתור.
אחד הדברים שלהיות תגובה מאמן אותי בהם הוא להתאמן על הלשון החדה שלי. אני מדמיין את הצורה של הדברים שאני רוצה להגיד לאותם אנשים חסרי פנים, ואז כשאני פוגש בהם אני משחרר רסן וזה דבר שלא היה לי פעם.
הבחנתי בזה.
והתגובה הראשונה שלי (כאדם תגובתי) היתה לעשות את זה "לא בסדר", לנסות "לשלוט" בזה ע"י רצון לתקן את זה. (לשלוט ע"י תיקון, סוג של פאשיזם עדין אם תשאלו אותי)
ואז גם הבחנתי בזה
הרצונות שלי בנוגע לעצמי ולשליטה העצמית שלי מתבטאים ברצון לשקט פנימי.
שקט פנימי לא מגיע לא משליטה ולא מגיע מתיקון העצמי.
אצלי הוא מגיע כשאני חותך דברים באמצע ומסתכל פנימה, גם אם זה פנימה לתגובות שלי. בעיקר לתגובות שלי.
תובנה: כשאנחנו מבינים מה מפעיל אותנו אנחנו נרגעים. אנחנו נרגעים.
עכשיו צריך לזכור להסתכל
| |
בשבוע האחרון התחלתי לקום בשש בבוקר יום יום. החלטתי שאני מגיע לעבודה כל יום בשבע וחצי אפס אפס ולא בשמונה וחצי. וואלה!
להגיע מוקדם לעבודה עושה לי טוב, באמת. אני אוהב מסגרות, הן מייצבות אותי.
היום החלטתי לא לנסוע על האופנוע. קמתי בתחושה לא כל כך טובה וכששאלתי את עצמי אם אופנוע או אוטו, התשובה שלי היתה "לא אופנוע". הרגשתי משהו שזמזם לי תחושה לא טובה.
יש לי עדים.
גם התקשרתי היום לYNET. הבחור שמטפל בצלמים כבר הכיר את השם שלי כשאמרתי אותו והציע שנדבר שוב ביום ראשון לראות איך מקדמים עניינים.
צלם.YNET. אני.
אני רוצה להחמיא לעצמי- גם לפני השיחה הזו איתו שקשקתי, כמו בכל שאר הפעמים שהתקשרתי אליו. הוא-הוא אחת הסיבות בגינן קניתי אופנוע.
פעם התחלתי עם בחורה אחרי שפשוט החלטתי לא להתחשב בנסיבות שגרמו לי לא להתחיל איתה. עשיתי את אותו המהלך היום לפני השיחה איתו.
בחיי שאין גבולות ליכולתו של אדם להגיע להישגים ברגע שהוא מפרק את המחשבות שלו לרסיסים.
11 בבוקר אמא מתקשרת מבקשת שאבוא לאסוף אותה מירושלים. ירושלים.
יש לה סימנים בצלעות של תסחיף בריאות (שהיה לה לפני כמה שנים) (סימנים=כאבים שהיא מכירה).
ב2 וחצי אני מקבל טלפון שהיא יוצאת לדרך ולא לבוא.
רבע לארבע אני יוצא מהעבודה וטס כל הדרך ב130 קמש עד התחנת אוטובוס שלה כדי שהיא לא תחכה בתחנה. חיכיתי לה 5 דקות. קמתי עם תחושה בבוקר או לא קמתי עם
תחושה בבוקר?
אמא הגיעה וטסנו לרופא שהיה כבר בדלת. משם טסנו למיון. היו לה כאבים באזור הריאות. הייתי בהסטריה עד שהגענו לשם, היסטריה. 5 שנים מאז התסחיף.
בסוף שיחררו אותה אחרי 5 שעות ועם דלת פתוחה לבוא שוב אם תרגיש לא טוב.
| |
על אהבה
משום מה, השיחה עם מלפומנה השאירה אותי באי נוחות. היא אמרה שאני אוהב מהר, ואני הרגשתי כמו היא באה להוריד מערכה של אהבתי (אולי היו שם דברים אחרים מצידה, אבל כך אני הרגשתי, אבל ניחא). בשיחה מאוחרת יותר הרגשתי צורך להסביר את זה אך מילותיי נעתקו מפי ואפילו בראש הצלחתי לגמגם עד שהחלטתי לוותר על המאמץ.
עכשיו אני שלם עם מה שיש לי לומר בעניין והוא זה-
האהבה שלי מגיעה בשלבים. ראשית היא לאדם שאני נמצא איתו, קודם כל אני אוהב אותו, או אותה, בתור בן אדם.
במקרה של התפתחות רומנטית, אם אני כבר אוהב, זה נותן לי את הפתח המחשבתי (לא עניין שכלי אלא רגשי, אבל בכל זאת), זה פותח לי את האפשרות להסתכל אחרת על הקשר.
לא פלא שאני לא יוצא לדייטים. אני תמיד מקשיב קודם לאשה שאני איתה ורק אחר כך מתאהב בה. בדייטים זה לא יכול לקרות איתי, פשוט כי זה מדלג על השלב הראשוני של ההקשבה ואז בדייט אני צריך גם להקשיב וגם לראות אם זה זה. צעד צעד, אני מעדיף להרוג טורקי, לנוח.
אוהב מהר? מתאהב מהר?
אין רע בכך.
אבל זו השלכה של בחירות שעשיתי פעם:
1- לא לשים את עצמי מאחורי חומות של הגנה
2- להרשות לעצמי להיות פגיע במערכת יחסים באופן התחלתי ומוצהר.
3- לחוות את הרגשות הרעים שלי כמו שאני חווה את הטובים כי הם חלק מהסקאלה הרגשית שלי, ולא להמנע מהם, אחת היא הקושי הטמון בכך.
איך בכך כדי להמעיט בערך הרגשות שלי, אין בכך כדי להמעיט בעצמת האהבה שלי, ואני יודע, ואנשים כבר יודעים את אהבתי.
מי לא מתאהב מהר? מי לא אוהב מהר?
התשובה לזה היא אדם שמבקש לחסום חלק מהסקאלה הרגשית שלו, וסיבותיו ונסיבותיו כלל אינן רלוונטיות.
כדי לאהוב אדם צריך לרצות לאהוב ואדם צריך להפתח.
הוא צריך לרצות את האדם השני ולרצות להרגיש.
צד חיצוני לאהבה וצד פנימי לה.
אני לא רואה שזה יכול לקרות בדרך אחרת, אבל אני לא מתיימר לדעת הכל ואולי יש עוד אפשרויות רבות אחרות.
כששני הצצדים האלה קיימים בקשר- אני אוהב, והאהבה שלי מלאה ואני יודע שהיא נכונה.
| |
המשפט
בימבלונת (האתר שלי) , 02:15 23/1/2006:
אתה לא נשמע לי מתנשא
אתה נשמע לי קצת בודד, לעומת זאת.
יוזף (האתר שלי) , 07:58 23/1/2006:
יקירה,
בדידות אינה מצב אובייקטיבי,
לפחות לא במקום שאני נמצא בו
בימבלונת (האתר שלי) , 10:22 23/1/2006:
מתי היא כן אובייקטיבית?
ומה זה משנה אם היא אובייקטיבית או לא אם אתה בודד?
יוזף , 12:44 23/1/2006:
היא אובייקטיבית אולי במצב אפס
אבל אינה קיימת במציאות.
במציאות יש שולחנות, כסאות, דלתות, עצים, מכוניות. אפילו רוח, גז, נוזל, חלקיקים מיקרוסקופיים ועוד...
אין דבר כזה בדידות, כמו שאין שיעמום, כמו שאין לחץ (או להלחיץ), כמו שאין אִיוּם...
אלה אינם דברים של אובייקטיביות אלא דברים של תחושה אישית, כל אחד תופס אותם בצורה שונה ויש כאלה שגם אינם חשים אותם או את חלקם. ולא כי הם לא מסוגלים לחוש או לא מחוברים לתחושות ולרגשות שלהם אלא כי אפשר לתפוס דברים גם בצורות אחרות, לא "רגילות" שמאפשרות לאדם יכולות חדשות במי שהוא בתור אדם.
בימבלונת (האתר שלי) , 02:05 24/1/2006:
זה שאתה לא יכול לדעת את "ההרכב" המציאותי שלה, זה לא אומר שהוא לא שם.
מי יודע מכמה סרטונין ודופמין ומעברים חשמליים בניורונים מורכבת הבדידות.?
אבל עד שנדע לפורר את המין האנושי לכמיה, אני אסכים איתך, אבל עדיין.
אובייקטיבי או לא - אתה בודד?
יוזף (האתר שלי) , 06:36 24/1/2006:
התשובה שלי הולכת לסבך אותך, ראי הוזהרת:
קודם כל- התשובה שלי היא לא.
אחרי זה:
יום אחד בגיל 18 וקצת לפני הגיוס למדתי שיש לי שיחה מוסתרת מגיל מאד צעיר (שאני לא יודע לתארך) שמנהלת לי ומכתיבה לי את חווית הבדידות.
אחד הדברים הראשונים לעשות היה להבין את השיחה הזו, לקלוט את ההיקף שלה, להבין את כל המילים שמרכיבות אותה, ואז לתת לה שם.
אחד הדברים שהבנתי הוא שהבדידות כמצב (אם מסתכלים עליה במופרד מהמציאות) היא תוצר של השיחה הזו, שיחה מגיל צעיר ביותר.
זו שיחה שהמינוח שלה נקרא "המשפט" או the sentence.
השיחה הזו, המשפט הזה, כשמו כן הוא- זה משפט, וזה משפט; it is a sentence and it’s a sentence, כמו בבנית משפט וגזר דין.
זה המשפט שלי וגזר הדין שלי.
it’s complicated
but
it’s not
הסתבכת?
| |
after 8
אז באתי לצאת מהבית, והיא שאלה לאן אני הולך
זה היה כבר כשהייתי עם כל התיקים עלי
היא נעמדה מולי, הייתי קצת תוקפני, היא הלכה אחורה,נעמדתי במקום כדי לא להפחיד אותה יותר מזה.
התחלנו לדבר. זה לא היה ריב.
שמעתי את הקול שלה נשבר. הוא התמזג עם הקול שלי שנשבר. והכל התמזג עם זה שהתחילו לנזול ממני דמעות, ואז גם היא פשוט בכתה. אז שנינו בכינו ושוב ראיתי שאין שום דבר מלבד אהבה באשה הזו. היא התיישבה על כסא.
ושנינו בכינו, והיא דיברה קצת עליה, ולא יכולתי לא להרגיש אותה
אז הורדתי את התיקים, ירדתי על הברכיים וחיבקתי אותה.
היא כמעט (כמעט כמעט) נתנה לי את האוטו שלה מתנה, אמרה שכלום חוץ ממני ומאחותי לא חשוב לה.
ידעתי שאני לא יוצא מהבית.
הלכנו למטבח. פתחנו טלויזיה, פתאום דברים החלו להתמוסס,
רק אהבה מביאה אהבה, רק אהבה מביאה תוצאות, רק תקשורת מחוללת יחסים.
היא יושבת לידי עכשיו, אנחנו בסלון, היא רואה את צופית גרנט, מכוסה בשמיכת צמר כחולה והרגליים שלה מתתחת לרגליים שלי, מתחממות
| |
זה היה ידוע מראש. כל מי שדיבר איתי שמע ממני שאני הולך לריב עם אמא שלי על האופנוע.
זה קרה. אכלתי את מעט האוכל שהיה בבית ואז אמרתי לה שיש לי משהו לספר לה.
מה קרה היא שאלה, אמרתי לה לגמור את האוכל מהפה.
אל תפחיד אותי היא אמרה, זה קשור לאיידס? מחלות?
לא, תגמרי לאכול, אמרתי לה.
קניתי אופנוע אמרתי לה.
היא התחילה לצעוק ולקלל. ניאנדרטלית כמותה.
אתה לא הבן שלי, צא מהבית עד סוף השבוע הזה, למה אתה עושה לי את זה, אתה רוצה למות, אני אשרוף לך את האופנוע, אתה רוצה להיות על כסא גלגלים, אני לא קונה לך יותר אוכל, נתתי לך את האוטו שלי בכיף ואתה בתמורה קנית אופנוע, אתה טיפש, אתה אוויל. אתה לא נוגע לי באוטו, אתה לא נוגע באוכל.
לא הוצאתי מילה מהפה. בהתחלה היה לי צחוק קצת מוזר, היא אמרה לי בדיוק מה שאמרה שתאמר לי. זה היה יותר צפוי משמש שזורחת בבוקר. אחרי זה היא סיננה לעברי גם על זה שלא ניקיתי את הבית ולא מילאתי את המקרר. נו טוב, זה היה ברור. לפני כן כשהיא היתה רחוק אמרה לי לא לקנות אוכל שנעשה את זה יחד.
אני עייף,אני רוצה ללכת לישון. אבל אני לא רוצה לישון פה. החישוב שלי אומר שיום שני היום.
אני צריך לעשות מדיטציה
| |
זה פוסט הסבר
אהבה לא קשורה לכלום
בשבועות האחרונים אני מוקף נשים שמחפשות אהבה. כל אחת והסיפורים שלה.
אבל כנראה לא על זה אני רוצה לדבר.
אני רוצה לדבר עלי.
אני לא חושב שזה המבנה האישיותי שלי, אני חושב שלמדתי את זה ממישהו (חברתי,לא ביולוגי),
לאהוב, לאהוב אנשים מסביבי.
ארבע נשים מחפשות אהבה יש בחיי, כן, ארבע.
מעבר לזה, אני משמש בתור אוזן קשבת לעוד כמה אנשים. אוזן קשבת כמו זו המומחיות שלי.
ואני שואל את עצמי-כמה מדהים זה שכשאני צריך אוזן אני צריך לחפש ממש עמוק.
לפעמים אני לא מוצא אוזן.
במקרים כאלה אני יוצר לעצמי אוזן באופן מלאכותי- אני מבקש הקשבה מסוג מסוים מהאדם המקשיב.
לפעמים זה לא מצליח.
בימים האחרונים אני שמח ומרוצה מעצמי, אני לא שוכח לטפוח לעצמי על השכם. הנה, יש לי אופנוע. כמה זמן דיברתי על זה? חצי שנה? בום!
הנה יש לי עבודה ואני כבר מרגיש בה די בטוח עם שכר שנותן לי שקט ושהיא לא מקג'וב. כמה זמן דיברתי על זה?חצי שנה? בום!
זה בדיוק מה שרציתי, אבן הדרך הראשונה שלי בדרך ללהיות מאמן היתה אוניברסיטה. אבן של 3 שנים. בום!
את האבן השניה לא הייתי צריך לחפש הרבה, הבנתי שכדי להיות מאמן צריך להיות מצליח בחיים. מה זה מצליח? אדם שהוא שבע רצון מחייו. כן. אדם מצליח הוא אחד ששבע רצון מחייו. אין לזה קשר לכסף. כסף הוא מדד, הוא לא המטרה. אני באבן השנייה שלי.
האבן השלישית, עם ובלי קשר לשנייה תהיה לעזוב את הבית. אני מדבר על זה חודשיים. הקצבתי לי עוד 4 חודשים לזה. בין אם אעמוד ביעד ובין אם לא- זה יקרה. ב2007 אני כבר אבוא לבקר את אמא שלי, לא לגור איתה.
אני לא מרגיש בודד. שנים הרגשתי ככה. האמת שגם השנה הרגשתי ככה (סוף 2005). צורות ההתמודדות של אנשים עם מצבים בחייהם מפתיעות אותי. חשבתי על תקופה עתידית בה אהיה אבא. היתה לי תמונה בראש שאהיה אבא לבן קודם. ילדים נולדים כלוח חלק. ללמוד זה הכל. הנה אדם, עוד אדם, אבל ילד, שלי, שאלמד אותו הרבה.
מידיעה מאחרים אני יודע שלהיות אבא ולהיות מאמן זה דבר מאד מיוחד לילדים. אני זוכר שאני הייתי נער וכבר הייתי באימון. האוזניים שלי והעיניים שלי היו פקוחות. הסתכלתי על כולם. ועל עצמי.
לילדים שההורים שלהם מאמנים, ההורים שלהם הם פשוט ההורים שלהם. זה משהו שזורם להם בדם, הם נושמים את זה בלי לשים לב.
אחד הדברים ששמתי לב הוא שאנשים לא מיישמים על החיים שלהם את שהם יועצים/מאמנים לאחרים.
בתור אחד שעושה את זה כבר זמן מה שמתי לב שכדי להתפתח באמת אני חייב להכיל על עצמי את כל מה שאני נותן לאחרים, אחרת יש פער בין מי שאני למילים שיוצאות לי מהפה. פער יוצר דיסוננס בשיחה. הדיסוננס מתבטא ברגשות מעורבים,אי שקט,צדקנות ואף ריב. כל אלה נובעים אמנם מהצד השני, אבל מי שמתאמן (אני למשל) תמיד מסתכל על "מי הוא עצמו" בשיחה הזו שהצד השני מגיב כמו שהוא מגיב.
אם יש לכם יחסים בעייתיים בחיים שלכם עם כל מישהו- תשאלו את עצמכם את השאלה הזו.
כל תשובה חוץ מ"אני נוהג כך", "מי שאני ביחסים האלה זה..." היא תשובה שלא תביא אתכם לפתרון.
משמע:
יש לי מספר אנשים בחיים שמתקשרים אלי כמישהו מסוים, כדי למלא פונקציה מסויימת.
אני כבר יודע מי אני ביחסים האלה איתם.
השאלה היותר מעניינת היא מי אני שאין לי לפעמים עם מי לדבר? או מי אני שהיחסים שלי עם אנשים הם אינטימיים ברמה כזו שאנחנו יכולים לא להתראות חודשים ארוכים ואף שנים ואז להתחיל לדבר כאילו כלום?
זה טיב ומוטיב היחסים שיש לי בחיים. אין לי משהו אחר ואם יש לי הוא נגמר מהר.
הרבה פעמים כשאני מדבר ככה אני מרגיש שאולי אראה לאחרים כמתנשא.
הרבה פעמים אני עוצר את עצמי.
זה נורא מוזר, אבל
אנשים מעריצים אותי
אנשים מקנאים בי
הפעם לשם שינוי
אני לא אתנצל על זה שאמרתי את זה בקול רם
גם הפרה הזו ראויה לשחיטה
| |
ארוחת לילה וסרט
אוכל:
מקרוני ברוטב שמנת ועגבניות
כרוב ברוטב סיני עם שומשום
מנה אחרונה:
ערמונים מהתנור
שתייה:
מיץ פטל
סרט:
אשה חתול
עכשיו הולכים לישון
מייאו.
| |
קסדה-יש
כפפות-יש
ביטוח חובה-יש
ביטוח צד ג'- יש
מנעול דיסק-יש
מנעול שרשרת מאובטחת-יש
אופנוע- יש
| |
ענייני אינטגריטי-9 נקודות על המצב
1- ענייני אינטגריטי מטרידים אותי מאד.
יש מוסכמה חברתית בנוגע למונח הזה שמדבר על יושרה. אני לא רואה את זה במובן הרגיל אלא במובן הלנדמרקי שלו.
לעשות עבודה שלמה, לעשות דבר בזמן שאמרת שתעשה אותו, לעשות בדיוק מה שנדרש.
2- אני סוחב עבודה מהמקום הקודם שלי ומזניח את הכסף שאני יכול לקבל שם.
אני מגיע הביתה ופשוט לא מתחיל להתעסק בעבודה הזו שכמובן משעממת אותי.
זה כסף טוב, שיכול לעזור לי בתשלומי האופנוע של החודש הבא, ואני לא עושה את זה, והנה נגמר עוד שבוע בלי עבודה זו.
3- הגעתי היום מוקדם לעבודה. החלטתי לבוא שעה קודם כדי ללכת שעה קודם. אני חוסך לי את הפקקים בבוקר ואת הפקקים אחר הצהריים. בתיאוריה, אני מפנה לי את אחר הצהריים. במציאות, יש לי עוד שעה של רביצה בבית.
אני חוזר הביתה ומתגלבן, מלשון galvanize. בעברית- נהפך לגולם לבן, באנגלית- מעביר זרם חשמלי כלשהו.
4- שלשום צילמתי גברתן בחדר כושר. סשן של שעה וחצי. היה אפקטיבי.
בבוקר כשבאתי לפרוק את התמונות למחשב בעבודה המחשב עשה בעיות ומחק לי את כל הכרטיס. כל התמונות זכרונן לברכה.
מיד הרמתי טלפון לרוני ואביחי. אמרתי להם. הם קיבלו את זה AS IS.
אתמול היינו אמורים לצלם שוב, את אותו הדבר. בדקה התשעים אביחי התקשר אלי ואמר לי שהבחור לא מרגיש טוב.
היום דיברנו שוב. לא התחשק לי ללכת אבל הלכתי. הלכנו שלושתינו. הם קבעו עם הבחור. הגענו. הבחור הבריז. הבריז.
5- עם רוני זו היתה שיחה על אחריות ועל הקשבה לצירופי מקרים כמו בספר הנבואה השמימית של ג'יימס רדפילד. התמונות אמנם בר מינן, מינן בר, אבל אחריות היתה בי. האיש היום פשוט הבריז.
6- לא הזיז לי על התמונות שאבדו כמו שהזיז לי לחזור על העבודה פעמיים. ואפילו זה לא קרה. תחושות חוזרות על עצמן.
7- כשהאינטגריטי לא שלם אי אפשר באמת לנוח. דברים מציקים לך, אתה חייב לעשות אותם.
מעבר לעבודה שהבטחתי שאכין ושמחכים לה אני צריך גם לנקות ולסדר את כל הבית, כל פינה כל דבר. לנקות ולמרק, בסוף לסדר. מעבר לזה אני נוסע מחר גם לתל אביב. אני אסע לשחרר את האופנוע שלי מהסוכנות. אני מקווה שבדואר לא יעשו בעיות. כן, קניתי את האופנוע. מחר, בתקווה, הוא יהפוך לשלי. אלה החדשות הטובות.
8- שוב ושוב אומרים לי אנשים ששיחות איתי עושות להם הבדל בחיים. אני מוגשם מזה מאד.
אנשים יוצאים משיחה איתי לפעולה בחיים שלהם- בין עם אנשים אחרים ובין עם עצמם.
אני אוהב לגרום לאנשים להיות גדולים. מרחב של גדילה הוא מרחב אדיר.
כשאחרים מסביבך גדים גם אתה גדל, זה נכון בכל תחום.
אתם רוצים לגדול- תדאגו שאלה שמסביבכם יגדלו.
9- החל מעוד רגע אני כופה על עצמי ניתוק.
אני אנתק את המחשבים, אענה לשיחות טלפון מעטות בלבד, אוותר על הבלוג, אכנס לדממה ואלך לישון. 48 שעות הן הזמן שיש לי. זה לא הרבה אבל עם זה אני הולך לשחק.
48 שעות.
אין לי כוח לשום דבר. אני עייף.
לילה טוב
| |
מחפשים כותבים
ממקורות צבאיים בכירים נודע לכתבנו כי ישראל מכינה תוכנית לפלישה לירדן שתמומש בחודשים הקרובים. לדברי אותם מקורות, המטרה היא ליצור רצף טריטוריאלי שיקל על כיבוש הפרת והחידקל, שאמורים להפוך לחלק ממיזם חדש להקמת פארק מים בינלאומי.
את תגובת שר הביטחון לא ניתן היה להשיג. ראש הממשלה הזיז מעט את רגל שמאל.
<<<<תיקון: בידיעה הנ"ל חלו שיבושים קלים, להלן הנוסח המתוקן: שר החקלאות ישראל כץ הודיע שבחודשים הקרובים ייסע לירדן כדי לבחון הצעה למיזם עסקי משותף לירדן, ישראל וארה"ב, להקמת פארק מים חדש, בינלאומי.>>>>>
חברה שלי הקימה אתר. הוא בהקמה ונמצא במצב שילדי אבל אונליין כבר. זה הלינק. היא מחפשת כותבים סאטיריים הקטע לא נכתב על ידי למרות שהוא נכתב על ידי | |
רגשות אשמה
מאז אותם יחסים התהלכתי עתים בין טיפות של מים
פחדתי פן אעורר חמתן של אלה שאיתי.
לאט לאט זה שוכח
אך עדיין שיחה קטנה בראשי זוקפת גבה כל פעם
"היא תכעס עליך", אומרת לי.
והיא לא כועסת,
השיחה טועה כל פעם מחדש;
שאריות של יחסים שפעם היו לי
| |
רב פעלים
בעבודה שלי הובאתי על בסיס מידען ואיש שיווק. מידען, למי שלא יודע הוא אדם שאמון על חיפוש מידע (באינטרנט).
זה משתלב יד ביד עם השיווק; אני מחפש מידע ואז גורם לדברים שיכניסו כסף לחברה לקרות בעקבות המידע.
אני אדם שגורם לדברים לקרות. כמעט לא משנה באיזה תחום. כמעט.
הרבה פעמים אני מוצא שאין לי במה להשתמש כדי ליצור את השיווק שלי.
אני רואה את החיים בצורת רשימת פריטים, אני מפרק את המציאות, זה הטבעי אצלי.
אני אמנם אוהב תמונות גדולות בתור הֶקשר, אבל כשיש מה לעשות אני נכנס לעובי הקורה.
היום למשל אני מחפש איש מסוים. אבל לא רק אחד, אני מחפש את בעל המקצוע המסוים בכל העיריות מהצפון ועד הדרום.
הדרך לחפש היא באינטרנט- ניגשים לאתרי העיריות, נוברים באתר, מרימים טלפון אחד לבירור ודאות וזה מצטרף לרשימה.
היום התברר לי שאני הולך להיות גם האיש גרפיקה (אחרי שכבר צילמתי כמה מוצרים פה). מה עושים עם תמונות אם אין ברושור להכין תכף ומיד? הפכתי גם לאיש גרפיקה. למה גרפיקה? כי צריך לשלוח משהו לאנשים שאני יוצר איתם קשר.
זה הגיע אחרי שהבנתי שגם אתר האינטרנט של המקום עומד עלי.
בקיצור,
זה לא נשמע כל כך טוב.
-
שיעור בסוציולוגיה:
אם ההורים שלכם שכירים, סביר להניח שיש לכם בראש להיות שכירים כמוהם. אם הם עצמאים, כנ"ל.
אין יותר דבר כזה שנקרא קביעות- בעולם של היום רצוי שלאדם יהיו כמה שיותר כשרונות שהוא יכול לנצל.
בזמנים האלה שאנחנו חיים בהם היום אדם מחליף 5-6 קריירות בחייו המקצועיים. אין יותר דבר כזה שנקרא "קדושת מקום העבודה", חלק מזה זה בגלל שלאנשים חשוב יותר להעשיר את עצמם נפשית, או במילים אחרות- להיות מסופקים ממקום העבודה שלהם. הסיבה השנייה היא שמנהל של חברה רואה בני אדם שעובדים אצלו בתור קומודטי-מוצר בר החלפה.
זו אחת הסיבות אגב שיש היום יותר גירושים מאי פעם- בני אדם רוצים להיות מאושרים, בני אדם-חשובה להם האינדיבידואליות שלהם- הם יחליפו בני זוג אם יצטרכו.
אי אפשר להתנגד לזה. אין בחירה. תמיד יש בחירה. תבחרו.
| |
אתמול אמרתי בפעם הראשונה בקול רם שאני לא טולרנטי לאנשים שלא נותנים אהבה או שמשחקים איתה ב"תן וקח".
בהמשך קיבלתי תשובה לדבריי.
גם באמצע הלילה,
גם בבוקר,
גם עכשיו.
| |
חמישה עשר בינואר יום ראשון.
היום לפני 15 שנה התחילה מלחמת המפרץ של ג'ורג' בוש האב. לא יאומן, אבל ג'ורג' בוש הבן עוד נלחם שם 15 שנה אחר כך.
סוף השבוע היה לי נפלא. סלט חצילים וארץ נהדרת. שעעעער (נשימה) שעעעעער של מאיר איינשטיין.
דברים הסתדרו כמו שרציתי.
פחדתי מרטט לא רצוי והרטט הסתדר בדיוק כפי שרציתי.
פיין טיונינג עשיתי כל השבת. רסיסים רסיסים של אותנטיות נזלו ממני,יודע שעוד רבה הדרך, גיליתי כמה היסטוריה אני סוחב על גבי.
חום צריך להסחר בבורסה. הוא צריך להיות מטבע עובר לסוחר.
בלילה קפאתי מקור. מזל שהיה לי גוף חימום.
| |
היי, ערב טוב
איזה כיף זה יום שישי בלי להתעורר עם שעון
רוב היום ראיתי טלויזיה והעברתי קבצים מהמחשב השני לשלי כדי לפרמט וכו'
קשה, זה לא כל כך עבד.
הכנתי טחינה, עוד מעט אכין חצילים, יש לי לסדר ולנקות את הבית.
זה כיף. סוף עונה!!!1
מה אני עושה הערב? אני הולך להכין לי סלט חצילים לפנים. יותר מאוחר אני אוסיף לי פטרוזיליה לנענע שכבר נמצאת בתוך הטחינה שהכנתי. אולי אני אראה ארץ נהדרת, אולי אני אלך לקחת סרט, אולי אני אעשה ביד, מי יודע?! סוף עונה!!!1
זרקנות הולמת אותי,
מזל שאני אוהב 'תעצמי
מי שאוהב(ת) אותי שיגיד היי
| |
צ'י
1- לילה צילום שלי בוטל עכשיו.
האמת שלפעמים קצת נמאס לי שאנשים שמכירים אותי קוראים אותי.
2- חבל לי שאנשים יקרים בוחרים להתרחק, חבל לי שאנשים מרכלים, חבל לי שאנשים עושים דברים.
3- באייקידו, הדרך לנטרל בנאדם עוברת בצ'י שלנו. אנחנו מאבדים את האנרגיה שלנו כשאנחנו מתפזרים החוצה ורק אם אנחנו מתמרכזים לתוך הפופיק שלנו, שם יושב לו הצ'י שלנו, אנחנו מסוגלים לו.
1- מחר יהיה ליל הצילום הבא.
אין לי מה לעשות עם זה. אני בחרתי, כל הזין לי.
2- so be it. ועדין, חבל לי.
3- צ'י.
| |
פוסט אירוטי- להמשיך בפעם אחרת
הבלונדינית שלי הפתיעה אותי בסטודיו שלי. זה היה בשבע בערב, בדיוק סיימתי לצלם דוגמניות לעיתון שאני עובד בו.
היא התיישבה על הספה וחיכתה שאסיים. בחדר היתה מאפרת, ספרית והסטייליסטית של העיתון.
ברקע התנגנה לה מוסיקת ריקודים שהיתה קלילה ואווירית. זו התנגנה מתחילת הערב עד שלפתע הוחלפה בדיסק משולב טורי איימוס והרמיקסים של ביורק
| |
יום רביעי Part I
אם לומר את האמת- יש לי עבודה. אם לומר את האמת- מצבי הכלכלי לא מטריד אותי כרגע יותר. אם לומר את האמת- כל זמן שיש לי עבודה אני בסדר. גם להוסיף כסף לאופנוע אני יכול. השאלה היא אם לקנות אותו ביום גשום או לא, או אולי- לחפש לי אופנוע אחר בכלל?
היום קינחתי את האף. ריח וטעם של סיגריות עלה באפי. אף אחד לא מעשן פה. פעם ראשונה הבנתי שעשן נשאר לי בתעלות האף. כן- עשן הסיגריות, הניקוטין והפחם פשוט נשארו עלי בדרכי הנשימה. הרגשתי שאני ממש בערוץ 8.
אני קצת טרוד. זה מעניין. החיים שלי משתלבים בחייהם של אנשים אחרים, מכל מיני כיוונים. בסוף, כמעט כרגיל, רק אני כותב על זה כאן בצורה בהירה ואז מדברים איתי על זה. זה מעניין. אותם.
אהבה עושה לי דברים לא רציונליים. לא משנה במי מדובר.
פעם ראונה שאני כותב פוסט מהמשרד.
נראה לי שאני רגוע אך טרוד, אולי אולי.
אולי זה סתם.
| |
לדף הבא
דפים:
|
כינוי:
יוזף ברויר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
