רק כדי להאיר

מחייגת (ומקפידה על כוכבית ארבעים ושלוש לפני).

משיבון.

נושמת לרווחה ומשאירה הודעה:

"שלום א', מדברת חגית. טילפנתי כדי להתנצל - במיוחד על ההודעה האחרונה ששלחתי. היא נשלחה בעידנא דרתחא ואת הנעשה לא היה איך להשיב. כך או כך לא היה מקום בעיקר לשורה האחרונה בהודעה. אני מאחלת לך הצלחה בהמשך ומציאת בת הזוג בקרוב. חיים טובים".

מנתקת.

ותודה לגמימא, לתראזי (פה ובמסנג'ר) ולעוד כמה אנשים טובים באמת שעודדו אותי לעשות את מה שנכון לעשות.

יועצת יופי ב"סופר פארם": "החלטת לקחת את התכשיר הזה? שניה... תני לי לבדוק את העור שלך. יש לך עור מעורב, מה שאומר שכדאי מאוד שתקחי גם את התכשיר הזה"

אני: "סליחה, מה זה עור מעורב? דמקה, כאילו?"

יועצת יופי: "לא. זה עור רגיל אבל לא לגמרי. הוא קצת שמן במקומות מסויימים"

אני: "למי אמרת "שמן?!"

*

"החינוך בלתי מספיק! חייבים רפורמה בחינוך!" (כרזות בחוצות הערים. נתקלת לפחות פעמיים ביום)

*

"נמאס לנו מהלימודים ומבית הספר הזה כבר!" (תלמידים/ות שלי משיחים את אשר על לבם. פעמיים בשעה)

*

"קראתי את הפוסט החדש שלך. נחמד".

*

"חגית! אתמול פגשתי את חמוטל ובדיוק דיברנו עליך! מה? למה נזכרנו בך? לא זוכרת... דיברנו כזה וזה התגלגל אליך... שניה רגע- תני לי להזכר... לא. לא זוכרת"

*

אבל שיא השיאים - תנשמו עמוק, תחזיקו חזק, זה לא הולך להיות קל.

זוכרים את אתר ההכרויות שאני רשומה בו?

או קיי... זה לא הולך להוציא אותי מקסימה במיוחד, הסיפור הבא, אבל אני גם ככה מציגה מחדלים אישיותיים לעין כל, אז שיהיה עוד אחד.

בשבוע שעבר הגדיל לעשות אלמוני בן 41 ופנה אלי עם ההודעה הבאה שנושאת את הכותרת "קשר למטרת נישואין":

היי ובוקר טוב! קראתי את הפרופיל שלך והנתונים שלך נראים לי מתאימים. אשמח מאוד אם תיצרי איתי קשר לפלאפון שמספרו *******  ו/או תשאירי לי את הפלאפון שלך ואני אתקשר אלייך בהקדם. לי אין תמונה ואני לא יודע איך מעבירים/סורקים תמונה. כמו כן, שיחת טלפון אחת יכולה לשנות הרבה... חבל להפסיד-כדאי לנסות! הבה נשמח ונשמח את קרובנו גם אנו! בואי ונהייה הזוג הבא שיקים בית נאמן בישראל! זה כדאי ואף מומלץ! אז, בואי ונהייה רציניים לעניין ותיצרי איתי קשר. אל תחשבי פעמיים! אני מחכה! ממתין לתשובה, בינתיים כל טוב, המשך יום נעים, הרבה הצלחה ולהתראות בהמשך...!

תשובתי הקטלנית לא איחרה לבוא:

אני לא אתחיל בסדרת חינוך.

א- אני לא מכירה אותך. ב- אין לי עניין לעשות את זה. אבל בקצרה: אם אתה באמת חושב שבחורות יעוטו על מספר טלפון שנשלח אליהן בהודעה אנונימית באתר עלום- אינך אלא טועה. פורים שמח. ****, הכל אבל לא נואשת.

שואל הבחור:

למה הגישה כל כך שלילית? מה לא בסדר בהודעה ששלחתי? למה את לא רוצה להפגש? גם עם התלמידים שלך את כזאת שלילית?

מצפה לתשובות!

תסמכו עלי שלא אכזיב את צפיותיו:

מה שלא בסדר בהודעה ששלחת הוא הניסוח שלה. המניפולציה המטומטמת שבה. (אתה לא מצפה שאאמין שבמחיר מופקע של מנוי אתה פונה רק לאחת, לא כן?) אין לי בעיה עם פניה גם לעשרות, אבל להגיד לעשרות בחורות: "הבה נשמח ונשמח את קרובנו גם אנו! בואי ונהיה הזוג הבא שיקים בית נאמן בישראל! זה כדאי ואף מומלץ!" + צירוף מספר טלפון (והמטלפנות ראשונה זוכות בפרס... תן לי לנחש... אתה!) זה או טימטום, או אטימות וגם אם אני לא יודעת מה יותר גרוע- שתי האבחנות הנ"ל לא מוציאות אותך בסדר.

יקירי, "בואי נשמח ונשמח את קרובינו אנו, בואי ונהיה הבית הנאמן הבא שיוקם בארעא דישראל" אומרים לבחורה שיוצאים איתה פרק זמן לא מבוטל , רק לאחר שמחליטים לקשור את הגורל איתה. לא לפני כן.

בהצלחה בהמשך.

עניתי לך רק בגלל שאני נשמה טובה. זה שאתה "ממתין לתשובות" רק מכניס אותי לסטרסים. וסטרסים, יקירי, זה לא טוב לאישה ביחוד בימים מסויימים של החודש.

והנה המענה האחרון של האיש, סימני הקריאה בהודעה זו, כמו גם באחרות- מהמקור:

את מקרה אבוד!!!

ההערות שלך הם ברמה נמוכה מאוד. לא את תחליטי מה נכון לי לכתוב לבחורה. עובדה שיש אלי פניות חזרה. אף אחד באתר זה לא פונה לאחת בלבד (והפוך). אינני רוצה לדמיין מה עובר על התלמידים שלך, בכל אופן היה מעניין אותי לראות אותך "מחנכת" את הכיתה שלך. לדעתי הם וגם את זקוקים לרחמי שמיים! הנני לאחל לך עוד שימוש עתידי רב במסגרת אתר זה ו/או כל אתר ודרך אחרת בחיפושייך אחר בן זוג. את פשוט בושה!!!

נכון נחמד? בטח שעניתי:

ואני תוהה:

כמה רשעות יכולה להיות באדם שמצוקת הרווקות אינה זרה לו בשביל לאחל לאדם אחר להמשיך ולסבול מאותה מצוקה עוד זמן רב? כנראה רשעות שאני לא יכולה להבין. בטח לא להכיל.

והתלמידים שלי? לא אתה הוא שתשפוט (מי אתה בכלל?) אבל בכ"ז... התלמידים שלי הם מקסימים, נשמות, חכמים, אינטליגנטיים ויפים. איתם, בניגוד אליך, אני בקשר מצויין וזה בין השאר בגלל אותן תכונות נאצלות שיש בהם. תכונות שאתה רחוק מהן כרחוק מזרח ממערב. כך שהיומרה שלך להחליט איזה טיפוס אני על סמך הודעה או שתיים באינטרנט היא לא יותר מאשר מטופשת. כמו גם ההחלטה על פי פרופיל שאנחנו מתאימים ויאללה "בואי נשמח את בני ביתנו".

והבדיחה העצובה מכל- לשמוע מבחור רווק בן 41 שאני מקרה אבוד.

אני מתנצלת , אני יודעת שזו הייתה הערה מרושעת- אבל את הגועל נפש התחלת אתה.

*

ההתלבטות היחידה שעוד נותרה לי לגביו היא איפה בדיוק לשים את הטלפון שהוא העניק לי ברב חסדו: באתרים להומוסקסואלים בלבד או לפרסם בחדר "ביזאר קשה" בתפוז...?

*

מי שחושב שלא אעשה את זה...

ובכן, מכיר אותי טוב :))

*

אז אני לא צריכה להפגע

ובכל זאת- אני נפגעת.

אחד הסרטים המקסימים שראיתי בחיי היה "אמלי".

הלכתי לסרט עם סלעית, מורה בבית הספר שנורא אוהבת סרטי סינמטק מהסוג הפחות מסביר פנים (קרי, סרטים אזרביג'אנים, אוזבקים וכדו'. איראן זה כבר מזמן חארטה הוליוודית מבחינתה). עדיף בשחור לבן.

רציתי נורא ללכת ל"יומנה של בריגי'ט ג'ונס" בפעם השלישית, אבל סלעית אמרה לי שכרכזת השכבה יש לה את הסמכות לפטר אותי אז שאני אזהר.

היא לעומת זאת רצתה ללכת למשהו יפני נטול צבע וחן עם הרבה חרבות ודם באפור כהה, אז איימתי בחראקירי.

העיניים של אודרי טוטו מכרזת הסרט שכנעו אותה בסוף שלמרות שזה "רק" סרט צרפתי - זה יכול להיות ספתח לא רע לסדרת החינוך שהיא מעוניינת להעניק לי לאור הבחירות הקולנועיות הפושטיות שלי.

צודקת.

אי אפשר ישר להתחיל בהארד קור סינמטקי תוצרת בוסניה הרצגובינה.

התאהבתי ב"אמלי" ובזו שגילמה אותה, אודרי טוטו.

התאהבתי ביכולת שלה להחליט שהיא משנה את החיים של האנשים סביבה ולהצליח בזה- והכל במתיקות שובת לב. מתיקות כל כך אמיתית שגם "מעשה הרשעות" שלה כלפי הבאד גאיי של הסרט, הירקן שמתעלל בנער השליחויות, הוא קסם של דבר. (היא כמובן עשתה את זה מתוך איכפתיות ודאגה לנער האומלל ולא כי היא רשעית).

שמחתי כל כך שהגיע הרגע בו לה, למי שאני מגדירה פנסאית אמיתית (אני מתיימרת להיות חיקוי זול דובר עברית), היה מי שהאיר ושינה את חייה לאחר שדאגה לאנשים סביבה.

מלבד בחירתו של ליאם ניסן לתפקיד אוסקר שינדלר, לא מצאתי עוד ליהוק כל כך מוצלח של שחקן לתפקיד קולנועי. לא משנה כמה תפקידים יהיו לאודרי טוטו בהמשך הקריירה שלה- בשבילי היא תמיד תהיה אמלי.

גם פס הקול מוסיף קסם לסרט הזה ולאחרונה אני מוצאת את עצמי מאזינה לו שוב ושוב. בעיקר לרצועת המוסיקה השניה.

עשיתי פעם תרגיל האזנה לקבוצת תלמידות והשמעתי את הנעימה הזאת. רובן חשבו שהיא מתארת חדווה ועליצות מסויימת. אולי גם תקווה.

דווקא לנעימה הזאת קוראים באופן מפתיע "הימים העצובים".

קחו, תטעמו קצת, מי שירצה את הנעימה כולה - מוזמן לבקש. אשגר במייל:

Les Jours Tristes 

(ותודה לתראזי על ההנחיות להבאת הקישור).

למה נזכרתי בזה?

ראיתי אתמול את הדי וי די. מי שלא ראה את אודרי טוטו בקטעי הפיספוסים- לא ראה מתיקות מימיו.

והקשבתי לימים העצובים.

*

איש נעלם שלי,

אתה יודע שזו הנעימה שלנו, נכון? כמו הרבה קטעי מוסיקה אחרים שאני בוחרת לנו מידי פעם. כמו הרבה העדפות מוסיקליות שמכניסות אותי למצב החולמנות שהפך להיות טבעי לי לאחרונה.

ימים עצובים? לא בטוחה. לאחרונה אני שומעת שם בעיקר את האקורדים של התקווה.

אוהבת אותך, נעלם שלי.

*

סלעית לא ממש הצליחה איתי, אגב.

בקולנוע לב אלרם היו אלמודובר אחד, שניים צרפתיים, קוריאני וישראלי.

בחרתי את "בריג'יט ג'ונס עובדות החיים".

פורים שמח ומלא תקווה.