| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 7/2009
שיטת השקשוקה
או: תרומת השקשוקה לשלום במזרח התיכון
מדור האוכל של Ynet יצא לפני כמה ימים בקביעה מרחיקת לכת, לפיה השקשוקה כובשת אט-אט את תואר המאכל הלאומי, ודוחקת משם את הפלאפל. בעבר כבר נתתי את דעתי לסוגייה החשובה הזאת, והכתרתי את החומוס (בצורתו המתנגבת) כמאכל הלאומי, כולל נימוקים משכנעים ביותר (אותי הם שכנעו, בכל אופן).
אלא שקביעתה של הכתבת שרית סרדס-טרוטינו תפסה אותי מהנהן קצת בהסכמה. בשנים האחרונות הפכתי לחובב שקשוקות פנאטי לא פחות משאני חובב חומוס פנאטי (ויש שיחליפו את ה"פנאטי" ב"פלצן", אבל אין לי בעיה עם זה), ואימצתי את האדומה הזאת כאחת ממנות הדגל של המטבח הפרטי. כך שאם אעשה מאמץ, אוכל גם למצוא טיעונים מוצלחים לטובת השקשוקה, ואף אעשה זאת בשמחה.
מבחינה סימבולית, יתכן והחומוס מתאים בעיניי יותר לתואר המאכל הלאומי (תקראו מה שכתבתי בזמנו ותבינו), אבל הקונצנזוס המתגבר סביב השקשוקה הופך אותה בהחלט למועמדת רצינית לתואר.
מעניין שכמו החומוס, גם שקשוקה היא מזן המאכלים המתנגב. אבל שלא כמו החומוס, היא הרבה יותר נגישה: הרי יותר פשוט ומהיר להכין שקשוקה בבית, מאשר חומוס (או פלאפל, לצורך העניין). ובנוסף, היא גם יותר מעניינת ומזמינה יותר גיוונים: בשר, גבינה, גרגירי חומוס (!), פטריות, שמנת, תבלינים מגוונים, מידות חריפות שונות ועוד.
אצל רבים מאיתנו השקשוקה גם נקשרת באופן אסוציאטיבי למטבח הצה"לי, מה שמעניק לה את חותמת הישראליות גם מההיבט הזה. בהזדמנות זו רציתי להזכיר מאכל שהמצאתי בעת השירות הצבאי - ה"שקשוקה-שועית" (השגיאה מכוונת). פעם, אחרי שנתקענו עם מספר לא ידוע של פחיות שימורי שעועית ברוטב עגבניות, המצאתי את המתכון הבא: מטגנים בצל במחבת; מוסיפים פחית של שעועית ברוטב; מחממים קצת; שוברים למעלה ביצים; מבשלים למידת העשייה הרצויה, והופה! שקשוקה-שועית. הפלוצים שמגיעים לאחר מכן הם בונוס משמח כשלעצמו.
המתכון הפשוט הזה ממחיש בדיוק את סוגיית הגיוון האינסופי: אין שתי שקשוקות זהות. גם אלה שאני מכין מדי פעם בבית אינן דומות אחת לשנייה. וזה בדיוק מה שעושה את השקשוקה למאכל כל כך ישראלי: איך אומרים, שני יהודים, שלוש דעות? אז בפראפראזה: שני יהודים, 17 גירסאות לשקשוקה (והכתבה של Ynet ממחישה את זה היטב).
מה עוד באגף הסמלים?
- את הסמליות שבגוון האדום האופייני לא צריך להסביר.
- גם את הניגוד וההרמוניה השוררים בו זמנית בין מתיקות העגבניות לחריפות הפלפלים, לא צריך להסביר למי שחי פה.
- השקשוקה תמיד מוגשת לוהטת, ממש כמו מזג האוויר פה בקיץ.
- אגב לוהטת, היא לרוב מוגשת בתוך המחבת שבה הוכנה, ומעמידה אותנו בסכנת כוויה. כפי שלומד מהר מאוד כל נשיא אמריקני - מי שמתעסק עם ישראל, נכווה.
- הביצים שמונחות עליה, מזכירות לנו שיש פה גם איים של טוב, בתוך הבליל הלוהט וחסר הצורה שמסביב.
ועוד נקודה חשובה שהעלה ידידי ש"ש: בניגוד לחומוס ולפלאפל, אותם לקחנו בלי רשות מהערבים, הכתרת השקשוקה כמאכל הלאומי אינה מעכירה את יחסינו עם אף מדינה שכנה.
השקשוקה אם כן, יכולה גם לתרום תרומה צנועה לשלום במזרח התיכון וליחסינו עם שכנינו. ובא לציון גואל ולקיבתנו ברכה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
