| |
מושב לצים - הבלוג של ישי
"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1) |
| 8/2004
 איך מאייתים תחאווה?
אני לא צרכן אולימפיאדה כפייתי. כמובן שאני תמיד מצפה לבואו של האירוע הגדול הזה, אבל בכל מה שנוגע לתחרויות עצמן, יש רק כמה מקצועות בודדים שממש מעניין אותי לעקוב אחריהם.
זאת, כמובן, בנוסף למעקב היומי אחרי ביצועי הספורטאים הישראלים. לא שאני זקוק לאיזה שוט של לאומיות מזוקקת, או להבדיל (ובמקרה הסביר יותר לאור, או לחושך, ביצועי ספורטאינו) לאיזו מנה גדושה של ארסיות מזככת, אבל המעקב אחרי האתלטים הישראלים הוא תמצית האולמפיאדה מבחינתי. בסופו של דבר, מדובר בענפי ספורט שאני לא צופה בהם ביום-יום וכדי לשמור על עניין אני חייב לבחור צד, לבחור פייבוריט. וכיוון שהכללים שניסחתי לצורך כך עבור הכדורגל לא תקפים כאשר מעורבים בעסק ספורטאים ישראלים - הבחירה היא אך טבעית.
אני לא מתכוון להתלונן על הביצועים הבינוניים של הישראלים. זה לא מגיע להם. מדובר באנשים שעובדים קשה כל השנה הרחק מאור הזרקורים ונאלצים לעשות זאת בתנאים כמעט בלתי אפשריים. הבודדים שכן מצליחים הם באמת ספורטאים מדהימים - אם היו נולדים במדינה הנכונה היו קוטפים מדליות בקלות.
כך שזה לא הוגן לרדת עליהם. בסופו של דבר הם כנראה עושים - ומשיגים - את המקסימום לאור התנאים שהם מקבלים.
אבל על ערוץ 1 אני רוצה לרדת. זו חובה לאומית וזה מגיע להם. סוף סוף פיניתי לעצמי ערב והתכוננתי לצפות ביוני ארליך ואנדי רם מעפילים לרבע הגמר. חיכיתי חצי שעה, שעה, שעתיים. מוזר, חשבתי, כבר היה צריך להתחיל. נו מילא, הרי לוחות הזמנים האלה אף פעם לא ברורים. נכון שראיתי באיזה מקום שהמשחק אמור להתחיל ב-18:00, אבל יכול להיות שטעיתי.
טוב, בינתיים ראיתי את מייקל פלפס זוכה בזהב שני. אחלה. כל הכבוד לו. מארק ספיץ החדש הוא עדיין לא, אבל הוא תותח. אח"כ ראיתי את משחה חצי-הגמר המרתק 200 מ' פרפר לנשים. נהדר!. איזו מתוקה אחת שאף אחד לא ספר ניצחה. או שמא זה היה משחה אחר? לא יודע. כולם נראים אותו הדבר.
במקביל, זפזפתי לערוץ 33. אולי שם משדרים את הטניס? לא. גם שם שחייה. אותו שידור, רק עם קריינות בערבית (האמנם סלומון מוניר עוד נותן בראש?).
בסביבות 19:30 נמנמתי קצת. פתאום התעוררתי בבהלה עם המחשבה ש"שיט! פספסתי את אנדי ויוני!". אך לא. השעון הראה רק 19:35.
לפתע, בערך ב-20:00 הופיעה שקופית בתחתית המסך שהודיעה שצמד הטניסאים עלה לרבע-הגמר. זינקתי אל המחשב, נכנסתי ל-ynet וגילית שאמנם - ניצחו! עלו! יש! יש? אין! איפה? למה לא שידרו? למה אני עדיין רואה שחייה ושומע את גרטל טוחן לי במוח? למה הוא לא נח על משכבו בשלום?
עד עכשיו לא התלוננתי על הפאשלות של ערוץ 1. בעיקר כי לא כל כך יצא לי לצפות. אני גם תמיד לארג' איתם. סלחן בן-סלחן. תמיד אני מנחם את עצמי שרק ערוץ ממלכתי דינוזאורי יכול לשדר 11 שעות ביממה מהאולימפיאדה. וגם אין פרסומות.
איך, איך אני תמיד נופל? איך כל פעם שאני מחליט שאני מגלה הבנה, הם סוטרים לי בפרצוף? למה אני לא לומד, למה?
אח שלי הזכיר לי היום את גמר הכדורמים המדהים מ-1992 בין איטליה וספרד שנקטע - אחרי כמה הארכות! - כדי לשדר מהדורת חדשות בערבית. נו מילא, הסנגור שבי מזכיר שמדובר היה בתקופה של ערוץ יחיד, של שוק לא תחרותי. מונופולים עושים שטויות כאלו לפעמים.
חשבתי שדבר כזה לא יקרה היום, ולו רק בגלל זכרון גמר הכדורמים ההוא (איטליה ניצחה, אגב). איך אומר דליק? מסתבר שטעיתי.
ואיך אומר חיים הכט? זה לא ערוץ טלוויזיה - זה תחאווה (או איך שמאייתים את זה).
דיר באלקום אורי לוי. אתם עוד יכולים לתקן. אנחנו רק ברבע הגמר של הטניס וזאבי ואברבוך עוד לפנינו.
אבל זהו. אין יותר מחילות והבנה. אין יותק סקנד-צ'אנס. אם תפשלו גם הפעם אני... אני... אני... אני לא אשלם את האגרה!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
