לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

מושב לצים - הבלוג של ישי


"אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, ובדרך חטאים לא עמד, ובמושב לצים לא ישב..." (תהילים, א, 1)
כינוי: 

בן: 48

ICQ: 72106105 

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

שש מאות שלושים ושתיים


 

מאז ומתמיד היתה לי חיבה לגימטריה. למרות מופרכותה יש בה קסם שקשה לעמוד בפניו. לא שאני מאמין בזה, כמובן (לא שיש בזה משהו רע וגו'), וכמו קשקושים פסאודו-מדעיים אחרים (אאאאפצ'יייאסטרולוגיה!), גם בגימטריה יש לנו נטייה להתביית על מיעוט התוצאות הנכונות ולהתעלם מכל הרעש נטול-המשמעות שמסביב, אבל זה לא אמור להפריע לי להשתעשע, לא? (רמז: לא).

אז חיפשתי באתר הזה אחר מקבילות גימטריות ל"ישי רוזנבאום" (=632). שימו לב מה מצאתי:

 

632 =

 

יהודה מאיר אברמוביץ

למי שלא יודע (גם אני לא ידעתי), ח"כ בכנסת ה-7, ה-8 וה-9 מטעם אגודת ישראל.

נכון שעולות בי לפעמים שאיפות פוליטיות, אבל לא הייתי אומר שאגודת ישראל (או יהדות התורה או מה-שלא-יהיה) היא המקום הטבעי עבורי להגשים אותן.

אבל אולי זה רמז מלמעלה.

אברמוביץ', אגב, גם הוא בן מזל גדי כמוני (נולד ב-1/1/1915 לפי אתר הכנסת. אני ב-2/1/1977). ואם חיפשתם את נקודת המפגש בין מופרכותה של הגימטריה לקשקושיה של האסטרולוגיה - מצאתם.

 

יוסף שופמן

עוד ח"כ (כנסות 3-6). מטעם "חירות-ליברלים". עוד מקום שלא הייתי מכנה הבית הפוליטי שלי.

 

שמאלני מניאק

או! טה-דההה!

ושאלה: האם יוסף שופמן ז"ל היה מודע לעניין הזה? האם חבריו לסיעה ידעו שבתוך הח"כ הפטריוט מסתתר שמאלני עוכר ישראל?

 

אנטי ציונות

אוהו, זה מתחיל להיות מעניין.

שופמן ז"ל כבר בטח מסתחרר בקברו. אברמוביץ' יבדל"א דווקא מבסוט. אני רק תוהה אם להמשיך את הפארסה הזאת.

 

פושע מסוכן

רוזנשטיין, השמאלנים האנטי-ציוניים מאחוריך.

 

מלטף קיצים אבירי

יש לי כנראה 10 נקודות מיותרות בשם. חבל שלא קוראים לי שי. אחרת אפשר היה להחליף את הקו"ף בצד"י והשמחה היתה רבה. כן, ממש על קוצו של יו"ד.

(אבל יש פיצוי בסעיף הבא).

 

בא לי לאחוז בציצי שלה

מי אמר שגימטריה זה שטויות?

אם לא מלטף, אז לפחות אוחז, הפוחז.

 

בואו נחפש יציאה חמודה

או, יציאות זה הקטע שלי. לא שחשבתי אי-פעם לכנות אותן "חמודות", אבל אני מוכן לשקול להבא את שם התואר הזה.

 

קובה חמוסתה

אח, אני אוהב. זה גם עושה יציאות מה-זה חמודות. (איייוווו)

 

בן אלף זונות 

אמש'ך.

 

תבריא אחי

תודה אח'שלי, גם אתה.

 

אוי הפלצתי

איילה מתמוגגת עכשיו.

 

ישו ישו

זה ישו או יש"ו? 

אה, ואפשר גם יו"ש יו"ש.

אולי כדאי שאני אפסיק עם זה. נראה לי שאני מגלה בעצמי רבדים שעדיף להותיר חבויים.

 

דניאל מזיין דודות

רק עוד אל"ף קטנצ'יק וזה היה יכול להיות "דניאל מזיין את דוֹדוֹ" (=633). מזל שזה לא ככה, אחרת זה היה סוטה.

 

בטח קוראים לו גיורא

למי? לדוד של דניאל?

 

אני תיכף הולך

ביי.

 

 

 

נכתב על ידי , 3/5/2005 12:12   בקטגוריות רשימות  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משפטים שאני שונא



בהשראת הפוסט הזה של גברת פיקציה התחלתי לחשוב שגם לי יש כמה משפטים שאני ממש ממש לא סובל. לא שהם גורמים לי "לפרוץ בבכי, או, להבדיל, להשתטח על הריצפה בצווחות ייאוש" (פיקציה, שם), אבל אני בהחלט שואל את עצמי מי האיש שהמציא אותם. הייתי מנהל איתו איזו שיחה.... וחובט בפרצופו באותה הזדמנות.

המוות הוא חלק מהחיים
ותמיד אחרי שאומרים את זה משרבבים את השפה התחתונה קדימה, מניחים אותה על השפה העליונה, מהנהנים בראש ובוהים קדימה כמהרהרים במשמעותו העמוקה של המשפט.
המשפט הזה עקום מבחינה לוגית. דברים אינם יכולים להכיל בתוכם את הניגוד שלהם. היום אינו חלק מהלילה, הים אינו חלק מהיבשה, והגיון ותבונה אינם יכולים להיות חלק מממשלת ישראל.
המשפט הנכון צריך להיות "המוות של אחרים הוא חלק מהחיים שלנו" הוא בטח לא חלק מהחיים שלהם.

אם שכחת זה בטח לא היה חשוב
לא עשיתי מחקר סטטיסטי בעניין, אבל לדעתי 90% מהדברים שאנשים רוצים להגיד ושוכחים ברגע האחרון, הם חשובים. או היו חשובים. או בואו נגיד, הם לא "לא חשובים". בעצם, הם נמצאים איפשהו באיזור הדמדומים העצום שבין "חשובים מאד" ובין "שטויות".
כי את הדברים הכי טיפשיים שאנחנו רוצים להגיד אנחנו אף פעם לא שוכחים משום מה. לפעמים הם אפילו יוצאים באופן עצמאי ובלי לעבור דרך המוח (בעיקר אצלי).
ואת הדברים הכי חשובים אנחנו גם לא שוכחים. הרי זה לא סביר שאני אראה, נניח, את הבן של יעקב (שם פיקטיבי) נדרס ברחוב ואני ארוץ ליעקב ואגיד לו: "יעקב! אל תשאל מה ראיתי עכשיו!"
ויעקב ישאל: "מה ראית?"
ואני אענה: "שיט, שכחתי"
ויעקב יחייך ויגיד: "טוב, אם שכחת זה בטח לא היה חשוב".

הכל דבש
כשאני שומע את התשובה הזאת, שבאה בד"כ אחרי "מה נשמע?", אני מקבל טיקים בגבה השמאלית מרוב עצבים. טיק טיק טיק היא מקפצצת. רגע, יש לי עכשיו טיק כזה. רגע. עבר.
מה זה "הכל דבש"? כלומר, אני יודע שזה אומר ש"הכל בסדר", אבל אני לא מבין למה. בפעם האחרונה שבדקתי מה זה דבש היה מדובר בחומר משחתי בצבע של יציאה לא טובה (חומוס מקולקל! חומוס מקולקל!), דביק, סמיך ובעיקר מתוק.
לא יודע מה איתכם, אבל לא הייתי רוצה להיות בדבש. מקסימום אני מדמיין אמבט חומוס עם מיכאלה ברקו (מה אתם רוצים? גדלתי באייטיז).

עד החתונה זה יעבור
פעם, כשהייתי ילד, התחלתי לנהל רישום של כל הפציעות שבעקבותיהן אמרו לי "עד החתונה זה יעבור" כדי לראות אם עד החתונה זה יעבור. המצב נכון לעכשיו: הקרסול עדיין קצת עקום, הגב טיפה כואב, הצלקת בסנטר לא נראית טוב וגם הפגיעה בראש טרם חלפה (אני יודע שאמרתי שמעולם לא נפגעתי בראש, אבל זה בדיוק העניין: הפגיעה בראש גרמה לכך שאני אשכח שנפגעתי בראש).
בקיצור יקירתי, עוד לא הגיע הזמן להתחתן. הדברים האלה עוד לא עברו.

כשתגדל תבין
לא יודע מה איתכם, אבל מאז שגדלתי (וגדלתי!) אני רק מבין פחות. נכון שאני אולי מבין את הדברים שפעם לא הבנתי ושעליהם אמרו לי "כשתגדל תבין", אבל מאז יש הרבה שאלות חדשות, גדולות יותר, מהותיות יותר ומציקות יותר.
לפיכך כנראה ש"עד אגיעה למקדשי אל אבינה לאחריתם" או שלא.

אין משיחין בשעת הסעודה
כשהיינו ילדים והמבוגרים רצו להשתיק אותנו, הם תמיד ציטטו את המשפט הזה והקפידו לציין שזה חז"ל אמרו (כאילו שזה אמר לנו משהו). מיותר לציין שהם לא שמעו כנראה על "נאה דורש נאה מקיים". (בסוגריים ייאמר שכאשר שילדים מדברים בזמן הארוחה הם באמת שוכחים לאכול. כך שאולי לא דרך ארץ ביקשו להרביץ בנו, אלא פשוט הביעו דאגה כנה לתזונתנו).
היות ולא ראיתי מישהו שמקיים את הפסוק הזה (או את רוב הפסוקים של חז"ל למען האמת) אני נוטה לחשוב שמדובר בשיבוש. המשפט הנכון, מבחינתי לפחות, הוא: "אין מסיחין (את דעתי) בשעת הסעודה".

נכתב על ידי , 9/8/2004 14:59   בקטגוריות רשימות  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



המדריך האלטרנטיבי לבטיחות בבית


ביתנו, לכאורה מבצרנו, אמור להיות המקום הבטוח ביותר עבורנו. אלא שמחקרים סטטיסטיים מלמדים כי רבות, רבות מדי, הן התאונות המתרחשות בדל"ת אמות.
ובכן סאנשיין, אפשר למנוע אותן. אפשר לחיות בביתכם ולצאת מזה בשלום.

לא חסרות עצות לבטיחות בבית. כולנו מכירים את "לא להחליף נורה ברגליים חשופות וכשהרצפה רטובה" ואת "לא להשאיר ארונות מטבח פתוחים" (לא שזה משנה משהו במקרה שלי. כנראה שהמכות בראש מהפינה של הדלת גורמות לעצה הזאת ליפול החוצה בכל פעם מחדש) ועוד כהנה וכהנה. אבל הסכנות הן רבות מכפי שניתן לתאר והן אורבות בכל פינה של הבית.
נסיוני המיוסר לימד אותי שארונות פתוחים הם רק קצה הקרחון של הסכנות האפשריות. אינכם מסוגלים לתאר אילו עוד מלכודות-מוות מצפות לכם במבצרכם.
להלן צרור עצות שימושיות שיקטינו במידה ניכרת את סיכוייכם להפגע בתאונה ביתית. מיותר לציין שכולן נכתבו בדם. דמי שלי.

לעולם אל תנסו לרוץ לכיוון המיטה ולקפוץ עליה כשהחדר מבולגן
בפעם האחרונה בהחלט שעשיתי את זה, מעדתי על...משהו, נפלתי על הפינה של המיטה ונחבלתי קשות בבטני. זה היה רק הפרומו: כשהתרוממתי, חטפתי את הדלת של ארון הבגדים בראש. מי השאיר אותה פתוחה לעזאזל?!
בעצם, לעולם אל תנסו לקפוץ על המיטה. למה לכם?

אל תטפסו על המדפים בארון כדי להגיע למדף העליון
אתה יודע ואת יודעת שבמדף בארון אסור לגעת. וגם אסור לטפס, אידיוט.

השתדלו לא להרדם בתנוחות לא-קונבנציונאליות
פעם נרדמתי על הכורסה. כשהתעוררתי, לא שמתי לב שנרדמה לי הרגל וניסיתי לקום. הרגל הרדומה צעקה: "היי עוד לא התעוררתי!" וקרסה. נפלתי וחבטתי את הראש בשידת הטלוויזיה. הטלוויזיה אמנם לא היתה מכוונת על ערוץ 2, אבל בכל זאת ראיתי כוכבים.

אל תעלו על כסא מסתובב כדי להחליף נורה
ובשום פנים ואופן אל תנסו, אפילו בתור בדיחה, להבריג את הנורה ע"י סיבוב נמרץ של הכסא. זה עובד רק בבדיחות. ואם כבר החלטתם לשעשע את החבר'ה ולהחליף נורה ע"י סיבוב של הכסא, זכרו שההברגה מתבצעת נגד כיוון השעון. אחרת, תיראו באמת כמו אידיוטים.

הברגות יש לבצע רק באמצעות מברג
לכאורה זה מובן מאליו, אבל לא חסרים תחליפים שנורא מפתה להשתמש בהם: סכינים, סרגלים, כפיות, מספריים, פותחנים והתמים אך הקטלני מכולם: קוצץ ציפורניים.
גשו להום-סנטר הקרוב לביתכם ורכשו מברג, קמצנים. ואם לא מתחשק לכם, תמיד אפשר לגנוב מהעבודה. ואם כבר גנבתם - נא לא להתעצל להוציא אותו מהמגירה.

בקבוקי קוקה-קולה הם מהשטן
אם הוצאתם בקבוק קולה מהמקרר והוא נפל על הרצפה, ואח"כ כשהתכופפתם להרים אותו הוא החליק לכם מהידיים ונפל שוב, וכשהנחתם אותו על השיש הוא נפל שוב, וכשהרמתם אותו והנחתם אותו בתוך הכיור הוא התהפך על הצד - קחו אותו כמו שהוא והשליכו אותו לפח-הצפרדע הקרוב, או יותר טוב - לבור הביטחון הקרוב. ואל תעלו אפילו על בדל שכלכם את ההרהור "המממ, מעניין מה יקרה אם אני אפתח אותו". אלא אם כן אתם מבקשים לקשט את כל הקירות בבית בנקודות חומות ודביקות.

והכי חשוב: לעולם, אבל לעולם, אל תבשלו בעירום

נכתב על ידי , 8/8/2004 20:02   בקטגוריות רשימות  
10 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , אקטואליה ופוליטיקה , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לישי רוזנבאום אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ישי רוזנבאום ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)