לדבר תמיד אהבתי, אף פעם לא הטריד אותי מי מקשיב ואם יש מישהו כזה בכלל
חלומות ילד דוס מתבגר בן 32 - ופתרונן. |
| 8/2006
 בגידה
מה כ"כ מרגיז אותי במלחמה המזורגגת הזאת?
האם זה העובדה שלא הצלחנו להביס 2000 לוחמים?
או שהיה לי קשה פיזית? מנטאלית?
אולי בגלל העורף הצפוני שהייתי חלק ממנו , ואכל כ"כ הרבה קש, כ"כ הרבה זמן?
אולי זה שזוגתי המקסימה נדרשה להכנס חזרה לטווח הטילים לצורכי עבודה?
אולי כי הקרבות ומהלכי המלחמה היו מבולבלים?
אולי הבועה שהמשיכה לתפקד כל הזמן? (עיין שם,שם )
אחרי יותר משבוע של חופש מהכל, הגעתי למסקנה.
מה שמטריף אותי זה שמפקדי צה"ל הבכירים - בגדו בנו, החיילים.
התחושה שלי (שמגובה במהלכי הצבא) היא שאנחנו, החיילים, פשוט סכומי כסף בשבילם, הקצאות של משאבי מלחמה.
אנחנו, החיילים עזבנו את החיים והמשפחות והיינו מוכנים להקריב את החיים, פשוטו כשמשמעו, לטובת מטרה נעלה - הבטחת שלומם של 2 מליון אזרחי ישראל.
והם, דרג מקבלי ההחלטות הצבאי, קבלו משאבים מוגדרים, הקצאות למלחמה- משהו כמו 5 מילירד שקלים + 150 חיילים מתים.
ומטרה- להשמיד את החיזבאללה.
כשעומדים 3 שלדי טנקים שערכם 100 מליון שקל - מפקד האוגדה או מישהוא אחר מה"הם" יחליט לחלץ אותם ולהסתכן בתוספת של כמה גופות של חיילים- כי בינתיים נהרגו "רק" 100 חיילים ויש לו עוד "הקצאות".
אז יהרגו עוד 5 חיילים... so what? ....חסכנו מיליוני שקלים.
אצלנו זה מטרה נעלה מול קורבנות
אצל ה"הם" זה הישגים צבאיים מול הקצאות.
זה לא מפקדים של שדה המערכה , שהולכים אחריהם באש ובמים.
אלו לוגיסטיקאים שמוכתרים כמפקדים.
בנו, בחיילים, הם בגדו!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
