בשבוע הקודם טיילתי לי בשכונה שמח וטוב לב, כשלפתע שמתי לב שהנערה
הצעירה שאני חולף על פניה ממש בוחנת אותי במבטה. בהתחלה חשבתי שזה בגלל שאני חתיך,
אבל אז הנערה שאלה אותי "ווי, אתה חזקוש?", כאילו חזקוש זה סוג של חייה.
אמרתי שכן ועצרתי להתבונן בה. אולי אני מכיר אותה מאיפשהו?
"אני לא מאמינה!", אמרה הנערה בהתרגשות, "אני קוראת
בבלוג שלך כבר מיליון שנה! זה כמו לפגוש סלב מבחינתי!".
היתה התרגשות, היתה אווירה שמחה ונחמדת, היו דמעות...סתם, לא היו
דמעות. אבל זה היה מגניב. זו לא הפעם הראשונה שאני שומע מאנשים שהם קוראים את
הבלוג שלי או שמוסרים לי ד"ש מאיזה מישהו שהם מכירים שקורא את הבלוג, או שאני
מקבל בקשות חברות בפייסבוק מקוראים קבועים יותר וקבועים פחות.
אבל זו בהחלט הפעם הראשונה שנתקלתי בסוג של מעריצה, שזו בהחלט בשורה
נחמדת ביותר לרגל חגיגות השבע שנים לבלוג.
כן כן, הבלוג הזה קיים 7 שנים בדיוק, והגיע הזמן לחגוג!
בהמשך הערב יוגשו בירות וחסילונים (אין לי מושג מה זה חסילונים, זו
מילה שמשתמשים בה רק בתרגומים של סיטקומים אמריקאים) ולאחר מכן יהיה נשף תחפושות
ותחרות יידוי גוגואים.
אבל לפני כן, כדי לסכם 7 שנים לבלוג שלי צריך לראיין את בעל הבלוג
ולשאול אותו שאלות נוקבות וחושפניות על הבלוג ועליו עצמו.
אז בגלל שבעל הבלוג זה אני ואני לא יכול לראיין את עצמי, ביקשתי מכמה
קוראים ותיקים שמכירים אותי היטב גם (ואולי בעיקר) מחוץ לבלוג, שישאלו אותי את כל
מה שלא העזו לשאול.
אז אלו הם המראיינים ואלו שאלותיהם ותשובותיי הכנות:
יאיר קרני, בקרוב מאוד נציין עשור לחברות שלנו.
אני חושב שמאז ימי "חבורת הסטרייטים" (סוף 2006) הוא התחיל
להופיע ולקרוא בבלוג על בסיס די קבוע, וגם הגיב שם בכינויים שונים ומשונים (6,
יוסל'ה ועוד רבים וטובים, מעניין באיזה כינוי הוא יגיב לפוסט הזה).
אפילו היה פוסט שבו הוא הגיב לתגובות הקוראים בשמי.
השאלות של קרני:
-כשאתה נתקל בפיסטוק
סגור מדי, אתה מוותר עליו או נענה לאתגר?
אז זהו, שפה ההפתעה- אני בכלל לא
אוכל פיסטוקים. אבל אם זה היה גרעין (כמו שאמר מייקל ג'קסון: זה לא משנה אם זה
שחור או לבן)- הייתי מפרק את אמ-אמו.
-בהמשך ישיר לשאלה
הקודמת- הקוראים ואני יודעים שפתחו בשבילך את הבלוג. כולנו תוהים איך החיים שלך היו
מתפתחים בלעדיו, והאם היית אדם שונה כיום בלעדיו. ספר לנו.
קודם כל, אני מאמין שהייתי פותח לעצמי בלוג בשלב כזה או אחר, כי
הבלוגיאדה עניינה אותי מאוד באותם ימים וממש דגדג לי לכתוב. אם לא הייתי פותח
אותו, אני חושב שהייתי בכל זאת מתגלגל לעסוק בזה בשלב מאוחר יותר, בטח דרך
הפייסבוק. ברשת יש לך הרבה מקום ליצירתיות, ולא נראה לי שהייתי נמנע מזה, אלא אם
כן הייתי חי בלי אינטרנט, ואז בטח הייתי חוטב עצים או משהו כזה.
-מה הייתה התקופה
הכי מוצלחת בחייך?
קשה לבחור, לכן טוב שהשתמשת במילה "מוצלחת", כי זה כבר
עניין של נתונים.
אז אם אני לוקח את כל הנתונים, התקופה הכי מוצלחת שלי היא לפני השנה
השנייה של השירות הצבאי. תקופת פריחה חברתית, גם בבית וגם בבסיס. בצבא רק הגעתי
להישגים גבוהים, עברתי לתפקיד פיקודי יותר וחתמתי את השנה כמצטיין קורס חובשים
תעופתיים. ומיותר לציין שנהנתי מכל רגע.
******
רעות פז, התחילה לקרוא את הבלוג ממש בחודשים הראשונים שלו. בחלוף
השנים, הקשר שלנו הפך לקשר מחוץ לבלוג. היתה תקופה שנפגשנו הרבה, כשהיא עשתה שירות
לאומי וגרה בשכונה שלי. היא אפילו יצאה עם קרני תקופה ארוכה מאוד.
השאלות של רעות:
-האם יצא לך רומן
עם אחת מאלפי הבחורות שקוראות אצלך בבלוג?
טרם, אני עדיין ממיין.
-האם אתה כותב פוסטים
בשירותים?
למעט הפוסט "מחשבות מבית הכיסא", לא יצא לי לכתוב פוסט
בשירותים, אבל אני ללא ספק חושב על מה לכתוב גם בשירותים.
-האם שתפת את הידיים
בסוף מלחמת הקקי המפורסמת?
ברור ששטפתי ידיים אחרי שדחפתי אותן לאסלה, הוצאתי משם את הקקי שלי
וזרקתי על צוקרמן! מה אני חולה נפש?!
-היש מצב שאתה בוחש
בשוקו?
וואו, כמה שנים לא שמעתי את המושג הזה.
אה, לא. אבל אני שותה בבוקר שוקו ולא קפה, ואני יודע שזה ממש הומואי,
אבל זה מה יש.
-היש מצב שאתה מחטט
באף בזמן שאתה עונה תשובות לשאלות הללו?
לא, אבל אני לא חושש לעשות את זה.
***********
עמית ודניאל
אברמוביץ' (פעם ראשונה שאני כותב את השם שלהם ביחד). את עמית אני מכיר כמו קרני,
כמעט עשור, מכיתה ז'. הוא היה הולך איתי למפגשי ישראבלוג ומחזיר בתשובה כל מיני
בלוגרים (לי הוא גרם לשמור נגיעה), והיה (ועדיין) קורא ומגיב בקביעות בבלוג. את
דניאל הכרתי גם דרך בני עקיבא וגם דרך הבלוג, גם היא קוראת ומגיבה בבלוג מאז
הקמתו.
בסוף שני
הבלוגרים הדוסים האלה התחתנו, ובחתונה שלהם ראיתי סופסוף את רלוש, הבלוגר הדוס
הקלאסי.
השאלות של עמית ודניאל:
-מי הדמות
המועדפת עליך בתנ"ך ולמה?
שמעון ולוי,
בגלל הסיפור עם דינה, אחותם, שנאנסה ונחטפה בשכם, ואז הם יצאו לשחרר אותה והרגו את
כל הגברים בשכם. מזכיר תסריט של סרט טרנטינו קלאסי.
-אם הייתה לך
שנת חופש בלי הגבלת כסף, מה היית עושה?
הוו מה לא
הייתי עושה?!
מקים עסקים,
מטייל בכל מקום, עושה ספורט אתגרי ואקסטרימי, הולך לכל הופעה שאני רוצה ואוכל את
כל האוכל שאני אוהב.
-איפה אתה רואה
את עצמך בעוד עשר שנים?
בכדור הארץ
(קשה לי לראות את עצמי מחוצה לו, אבל לכו תדעו מה יהיה בעוד עשר שנים).
-עם מי? איך היא
תראה, אופי וכו'?
עם אשתי שתראה
טוב כמובן והיא תהיה שטותניקית כמוני, אבל הרבה יותר מתונה וחמה ואוהבת לפנק.
***********
אירה גפן. חברה
בחבורה שלנו בערך כל התקופה שהבלוג קיים. יוצאת עם שוחט כבר מיליון שנה (כרגע הם
ביחד בסלובקיה), ותמיד אפשר לסמוך עליה שהיא מתעדכנת דרך הבלוג בנעשה איתי, אם
במקרה לא התנחלתי להם בבית יותר משבוע.
השאלות של אירה:
-מהו הזיכרון קקי
הכי קדום שלך? / מתי ואיפה היתה הפעם הראשונה שאתה זוכר את עצמך עושה קקי?
זיכרון הקקי
הראשון שלי הוא בעצם אחד מהזיכרונות הראשונים בחיי.
היה זה בגן
שושנה, גן טרום-טרום חובה. ומה שזכור לי זה אותי בתוך חדר החלפת החיתולים. אני די
בטוח שלא מדובר בהחלפה שלי, אלא בהחלפה של מישהו אחר, כי אני נגמלתי מחיתולים מהר
מאוד.
זיכרון הקקי
השני שלי, היה בגן לאה, כשעמדתי להיות "חזן" בתפילת שחרית. היו לי כאבי
בטן נוראיים והרגשתי איך הבטן מתהפכת לי תוך כדי התפילה.
בשלב כלשהו,
יצא לי וואחאד שלשול במכנסיים. הגננת שמחה לב לזה מהר מאוד ואני, כמובן, לא המשכתי
להתפלל באותו רגע, אלא רצתי להתנקות בשירותים.
-עם איזה אדם בעולם
היית רוצה לנהל שיחה עם כוס מיץ ענבים ועל מה היית מדבר איתו?
עם הבעלים של
"קריסטל".
תולי סיפר לי
שחברים שלו תפסו טרמפים בצפון, ועצר להם בנאדם עם רכב מפואר ומקרר משקאות בתוך
הרכב. הוא פינק אותם בבקבוקי מיץ קרים של קריסטל. כשהם שאלו אותו איך זה שמליין
כמוהו קונה קריסטל ולא משהו איכותי יותר, הוא ענה להם שהוא הבעלים של קריסטל.
הייתי רוצה
לשבת איתו על כוס מיץ ענבים של קריסטל ולדבר איתו על כמה שאני מעריך את המיץ שלו
ועל מה הוא חושב על השם הרע שיש לחברה שלו.
-איזה אדם בעולם
היית רוצה שיקרא את הבלוג שלך?
כל בנאדם שיכול
"לצוד אותי".
-מהי הקניה הכי ביזארית
שלך?
נראה לי
שהחולצה של גולדה מאיר.
-מי לדעתך היא האישה
האולטימטיבית עבורך (פרט לעובדה שהיא צריכה לעשות תואר במדעי המטבח והניקיון)?
גולדה מאיר.
-מהו הדבר אותו לא
תסכים לעשות לעולם (בכל מחיר)?
לרצוח (למרות שיש לי הרבה טובות להרוג. למשל, לדחוף אנשים מצוקים ברמת
הגולן, בלי שאף אחד רואה. בחיים לא יעלו עליך!)
-אתה זוכר את עצמך
בוכה מתישהו? אם כן, מתי?
הפעם האחרונה שבכיתי היתה לפני 3 וחצי שנים, בפורים בישיבת "מרכז
הרב".
הייתי מאוד שיכור, בין כל הבחורים השיכורים, ואחד מהבחורים שמאוד מאוד
אהבתי חיבק אותי ואמר לי דברים מאוד יפים שאני לא זוכר אף אחד מהם.
יצא החוצה ובכיתי, עד שכמה בחורים שפויים (יחסית) קלטו שאני במצב
משונה ביותר והעלו אותי לחדר שאלך לישון.
הבכי הזה היה אחרי לפחות ארבע שנים שלא בכיתי.
-מהי לדעתך הדרך
האולטימטיבית להתחיל עם בחורה? /היה הדרך האולטימטיבית בה בחורה יכולה להתחיל איתך?
הדרך האולטימטיבית להתחיל עם בחורה יכולה להיות בכל זמן ובכל מקום, כל
עוד אתה פונה אליה בצורה כזאת שיראה כאילו אתה פונה אליה פשוט כי היא זו שנמצאת שם
כרגע, ואתה לא מדבר עליה, אלא על הספסל שהיא יושבת עליו, או על התיק שהיא מחזיקה
או על הנהג המוזר שצורח בקולי קולות לידכם. באותה מידה יכולת לדבר על זה גם עם
זקנה או ילד אתיופי, אבל אתה מדבר איתה, פשוט כי היא נמצאת שם.
אם מתחילים ככה שיחה עם בחורה בצורה שנונה שתגרום לה להסתקרן מי אתה-
היא תמשיך את השיחה, וכשהיא תמשיך לפתח את השיחה בצורה כזו שהיא שואלת עליך שאלה,
זה אומר שאתה יכול להתחיל לשאול עליה.
משם זה כבר אמור לזרום.
-תמורת כמה כסף תסכים
לאכול פרוסה עם נוטלה?
כל מחיר. פרוסה עם שוקולד זה טעים, אין מה לעשות, גם אם זה נוטלה. אבל
אין מה להשוות עם שוקולד השחר.
-מהי ההתערבות הכי
טובה שהיתה לך ובמה זכית?
לפני שנכנסתי לישיבה, נריה צחק עליי שאני הולך לאותה ישיבה עם איזה
אחד שלמד איתנו בתיכון. הוא אמר שאני אאלץ להתקלח איתו לראות לו את הבולבול, אבל
אני אמרתי לו שאין מצב שאני אראה לו את הבולבול.
התערבנו על מאה שקלים ואני זכיתי.
בסוף, זמן קצר אחרי הזכייה שלי, התערבתי עם נריה על משהו אחר והפסדתי
את אותם מאה שקלים, אז בסוף לא הרווחתי כלום.
-מהו הפוסט הכי מוצלח
שכתבת/ שקיבל הכי הרבה תגובות?
אם אני זוכר נכון, הפוסט הכי מוצלח שלי הוא "פוסט הבחורות
הגדול" בו כתבתי סוגי בנות שבחיים לא אצא איתן, וצרפתי סרטון הדרכה על איך לא
מתחילים עם בנות.
היו מעל 370 תגובות והפוסט הומלץ בעמוד הראשי של ישראבלוג ו-NANA.
-האם יש איזושהי
תגובה שנכתבה בבלוג ואתה לא תשכח אותה לעולם/ שזכורה לך במיוחד?
זה ממש לא קשור לכלום, אבל היה איזה פוסט ששמתי בו תמונות שלי (נראה
לי אחרי שהסתפרתי או משהו כזה) ואז משהי עם הכינוי "לו" הגיבו לי
"עכשיו עוף על חליפה!" וזה תקוע לי בראש. כאילו, מדי פעם אני מקבל
פלאשבקים של המשפט הזה "עכשיו עוף על חליפה"...זה רודף אותי!
-אם היית שר בממשלה,
איזה שר היית רוצה להיות ומה החוק הראשון שהיית מחוקק?
שר התחבורה. הייתי מחוקק שאסור לנשים לנהוג.
סתם, לא, אני חושב שבתור שר החינוך הייתי יכול לעשות עבודה טובה,
למרות שגדעון סער ממש מוצלח בעיניי. הדבר הראשון שהייתי עושה זה להכניס ללימודי
ההיסטוריה את הנושא של השואה הארמנית. העם שלנו עבר שואה נוראית, וזה ממש חרא
שאנחנו לא מלמדים על שואה של עם אחר רק בגלל פוליטיקה מסריחה.
-מה לדעתך הדבר הכי
חשוב בחיים?
כסף.
סתם, אממ...הכי חשוב להיות מאושר.
ד"א, סוד הקסם של להיות מאושר זה להיות מאושר. מבטיח לכם שאם
תהיו מאושרים- תהיו מאושרים.
***********
יעקב ואילה שטרן. דודה שלי (אחות אבי) ובעלה, שקוראים בבלוג כבר כמה
שנים טובות ומגיבים פה כ"אנטון ופיצ(פונת)".
השאלות של יעקב ואילה:
-איך אתה מצליח לקשר בין תוכן של פוסט לבין הכותרת ההזויה שלו? כלומר,
במילים אחרות. אם נתקיל אותך ונשאל אותך באיזה פוסט כתבת על פלוני אלמוני, אתה ישר
תגיד לנו "אהה! כמובן שזה היה בפוסט "שניים ציניים עם כינור
גדול"...או שהגזמנו קצת?
בד"כ אין קשר בין הכותרת של הפוסט לתוכן הפוסט. מה שכן, לכותרת
הפוסט תמיד יש משמעות נסתרת. בדרך כלל מדובר בקוד לאיזה מצחיק שאני לא יכול לכתוב
עליו בבלוג מטעמי צנזורה או פשוט בגלל שבבלוג זה פשוט יהיה קשה או בלתי אפשרי לספר
את זה מצחיק.
מאחר ואני זוכר את המשמעות הנסתרת של כל פוסט, אני יכול להיזכר באיזו
תקופה בחיי זה קרה, וכשיש לך זיכרון אסוציאטיבי טוב כשלי, יהיה לי לא קשה לזכור
באיזה פוסט כתבתי על איזה בנאדם או איזה נושא או איזה מקרה.
אבל אני לא בטוח שאצליח בכל התקלה.
-האם יש פוסט, או חלק מפוסט, שאתה נורא מצטער שכתבת? או שאתה שלם עם
הכל?
כמו בכל דבר בחיים, גם בבלוג ישנם דברים שכתבתי שהייתי משנה בדיעבד או
מנסח אחרת או אפילו לא משמיט לגמרי.
אבל חשוב לי שהבלוג יישאר. ככה אני מסתכל אחורה ורואה את השינויים
שחלו בי, לכן אני לא מתקן או משנה דברים בבלוג, אלא אם כן אני מתחרט עליו מהר או
מבין איכשהו שזה עלול לפגוע במישהו.
-מתי תזמין את כל המגיבים הוותיקים שלך, לפגישת מחזור במסעדה? (אנחנו
הרמנו לך להנחתה...)
אני מארגן לכם פוסטים, אתם תארגנו את הפגישה וגם תשלמו עליי!
**************
בן ציון סוויד. חברי הטוב מישיבת "מרכז הרב". מאז הישיבה
אנחנו שומרים על קשר והוא קורא בבלוג ומגיב באופן קבוע, לרוב קוטל אותי. אבל לא
נורא, ככה גם עמית וקרני התחילו, וזה רק הלך וקרב ביננו.
השאלות של בן ציון:
-תאר את האישה המושלמת
בשבילך
נטולת חסרונות ומפוצצת ביתרונות.
-אם היית פוקימון
, איזה פוקימון היית?
גולדאק. כי הוא חכם, מגניב, יפה ותמיד חוטף מיגרנות.
אם לא הוא, אז אחד מפוקימוני האש.
-מהי ההשראה/ המוזה
שלך כשאתה כותב (באופן כללי)?
המציאות (שעולה על כל דמיון).
-אם היו נותנים
לך בן אדם שתוכל באמת להשתין עליו, אבל רק אחד! במי היית בוחר?
אחמדיניג'אד, כמובן.
-ואם כבר, מאיפה
לעזאזל באה האובססיה הזאת ליציאות ???
שוחט, חברי הטוב, תמיד נהג להגיד על אנשים ש"צריך להשתין
עליהם". ואני צחקתי מזה ודמיינתי את ההשתנה ואמרתי לעצמי "בואנה, באמת
יש אנשים שצריך להשתין עליהם!".
ובלי קשר לזה, בדיחות קקי תמיד הצחיקו אותי. אני חושב שזה הגיע מהצד
של אבא במשפחה.
-מה היית עושה ביום
האחרון שלך (כמובן אם לא היית מוגבל במרחב ובמימון...) ואיך היה נראה הבלוג האחרון
שלך?
אני חושב שהפוסט האחרון שלי היה קצר ואופטימי מהרגיל. לא הייתי רוצה
לחפור בסוף. הייתי מנצל את הזמן כדי לעשות כמה דברים אחרונים באמת:
נכנס למשכן הכנסת בתחתונים וגופייה, צורח "העם אמר את
דברו!" ומשתין בפינה ואז בורח לכותל ושם עושה תפילה אחרונה שאני מקווה שתהיה
מלווה בדמעות.
-אם החיים שלך היו
סדרת טלוויזיה, איך היית קורא לסדרה? ומי אתה חושב שיהיה השחקן המושלם לגלם את דמותך?
לסדרה היו קוראים "ג'ינג'י והעיר הגדולה" ואת דמותי היה
מגלם בראד פיט, כמובן.
-מאיזה מוצא היית
מעדיף להיות, אם לא יהודי כמובן? (אנגלי, קנדי , אתיופי..)
הייתי שמח להיות לטיני עם שם משפחה "דל-טורו" או משהו מגניב
בסגנון.
-מהו הדבר שהכי
מרגש אותך או ריגש אותך בעבר?
קשה לאמוד משהו כזה, אבל אני מתרגש באופן קבוע ממוזיקה.
-שאלה אחרונה, מתי
תפסיק עם השטויות שלך, ותתחיל להיות בן אדם נורמלי יא קוף??
לא יודע, אבל זה מזכיר לי שהיום באתי אל מפקד המטבח בבסיס ושאלתי אותו
"תגיד, מתי מוציאים את האוכל הטעים?" והוא ענה לי "מתי שאתה תהיה
מצחיק, כשתפסיק להיות ג'ינג'י ולהשתין בכל מקום!"
***********
ניצן קוגן. אחד
האנשים היותר משונים שהכרתי בחיי, וגם אחד היצירתיים שבהם.
שרתנו ביחד
תקופה מסוימת, ואחרי שהשתחרר ולא ידע מה לעשות את עצמו, כיוונתי אותו לכיוון
הכתיבה. עכשיו יש לו בלוג והוא לומד קופירייטינג ב-ACC וחוץ מזה גם יש לו ריח טוב
של קיפודים.
השאלות של ניצן:
-מר מרמוז היקר,
אני שמח שבחרת בי לשאול את מר אדוני שאלות לכבוד עשור לבלוג שלך, המציין 7 שנים בדיוק.
כולנו יודעים שאתה
נצר למשפחה של מגדלי צנוניות. בשואה פיתחתם טכניקות להסתיר כמות נכבדה של צנוניות איפה
אתה שומר את שלך? אני תמיד יודע שאתה מחביא כמה.
הצנוניות נשמרות במקומות שהשתיקה יפה להם.
אני אתן לך רמז: שלושה צעדים לכיוון מגדל השן והאבן ולאחר מכן תשעה
אווזים מקפצים על גדות הנחל (אני לא יודע מה זה אומר, אבל זה סגנון הרמזים שמקבלים
המתמודדים בהישרדות כדי למצוא פסלון חסינות).
-במהלך השנים היית
שותף לאינספור פרויקטים ביניהם: "זלוג אותי" , "פיית שערות הערווה"
, וכמובן "אני חפץ דומם של צה"ל, תשתין עליי". השאלה היא, האם בימים
אלו אתה עובד על פרויקט חדש?
הפרויקט הבא הוא פרויקט "כמה ארמדילים צריך בשביל להבריג
נורה", וכרגע בשלב איסוף חומרים (יש עליך ארמדילים?).
-עוד שאלה מתבקשת
היא מתי תהיה אפליקציה לבלוג שלך? ומתי תהיה אפליקציה
שמשתינה על הבלוג שלך?
אתה גאון!
-אני מתאר לעצמי
שכולם כבר שאלו אותך, אבל אי אפשר בלי, بناسلاؤنلا ??? ואם כן, אז למה
דווקא מרמיטה?
פשוטו כמשמעו, חביבי. אני חושב שמרמיטה זה הכי מתבקש לאור העובדות,
אבל לא יודע, אולי זו רק דעתי האישית. בכל מקרה, מה עוד יכול להיות אם לא זה? אגס?
יחמור? לא בבית ספרי!
************
שוקי ברקן. בן דוד שלי אבא שלי ויקיר הבלוג. כותב ב"אפעס"
(וגם כתב את הבלוג "אפעס לא נכנס") מי שיצירותיו תרמו לבלוג רבות ומי שכיוון
אותי (וממשיך לכוון) רבות בתחום הכתיבה היצירתית.
השאלות של שוקי:
-אם יציעו לך למסחר
את הבלוג, מה יהיה המוצר שהבלוג שלך ימכור ואיך תעשה זאת?
ברור שמיץ ענבים של קריסטל!
ע"י פינה קבועה המדברת על קריסטל ענבים, כולל תמונות, סרטונים
וחמשירים.
לדוגמא:
צחי ודני הלכו לטייל
צחי נפל, ישמור אותו האל
דני ניסע להושיט ידו לעזרה
ונפל גם איתו, זו צרה צרורה
עכשיו צחי ודני עמוק בתהום
ורינה צועקת "זה נורא ואיום!"
אז קובי אמר "עזבי את העלובים,
העיקר שלנו יש מיץ קריסטל ענבים".
-אם היית יכול לבחור
תקופה (בעבר או בעתיד) להיוולד בה, איזו תקופה הייתה בוחר ולמה?
הייתי שמח להיוולד בתקופת המנדט הבריטי ולהקים חבורת חסמב"ה
משלי, שבו אני גם הרזה (במקום עוזי), גם החובש (במקום שלומית), גם המנהיג (במקום
ירון) וגם זה שכותב על הכל בבלוג שלו (במקום משה ירחמיאל).
-אם מסיבה כלשהי
לא הייתה לך ברירה והיית נאלץ למכור את אחד מאחיך (או אחותך), את מי מהם היית מוכר,
למי, ולאיזו מטרה?
הייתי מוכר את תולי תמורת כסף ואז משחרר אותו ומתחלק איתו ביחד בכסף
(כמו ב"הטוב הרע והמכוער", רק שבמקרה הזה רק דווקא המכוער הוא המוכר).
-איפה היית רוצה
להשתין ועדיין לא יצא לך, ועם מי?
הייתי רוצה
להשתין על פסל "האדם המשתין" בבריסל, והייתי שמח שזה יהיה ביחד עם זה
שהשתין על השטיח של "ה-DUDE" מ"ביג לבובסקי" כדי להגיד שהשתנתי עם משתין
מפורסם.
***********************
עכשיו כשאני חושב על זה, 7 שנים זה אפילו לא מספר עגול, אבל זו עדיין
חתיכת תקופה. אני ממש מבסוט על עצמי שהגעתי לזה.
מקווה שאצליח להמשיך לכתוב עוד ועוד ורק אלך ואשתפר ואתם תמשיכו לבוא,
לקרוא וליהנות מבלוג ביחד ממני.
יאללה, תגיבו לי לכתוב החגיגות! 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
