כזכור לכם, התעלות האגו הקדחתנית שלי הובילה אותי בחודש שעבר לפרסום השאלון הסוחף: "?Anat's Pulp Or Fiction"
ואם אתם נהנתם אז תארו לעצמכם מה זה עשה לי?! מטפסת על הקירות מרוב שעשוע, מתמוגגת מהנאה.
לשם שינוי התרשמתי. מסתבר שגם בלוגרים וירטואליים מסוגלים לזכור פרטים חסרי ערך ממשי על החיים המפוקפקים שלי. מי שהטיבו לעשות היו הגיבור, המסתורית והרודן העריץ (שאלמלא היה דיסלקט מדופלם כנראה והיה מסוגל למלוך בגהינום). כל השאר יכולים להתנחם בעובדה שזה לא באמת מעניין מתי היתה הפעם הראשונה שהפסיכופטית בעלת תשע הנשמות התנשקה.
א..בלל... אם כבר עסקנו בפרטים פיקנטיים לא חשובים בעליל... הנה תשובות שיפזרו מעט את המסתורין מעל השאלות הנוקבות שנשאלו:
1. מה הפנטזיה שלמטרתה הייתי מוסרת את כל נשמותי?
למען האמת כל הפנטזיות שננקבו בתשובות מצויות אצלי ברמה כזו או אחרת. לחלוטין הייתי רוצה לטייל מסביב לעולם. לאו דווקא בכדור פורח, לאו דווקא במשך שמונים יום, אבל אילו רק היו נותנים לי את הזמן, החופש והכסף לטיול ארוך והרפתקני הייתי קופצת על המציאה ללא היסוס.
את פנטזיית שני הבחורים בבריכה לא צריך לפרש יותר מדיי.המוח הקודח של כולכם יעשה את העבודה נאמנה רק שמן המתבקש זה להוסיף ולשאול - "יש מתנדבים?"
דווקא הפנטזיה השלישית שעוסקת בהקמת קזינו בלאס וגאס היא מהפנטזיות היותר חזקות שלי. מסוג הפנטזיות שהולכות איתי כבר במשך שנים ורק משתבחות עם הזמן אך אם זאת ידוע ומובן מאליו שישארו בגדר פנטזיה מופרעת. כמדומני, הפעם הראשונה בה הועלה רעיון הקזינו היה באיזה לילה שכוח אל בו אני והלונדונית שתינו קצת יותר מדיי. בניינו סוכם כי היא תחזיק בתפקיד הברמנית, אני אהיה אחראית הכספים ובין לבין שתינו נשתתף במופעים הפעילים של הערב.
במהלך השנים צירפתי לפנטזיה הזאת עוד כמה מהחברים הקרובים שנהנו למשמע הרעיונות הקודחים שהמוח שלי יכול להפיק ואם כך אני דיי בטוחה שהפנטזיה הזו עוד תמשיך ותשעשע אותי גם בשנים הקרובות.
התשובה לשאלה הראשונה דווקא היתה סעיף ד'. טוב, זה היה מובן מאליו.
בחיזיון הפרוע אני רק יכולה לדמיין איך אני רצה במורד מסדרון בית חולים מכובד. החלוק מתנפנף למשמע כריזת הרמקולים: "דר לב הכהן, זקוקים לך בחדר המיון. אנא הגיעי בדחיפות" וברקע מתרוצצים סטאז'רים מעוייפים שרק מחכים וצמאים לדעת מה תהיה ההחלטה הגורלית שתעשה הפעם. אין ספק שלא חסרות סיבות שמושכות ומסקרנות אותי במקצוע אבל מבחינת הפנטזיה הרגש העיקרי שעובר הוא האדרנלין. אותו אדרנלין שמגיע ביחד עם האחריות והידע כי כל החלטה היא מהותית. אותו אדרנלין שכרוח במילה "דחוף!".
ההרגשה הזו, כמה שהיא סתם אידיאל שבמציאות שונה לחלוטין, מהפנטת אותי.
כיום הייתי מוכנה למסור כמה מנשמותי כדי לפחות להתחיל את המסע לכיוון הגשמת הפנטזיה הזו ומה שיפה הוא ש... תראו איזה יופי... המילה פנטזיה לא תמיד חייבת להיות מקושרת למיניות. להפך, לטעמי היא הרבה יותר חזקה דווקא כשהיא הכי לא קשורה לסקס והתהוללויות.
2. הלהקה שתוציא ממני חמש יללות חתול מאושרות:
אין צורך לחשוב פעמיים. הרי מובן מאליו שהתשובה היא ב' - Aerosmith.
3. לבעלת תשעת הנשמות היתה חיית מחמד - התזכרו איזו?
התשובה לשאלה מוזכרת כמה וכמה פעמים בתחילת הבלוג והיא: ד' - צ'ינצ'ילות. למען האמת, מכיוון שהיה לי גם זכר וגם נקבה הגענו לזמנים בהם התהדרתי בלא פחות ולא יותר מ- 11 צ'ינצ'ילונים קטנים... דורות על גבי דורות של פלומתיים קטנים ורכי לבב שחיו להם בכלוב של שני מטר גובה והיו צעד חשוב ביותר לטעמי בהבנת הצורך באחריות, גידול ואהבה.
אין תחליף חינוכי טוב מחווית גידול בע"ח וצפיה בגידול גורים לילד צעיר.
4. העבודה הכי ביזארית בה שרפתי את נשמותי:
אז מלצרית לא הייתי אבל מנקת כלובים דווקא כן. הבעיה היא שלא מדובר בספארי ברמת גן אלא בכלובים של פינת החי בקיבוץ בו התנדבתי ו... מ...כיוון שמדובר בהתנדבות זה לא נחשב ממש כעבודה אלא יותר כחוויה והתנסות אז גם זו לא התשובה הנכונה.
אריזת דגים באלסקה זו עוד אחת מהפנטזיות הפרועות שלי שדווקא בתקופת ה"פוסט בגרויות" ממש הייתי קרובה לבצע. זו עבודה שהגעתי אליה דרך מודעות בסטייל "דרושים עובדים לעבודה בדוכנים ברחבי ארצות הברית" ואיכשהו התגלגלה לדיבור על עבודה אפשרית באלסקה. אלמלא היה לי צבא להתגייס אליו ואמא קצת פחות דאגנית הייתי מנסה את החוויה הזו בשמחה (ומי יודע, אולי זה עוד יקרה במהלך השנים).
הפעם התשובה הנכונה היא ג' - שליחה בפיצרייה תל אביבית שללא ספק היתה עבודה מרטיטה, בכל מובן המילה. היה בה לא מעט מהקושי והסכנה. עבודה מלחיצה והזוייה שברוב המקרים ממש אבל ממש לא מתאימה לבחורות. בשבילי היא היתה פרפקט.
חשבתי, תאמת, לנסות אולי ולהיות שליחת פיצה בחיפה. אני בטוח צריכה את הכסף ועבודה כזו רק תוכל לעזור לי להכיר את העיר קצת יותר טוב. ברגע שיתמתן קצת הלחץ של הלימודים אני אשקול את הצעד הזה בחיוב כי... אם העבודה הזו עדיין לא השאירה בי טראומות למה לא לחזור לעבוד בה? חחח
5.התכונה שהיא נכס לאומי בחיי:
אני מניחה שגם הפעם יש בי, ברמה כזו או אחרת, קצת מכל התכונות שהוזכרו אבל כולכם הצלחתם להשכיל ולהגיד שהתשובה הכי מתאימה היא א' - אופטימיות.
כיום יותר מהכל אני חושבת שזו התכונה שהכי יש להתגאות בה והיא הכי חשובה והכרחית בקיום שלי. אחרת איך עוד הייתי יכולה לעבור את תקופת המבחנים עם חיוך על הפנים?
החיים הם לא פשוטים, הידעתם? המינימום שתוכלו לעשות כדי לשפר את מצבכם הוא לעבור את המסלול שנקרא חיים עם חיוך מרומז.
אבל זה לא פוסט השתפכויות על היופי שבחיים אז.... Next...
6. אני הכי בחורה כי...
מי שמכיר אותי יודע שאני לא מהבחורות הרגשניות. אני יותר מאלו שכל כך לא עושות סצנות שזה יהפך להיות סצנה בפני עצמה, אבל בסופו של עיקרון אני שונאת לריב, אני שונאת קנאות ואני טיפוס שכלתן מדיי מכדי לאפשר לרגש להשתלט על התפקוד שלי.
את אוסף הברביות, למזלכם ולמזלי, זרקתי דווקא לפני כמה חודשים. מסתבר שהוא היה דחוס לו אי שם במעמקי הבויידם כך שגם זו לו התשובה.
סעיף ד' הוא הנכון - אני אוהבת להריח טוב ולהתמרח בהרבה קרם גוף וזה הכי כיף בעולם. הפינוק הרגעי הזה עם הריחות והמגע שתמיד כל כך נעימים. אין תחליף מבחינתי למריחת קרמים ריחניים אחרי מקלחת טובה.
7. אני הכי לא בחורה כי...
סעיף ב'. כמו שאמרנו, יש לי רישיון לאופנוע. כיום זה רישיון ל"עד 500 סמק" אבל ייתכן מאוד שאני אחליט לשדרג את הרישיון בסיום החורף הקרב ובא.
8. הנשיקה הראשונה של החתולה - מתי ואיפה?
אחח שאלה טובה. אחת ההברקות בשאלות פה שאין לי מושג איך עליתם על התשובה הנכונה אליה. התשובה היא ג' - בגיל 15, במסיבה מפוקפקת עם אלכוהול ובחור עלום שם.
גם הפעם, למרבה ההפתעה, מדובר באחד מערבי ההשתכרויות ההזויים עם הלונדונית ושאר מכרים של אותה תקופה. היינו אז במועדון ברחוב אלנבי שהיה מאוד אטרקטיבי באותה תקופה לצעירים שכמונו. "הקומה השניה" - מכרו שם אלכוהול בזול וכל הבחורות נכנסו בלי בעיה. זה בדיוק מה שהיינו צריכות וזה בדיוק מה שנהננו לעשות. תמיד כשהיינו רובצות שם בין כה וכה פגשנו את כל השכבה ככה שתמיד הרגשנו שיש מה לעשות שם. מפה לשם היינו משתכרות כאילו אין מחר, מתמרחות שפוכות לחלוטין על ספות ההתמזמזויות בחדר הצדדי ומרגישות את הסחרור של אדי האלכוהול מתקדם לעבר המוח.
אותו בחור, עלום שם, היה שפוך בדיוק כמוני. בשנות העשרים המוקדמות לחייו הוא רק רצה למזמז ולגרור למכונית שחנתה לא רחוק משם, לטענתו. אז אם כך הפעם הראשונה בה התנשקתי גם היתה הפעם הראשונה בה הציעו לי סטוץ' חפוז במושב האחורי. Well, nice שניים במכה.
אני לא עושה ביג דיל מהסיטואציה, שאגב נגמרה בדחיפה פראית של הבחור לאחר שניסה למזמז לי את הפטמה באגרסיביות; סה"כ אני ממש לא מהבחורות שמתעדות כרונולוגית כל צעד בהתפתחותן החברתית שלהן ואני לא מאלו שחייבות למצוא את "השיר שלנו" בכל קשר ולא מזיז לי בשיט שנקלעתי לסיטואציה לא רומנטית בעליל כדי להשתעשע בה עם המושג "נשיקה ראשונה".
אם אמרתי שמכל חוויה מתפתחים ולומדים אז גם הפעם זה היה המצב ולבטח תהיו סמוכים ובטוחים שהנשיקה הבאה כבר היתה הרבה יותר טובה וריגשית.
9. את השבוע המהורהר ביותר בחיי ביליתי ב:
אז התנדבתי בקיבוץ, נכון. והיו שם הררי סמים, גם נכון. אבל ענת ילדה טובה, לא נגעתי בסמים של הקיבוץ ככה שלא שם ביליתי בהירהורים על מהות החיים, אלא דווקא בתשובה שמצויה בסעיף ב' - בבי"ח לאחר שעצב הראייה שלי התבצק ונוצר חשש ממשי לראייה.
כתבתי על זה במקום ספציפי אחד בהיסטוריית הבלוג (שזכור לי עליו) וגם אז לא יותר מדיי. בזמנו הבטחתי לעצמי שאני אכתוב פוסט אחד רציני בנושא ועל כל מה שעבר לי בראש באותה תקופה. זה, כמו שאתם שמים לב, עדיין לא יצא לפועל אבל לבטח עוד יקרה מתישהו בעתיד.
מה שבטוח הוא שאותה תקופה, בפרט השבוע הראשון, גרמו לי להכיר בעובדות החיים הפשוטות. גרמו לי להעריך את היופי שבחיים, שבתפקוד, שבקיום. כל התובנות מאותה תקופה עוד מלוות אותי כיום והן הסיבה העיקרית לתשובה שניתנה בשאלה הראשונה. ועכשיו אתם יכולים גם להבין למה אני לחלוטין לא מצטערת או מיוסרת מכך שהייתי צריכה לעבור את אותן נסיבות.
10. המשפט הכי פוגע / מעצבן ששמעתי בזמן מריבה / פרידה:
סעיף ג' - את היית פשרה בשבילי. מלכתחילה לא חשבתי שזה יעבוד. אהבתי את ההזדהות שהיו בתגובות שלכם. מסתבר שלא אני היחידה שחושבת שזה משפט נוראי והיה לי טוב לגלות את זה.
11. שאלת בונוס - רוב הסיכויים שהשריטה האלמונית על כף היד גרמה לי לחשוב על:
אין פה שאלה בכלל. בתקופת מבחנים כל דבר גורם לי לחשוב על ב' - סקס. אבל תודו שהשאלה היתה טובה ומכשילה, תודו... תודו...
בהמשך אולי יופיעו פה מספר תמונות מפתות... או שמא כבר בפוסט הבא. ולבנתיים מספיק... הגיע הזמן לחגוג קצת את סיום מועדי א'.
המשך ותמונות מפתות:
No. 1: חיפה זו העיר בה התודעתי לכך שבעולם יש הרבה יותר סוגים של חרקים ממה שיצא לי להכיר. הכי מדהימה היא העובדה שבכל ערב נכנס דרך החלון חרק מגושם אחר שמאיים על השלווה של השותפות. כראייה הבאתי את הירקרק הבא:
נורא חמודים הקטנים הירוקים האלו אבל לא כשהם מרוחים על הסיכומים שכל כך השקעתי בהם!
No. 2: הרכש החדש שלי לחדר במעונות. מתנה ממישהי מהוללת. ולא, לא מדובר בגראס. גבירותי ורבותי, לאות העובדה שהתחלתי לבשל כמו שפית דגולה פינקו אותי בלא פחות ולא יותר מעציץ בזיליקום ריחני ורענן.
עכשיו השאלה היא רק כמה זמן הבייבי הקטן יצליח לשרוד בלי מים וטיפול ראוי.
No. 3: גולת הכותרת, אם כבר עסקנו בבישולים, הן מאכל הגורמה שהחדש שאני כֹה מיומנת בהכנתו. הביקורות מהללות והתמונות? התמונות מפתות:
לפני:
לכל המפותים והמפותות; זה מתאבן אלוהי, מומלץ בחום לנסות - פטריות ממולאות גבינות:
(מילוי: ערבוב צפתית, בולגרית, מעט יוגורט ותיבול זעתר. מעל: בזיליקום, נגיעות רוזמרין ושמן זית)
לפני כמה ימים ידידה טובה אמרה לי שמי שמסרב לטעום מאכלים חדשים לא ידע מה זה טוב ועונג. לא לטעום זה לא לדעת ולא לדעת זה כמו לשכב עם קונדום במשך כל חייך.
אז בזאת נוכל לסכם ולהגיד- תנסו, תטעמו, תחוו. הכל במרחק נגיעה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
NineLives