יומולדת זה דבר מאוד מעיק עבור בחורה שכל הווייתה מבוססת על כך שהיא בעצם בכלל לא רוצה להיות כאן, והכי מוזר זה שדווקא לאחת כזו יש חברים מהסוג בשבילם העובדה שנולדת (אקט חצוף המתרחש מבלי שבכלל התייעצו איתך) היא סיבה למסיבה. כשישבתי בשבוע שעבר לארוחת צהרים עם גולדי ("פלויד", רח' שפר 12. מומלץ בחום) הא הזכירה לי שכמיטב המסורת נפגשים לארוחת ערב ביומולדת שלי, ובכלל לא נבהלה כשאמרתי לה שמישהי עקפה אותה בסיבוב ושריינה את הערב הנ"ל לעצמה. "אין בעיה" היא אמרה וחייגה במקביל לג'יימס כדי לסגור איתו את הערב-שלפני "אנחנו נשכר אותך ערב קודם, כדי שתקבלי את פני היום עצמו כמו שצריך". ומכיוון שלשכר אותי זו משימה קלה במיוחד, כמעט כמו להפוך אותי לחולה, הערב הסתיים בכך שזחלתי למיטתי בחצות הליל, שתויה כפִירָט ומקוררת כאחרונת הגרציות שלא התלבשה מספיק חם כשיצאה לנשף. את יום ההולדת עצמו העברתי מתחת לפוך ובחברת כוסות תה מזדמנות, כשצלצול הטלפון מעיר אותי מפעם לפעם ומהצד השני נפלטות לי לאוזן מיני ברכות ואיחולים (הכי הגזימה אימא שלי, שכמו שאמרתי לה ניצלה את זכותה כבר בתאריך העברי, ובכלל – באיזו רשות היא מתקשרת לעיתים כ"כ תכופות??). כשהגיע הערב לא הייתה לי ברירה אלא להתלבש ולגרור את גווייתי לבית הקפה הסמוך למקום מגורי, במועד שכאמור נקבע ושוריין מראש, ולגביו הובהר לי חד משמעית שאם אבריז תהיה מי שתדאג באופן אישי להקדמת ההלוויה שלי ב 10 שנים. האיומים הנ"ל הבהירו לי שמשהו מתבשל מאחורי גבי, רק שלא ידעתי בדיוק מה, ואין ספק הופתעתי מההרכב האנושי שחיכה לי (כולל הכבשה) ואשר לדעתי היווה עבור רובם פגישה ראשונה. אז הסבנו לנו בנחת סביב בקבוק שמפניה (מארקס – אני חוזרת בי מקביעתי הנחרצת ומודה ששמפניה זה טעים, אבל רק בתנאי שזה חצי-יבש. לגבי היבש אני ממשיכה להחזיק בעמדתי המקורית) ועוגת יומולדת שפאצ' טרחה רבות עבורה. החברה הייתה משובחת, המתנות מוצלחות במיוחד (לא יודעת למה תמיד כולם מתלוננים שנורא קשה לקנות לי מתנה, אני הבנאדם הכי קל במתנות, שמחה עם כל מה שמקבלת. ואין כל קשר לעובדה שיש לי בבית ארון מלא מתנות שמחכות למיחזור.), והברכות בטלפון זרמו ממי שלא הצליח להגיע. אחד שהגיע מעט באיחור הפתיע הן בעצם בואו (אותי, לפחות) והן בהפעלה הקבוצתית שאירגן לנו (הוא קסס, פאצ' רוקנה סיגריה, אני מלאתי מחדש וחברה שהצטרפה שלפה במיומנות את הפילטר המקורי והחליפה בפילטר ייעודי. מושלמות התוצר הסופי הפתיעה את כל העוסקים במלאכה ולרגע הצטערתי שקודם כ"כ שמחתי שאין מצלמה.) הערב נגמר במחצית השעה לחצות, כראוי לאנשים עובדים (בחלקנו, לפחות) וכבר-לא-כ"כ-צעירים (בחלקנו, לפחות) ואני שירכתי רגלי הביתה, עמוסה בשקיות ובמה-שנשאר-מהעוגה, ובכניסה לבניין שלי התכופפתי לרגע הצידה והורדתי במיומנות סמכאטה עם כל מה שהצטבר לי בגרון ב- 3 השעות האחרונות. בנאדם חולה בגילי כבר לא דופק חשבון.
- בהמשך לזה, התקבלו במערכת תלונות נזעמות על כך שניתן להבין מהפוסט שהבחורה שמנה, שלא לומר דבבה. אי לכך ובהתאם לזאת אני מוצאת לנכון להבהיר: המדובר בבחורה רזה וענוגה, בנוסף להיותה גם יפהפיה. רכות בשרה נובעת מחוסר חיבתה לספורט - כראוי לנסיכה אריסטוקראטית שכמותה, אשר גם יכולה להרשות לעצמה לאמץ כזו גישה*.
- שימחתם אותי מאוד ואני אוהבת אתכם. תודה.
- מחר, השם ישמור, יומולדת בעבודה.
*הבהרה זו אינה באה על מנת להגביר את זרם הפניות שהתקבלו בעניין. הבנתי אתכם, תרגיעו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
