התאריך הזה – כמו יום הולדת – נותן הזדמנות לסכם, להביט לאחור ולראות מה היה ומה נהיה. קראתי את פוסט השנה שלי והבנתי שהרבה השתנה מבחינת היחסים שלנו בשנה האחרונה. בשנה האחרונה הורדתי ווליום. זה אומר פחות שעות ישרא = פחות קריאה ופחות כתיבה. התוצאה: פחות קוראים, פחות תגובות ופחות תנועה בבלוג. אין מה לעשות – זה דרך הטבע. נהייתי פחות מעורבת וזאת, בראש ובראשונה, בגלל האיזון המבורך בין הבלוגוספירה לבין העולם האמיתי –שהרי ההשתלטות של העולם הוירטואלי על חיינו הוא מעוות. בשנה הראשונה הייתי יותר מחוברת לכאן מאשר לחיים וזה בודאי לא בריא. אחרי שנה הגעתי לסוג של איזון שהופר בהמשך לטובת החיים עצמם. נוסיף לכך את העובדה שאת האנשים אליהם נקשרתי במיוחד גם פגשתי והם הפכו חלק מהחיים האמיתיים שלי ויש עוד משהו – הקבוצה אליה הייתי מחוברת בשנה הראשונה כבר איננה ולא מצאתי קבוצה חליפית.

בבלוגים בהם אני מסתובבת היום אני מתפעלת מהכתיבה החריפה והשנונה ובעיקר ממערך התגובות המדהים – בסגנון 50 תגובות בשעה הראשונה – אנשים שמחוברים למחשב ויוצרים מעין צ'אט בתגובות. צריך להיות פנויים לזה ואני כבר לא. עד שאני מגיעה כבר יש מעל 100 תגובות, אז מה כבר נותר לי להוסיף והאמת היא שאין לי כוח להיות שנונה כל הזמן. זה מעייף נורא.... אני יכולה להעלות פוסט בבוקר ולראות אותו שוב רק בערב. לכן לא נוצרת הדינאמיקה הזאת של תגובה גוררת תגובה. לא כמו בימים הטובים....

היום אני כותבת רק מתוך הצורך לכתוב ולא מתוך צורך לשמור על פופולריות. אני גאה ומודה ל – 54 אנשים – המנויים שלי. הייתי רוצה ללחוץ את היד לכל אחד ואחד מכם. על עצם הרצון שלכם לקרוא אותי, על עצם העניין שהמילים שלי מעוררות בכם.

הרבה צדדים שלי אינם באים כאן לידי ביטוי. בשנה שעברה העירו לי שהצד הרגשני שלי לא מורגש כאן. אני לא יודעת איך אני מצטיירת בעיניכם אבל אני בטח שונה. דווקא השבוע השתתפתי במסיבת יומולדת של בלוגרים. לא  - לא הוזמנתי על ידי החוגגים, אבל אני חברה של המארחת.... התלבטתי אם ללכת אבל אני שמחה שהלכתי. היו כמה אנשים ששמחתי לפגוש. אבל אני לא חושבת שבעקבות המפגש הזה אתחיל לקרוא בלוגים חדשים או שיתחילו לקרוא אותי. מה שכן,כולם הכירו את השם וזה שימח אותי.

בכל זאת נותרתי אאוטסיידרית ואני מבינה שזו בעצם בחירה שלי.

ומה הלאה? אותו דבר, יש להניח. אמשיך לכתוב על מה שמעניין אותי, מעצבן אותי ומצחיק אותי. יש מנויים שיעזבו ואחרים שיצטרפו. זו דרך הבלוגוספירה.

שוב תודה לכל הקוראים ובמיוחד למגיבים. דעו שאני מעריכה אתכם מאד.