דרלינג הציבה בפני שאלה:

"השם של הבלוג שלך מראה את המקום שלך - את מראש מגדירה את עצמך דרך הילדים - גם אני אמא. הרי חוץ מאמא את הרבה דברים אחרים (ואולי התכוונת שמעבר להיותך אמא את גם דברים אחרים?) אבל בחרת להדגיש דווקא את היותך אם. אני חושבת שתמיד יותר קל לבוא מהמקומות האלה - שמגדירים אותנו מבחוץ: אמא, אשת איש, בת של... אבל זה בדיוק העניין ואני שמחה שזה מעורר אותך."

אני חייבת לומר שהשאלה הזו ניקרה לי במחשבות במשך השבת והחלטתי שזה שווה דיון ביני לבין עצמי, האם אני מגדירה את עצמי דרך התפקידים הרשמיים שלי?

הרי גם בכותרת הבלוג כתבתי "אמא, רעיה, ואישה עובדת"

האם זה בגלל שפשוט "קל יותר לבוא מהמקומות האלו שמגדירים אותנו מבחוץ" כדברי דרלינג? ואז אני לא צריכה להתמודד עם השאלה עתיקת היומין, מי אני?

או שזה מה שנשאר, שזו באמת פשוט מי שאני, שמהיום שבו שם לי אישי טבעת על האצבע , וביום ששמו עלי את פרי ביטני נעלמה "אני" הקודמת ונוצרה "אני חדשה"?

אני חושבת שכדברי אחד האנשים הכי חכמים במדינה הזו התשובה היא  "כן ולא".

כן, כי לדעתי אין ארוע בחיים שמשנה אותנו כמו הלידה של הילדים שלנו, שום דבר כבר לא כמו שהיה קודם, אני זוכרת שבזמן ההריון שלי עם בני הבכור היו לי סיוטים בלילות , שאני שוכחת אותו בכל מיני מקומות, שאני שוכחת להאכיל אותו, ועוד חלומות בעתה שהנייר לא יסבול, הסיוטים האלו נובעים (לדעתי הלא מלומדת) מתהליך המעבר מאדם אחד לאדם אחר, מרק אישה לאישה ואימא. לפעמים זה מרגיש ממש פיזי כאילו צמח לו עוד איבר בגופי, איבר האמהות, אז מהבחינה הזו אין ספק שאני לא אותו אדם שהייתי קודם, האהבה הזו לילדיך היא משהו שאי אפשר לחוות קודם לכן, כמה שיסבירו לנו לא נדע אותה עד שנראה את הייצור הקטן הזה שכל קיומו תלוי בנו, והורות זה לא משהו זמני זה לא משהו שניגמר, מהיום שהיא מתחילה עד יום מותנו אנחנו הורים.

גם מהיום שנישאתי אני לא אותו אדם, כי מי שהייתי קודם היה מישהו שדאג בעיקר רק לעצמו,  ופתאום הייתי צריכה לסגל לעצמי הרגלים של מישהו שחי בשניים.

אז אפשר לסכם שהזוגיות והאמהות שינו אותי, אבל זה לא אומר שמה שהיה פה קודם נעלם ואיננו.

וזה צד הלא.

 לא, כי יש בי עדיין את החלומות שהיו לי פעם, והאהבות שהיו לי פעם , אני עדיין יכולה

לבכות מהשירים שבכיתי מהם פעם , לנשק ספר בגלל שהוא כתוב כ"כ יפה, להתאהב לרגע במישהו כי הוא נורא חכם.

יש בי עדיין את אותה נערה שכותבת (עובדה יש לי בלוג), שמתרגשת מסרט עצוב, צוחקת מהומור שנון, שאוהבת להיות לפעמים לבד ולפעמים ביחד, שמתעצבנת מפוליטיקאים, נפעמת מגילויים של טוב לב, מתוסכלת מצביעות, שמתייאשת מחידלון.

אני לא רק אמא, רעיה ואישה עובדת, אני גם הילדה הקטנה שרצה להביא לאחיה הגדול מים בכיס, אני גם אותה נערה שלמדה את כל שירי רחל בע"פ, אותה אישה שהתפתתה לרומנטיקה (רק שעכשיו אני מוצאת אותה בבעלי).

אני הכל כל הדברים האלו יחד.

ולסיום , הסבר קטן, הכינוי "גם כן אמא" נולד בכלל במקרה, בפעם הראשונה שהגבתי בבלוג, נדמה לי של הבורגני שחיכה באותם ימים להולדת בנו הבכור, הכינוי התייחס לתוכן התגובה , אח"כ הבנתי שכך אני מזוהה, והיה לי בסדר עם זה  אז השארתי.

אולי באמת אין מקריות בחיים?