יש לי על הראש "חמישה דברים" שקיבלתי מN-LEE. ושבעה חטאים, שהגיעו (איך לא?) מצמח בר. ועובר בי הרהור כפירה של לאחד בין שניהם, כי אם יש משהו שעדיין לא חשפתי פה זה את החטאים שלי. ומצד שני, אם עד היום לא חשפתי זה הרי אומר אחד מהשניים, או שאין כאלו, או שאין לי כוונה לחשוף אותם. והאמת שאין אדם צדיק שלא יחטא, ואני רחוקה מלהיות צדיקה. ובהגדרת החטאים כפי שמופיעה פה, יש כמה שאני יכולה להודות בהם אפילו בלי להתלבט יותר מידי, שהרי לפחות את חלקם מספיק שתסתכלו עלי ותראו.

אבל לפני שאני מתפנה לזה, רציתי לכתוב על דבר אחר.

על עניין העישון והנסיון הנוכחי שלי להגמל.  

כמו שכל שמן יודע, גם אם ירזה עשרות קילוגרמים ויתהדר בגוף מחוטב להפליא, בראש הוא תמיד ישאר אדם שמן. אין לי מושג אם הזהות הזו נעלמת וזהות אחרת תופסת את מקומה עם הזמן. יכול להיות שכן, יכול להיות שלא.

כבר הרבה שנים שאני אדם מעשן. בערך מגיל 16. (ואם הילדים שלי קוראים פה, אז פויה יש לנו הסכם שלא קוראים אחד את השני, נכון?) הסיגריה קשורה אצלי כמעט לכל דבר שאני עושה. אם תעברו על אלבומי התמונות שלי, על קטעי וידאו של ארועים משפחתיים, תמיד תראו אותי עם סיגריה ביד. בספר הסיום של קורס תיכנות זכיתי לאיזה שם תואר שקשור לעניין ואני כבר לא זוכרת מה הוא היה.

חוץ משני הריונות שבהם הפסקתי לעשן למשך ההריון, מעולם לא ניסתי להגמל מההרגל הנורא הזה, עד לפני ארבע שנים. לפני ארבע שנים ביום של הבר מיצווה של אורן ובעקבות לחץ לגמרי לא מתון של הילדים, החלטתי להפסיק לעשן. זה החזיק מעמד שלושה חודשים. שלושה חודשים שהייתי בהם בגהנום קטן. אפילו פעם אחת לא הצלחתי לשכנע את עצמי שהינה אני הופכת מגמאמא המעשנת, לגמאמא נטולת הסיגריות, הרגשתי כל הזמן במצב של המתנה. וחיפשתי באופן תת מודע את התרוץ הראשון בשביל להשבר. עד שמצאתי אותו. בהתחלה רק גנבתי שאכטות מא'. אח"כ סיגריה פה סיגריה שם.

בסופו של דבר הצלחתי להתייצב על מכסת סיגריות קבועה מראש לאורך כל התקופה מאז ועד היום.

לאחרונה בעקבות כל מיני ארועים בריאותיים, ותוצאות עלובות של בדיקות החלטתי בעידודה הנמרץ של הרופאה שלי, לנסות לעבור את המשוכה האחרונה ולוותר גם על המכסה הזו של הסיגריות ולהפוך לאדם לא מעשן.

ואני לא סתם כותבת את זה כך. אני חושבת שיש הבדל בין סתם לא לעשן, לבין להפוך לאדם שאינו מעשן. כרגע אני עדיין אדם מעשן גם אם כבר בערך חמישה ימים (נדמה לי שהסגריה האחרונה שלי היתה בשלישי בצהרים) לא נגעתי בסיגריה.

אני עדיין אדם מעשן כי שלושים פעם בדקה אני חושבת על החוסר הזה. אני שואלת את עצמי אם יש טעם להכין לעצמי כוס קפה, או לקחת הפסקה ממה שאני עושה בלי סיגריה. סיגריה קשורה אצלי לכל כך הרבה דברים ורובם נעימים, סיגריה עם הקפה, סיגריה אחרי ארוחה, (כן, אני יודעת שאתם מצפים גם לסיגריה אחרי סקס אבל האמת היא ששנים אנחנו לא מעשנים בבית ואפילו בשביל סיגריה לא נראה לי הגיוני לרוץ במערומי החוצה)

סיגריה כמנוחה מעשייה מסויימת, למשל בזמן בישול, אני אוהבת לקחת הפסקה , לצאת החוצה לשבת על הגדר ולעשן להנאתי.

סיגריה כאינטרקציה חברתית, "את באה לעשן?" "בוא נצא לעשן".

פתאום כ"כ הרבה פעילויות חסרות לי.

אני אדם מעשן שלא מעשן כרגע. מעניין אם אצליח להיות פעם אדם לא מעשן. כי אם אני צריכה לסמוך על כושר ההתאפקות שלי, אני לא צופה גדולות ונצורות. אני לא ממש טובה בעמידה מול פיתויים.