צמח בר העבירה אלי את "שרביט" שבעת החטאים :

 תאווה, זללנות, חמדנות, עצלנות, זעם, קנאה, וגאווה

כ"כ הרבה נכתב סופר ונאמר על חטאים, הפיתוי שבחטא הניע (ומניע) את רוב המהלכים המשמעותיים בעולם,  החל בחטא הראשון של חווה עוד בגן העדן, דרך היעוד שקבע ה' לקין (ובעצם לכולנו):  "לפתח חטאת רובץ, אליך תשוקתו ואתה תמשול בו",

ועד תפילת הנערות "הו מריה הקדושה, את שילדת מבלי לחטוא עזרי לנו לחטוא מבלי ללדת" שהייתה כה פופולארית בזמני,  לפני שהריון  הפך לצרה היותר קטנה שעלולה להתרחש עליך כתוצאה ממין לא מוגן.

יצר הרע קיים בכולנו, אין אדם צדיק שלא יחטא, או לפחות יפנטז על איזה חטא עסיסי. ההבדל בין בני האדם נעוץ ביכולת שלהם לשלוט בו, ביצר הזה.

אני מודה, אני נגועה כמעט בכל החטאים המתוארים פה, נראה לי שהיחידים שאני פטורה מעונשם הם חטא הגאווה וחטא הזעם. (להוציא כמה ימים באמצע כל חודש, אבל אל תהיו קטנוניים איתי עכשיו, תנו לי קרדיט על הכנות שבה אני מתוודה על שאר חטאי.)

כן, יש בי תאווה, ונטייה לזללנות, יש בי חמדנות, ואפילו קנאה לפעמים, ואם תתנו לי שתי אפשרויות, האחת תאלץ אותי לקום מהכסא והשנייה לא, אני אבחר תמיד בשנייה.

 ובכל זאת, ולמרות כל הנאמר לעיל,

 אני מצליחה להחזיק מישרה תובענית ובהצלחה לא רעה, (תרשו לי לומר,מבלי לחטוא בחטא הגאווה) להחזיק בית, לגדל ילדים, ואף אחד עוד לא טבע בלכלוך או מת מרעב אצלנו, כך שיש להניח שאני מצליחה להתגבר על חטא העצלנות, ולמרות שאדם נטול תאווה, משול בעיני לאדם חסר חיים, אני מצליחה (טפו טפו טפו) לקיים חיי נישואים יציבים וטובים כבר יותר מ-18 שנה, ולמרות הקנאה אני מצליחה לא להיות צרת עין, ולמרות התאווה אני מצליחה לשמוח בחלקי וליהנות מהיש.

ורק על הזללנות עוד לא הצלחתי לגמרי להתגבר, אבל היי, צריך לתת לאדם גם מקום אחד לחטוא בו לא? אחרת איזה טעם יש לחיים? שהרי אמרו חכמים כבר מזמן: "כל מה שטוב הוא או לא בריא, או לא מוסרי או משמין."  

ובאותה נשימה תרשו לי להדביק את הפוסט הזה גם לפרוייקט חמשת הדברים שלא ידעתם עלי, שעבר אלי (שוב) מ-N-LEE אז הינה לכם, לא ידעתם שאני נגועה בתאוותנות, חמדנות עצלות, זללנות, וקינאה. נכון שזה תופס ?