"הו שובלגרובר, המועד מתקרב"

זמן להגיש חשבונות.

אתם קבוצה של בני-זונות אוכלים בתחת חולי לוקימיה.

אתם לא יכולים לצפות שאני ארוץ אחרי כל מקל או שרביט או איך שלא תקראו לזה שתזרקו לי.

3 שרביטים לעזאזל, מה אני אעשה עם שלושה שרביטים?

(לפי התאוריה מהפוסט הקודם - אדחוף לתחת)

למה זה טוב, אה? למה זה טוב?

חלאת האדם הראשונה שזרקה לי שרביט היא בת ים בלתי מוכרזת. יש לה מזל, מזל גדול, שבזכותה יש לי "כמעט טוב +" בעבודה בספרות, אחרת לא הייתי חושב בכלל על להשתמש בשרביט שלה לא למטרות של להרביץ לה.

1. בערך בתחילת בית-הספר היסודי, היו לי המון מחשבות אובדניות. באותה תקופה הייתה סדרה נורא פופולרית בטלויזיה על איזה בית-חולים בארה"ב, ובאחד הפרקים הם הראו איך איך המנתח נאבק במשך המון זמן להחיות מישהו, ולבסוף המישהו הזה מת. אחרי הפרק הזה נשארתי ער כל הלילה ובכיתי על זה שאנשים צריכים למות, ומה בכלל הטעם בלהיוולד אם בסוף אתה ממילא מת, ומה יקרה אם אני אמות, מה מרגישים כשמתים ועוד כל מיני כאלה. נורא רציתי לספר על זה לאמא שלי, אבל לא רציתי שהיא תדאג מזה שהילד בן ה8 שלה מהגג לו על מוות. מאז אני מנסה בכל כוח להדחיק את המחשבות האלו, שעולות מדי פעם ויושבות לי על גזע המוח (למה על גזע המוח? כי זה נורא גזעי מצידן).

2. אומנם כל מי שנסע לידי בזמן שנהגתי אמר שאני נהג מעולה, לדעתי אני חרא של נהג, ואסור לי לנהוג.

זאת אומרת, מבחינה טכנית הרמה שלי טובה, הקואורדינציה מעולה וההיגיון בריא (אם כי יש שיגידו שלנסוע נגד כיוון התנועה זה לא משהו שמעיד על היגיון בריא), אבל אני די בטוח שכשיגיע רגע האמת, שהחלטה של שניה תעשה את כל ההבדל בין תאונה קטלנית לבין התחמקות חיננית, אני אפשל וזה יגמר רע.

3. עד היום חזיתי באופן חי ואמיתי בהשתלת ריאות (הבחורה אמרה שלמרות שהסיגריות הן שגרמו לה להיות זקוקה לריאה חדשה, היא לא מצטערת על אף סיגריה), ניתוח פלסטי (למישהי נשפכה חומצה על הפנים. מסוג הדברים שקורים לכל אחד מאיתנו כל יום. אתם באים למטבח, פותחים את הארון, שולפים את חומצת הנתרן-כלורי שבמקרה הכנתם מראש, וטראח! לפני שאתם מספיקים להגיד "אתי'נקה, תביאי קצת מגנזיום", כל החומצה על הפנים שלכם ואתם צווחים בשאגות ייסורים), תוספתן (זה כזה ניתוח חמוד, תוך רבע שעה הכל נגמר), מעקפים, והיה עוד אחד שאני לא זוכר מה הוא היה.

הצואה הבאה שזרקה לי שרביט היא אני השבורה והקטנה או איך שלא תתרגמו את זה. יש לה מזל שהיא כזו...שבורה(?)...וקטנה(?)...אחרת לא הייתי חושב על להשתמש בשרביט שלה שלא למטרות ריקון ארובות עיניה.

4. אי-שם בתחילת כיתה ג', גילוח השיערות ברגליים נראה לי מאוד הגיוני וטבעי. יום אחד, לקחתי את הסכין גילוח של אמא שלי, הרטבתי את הרגל, העברתי וויש אחד קטנטן של גילוח, ועצרתי לבחון את התוצאה. משום זה התחיל להיראות לי טיפה מוזר, אז החלטתי לעצור ולהמשיך בפעם אחרת. פעם אחרת אומנם לא הגיעה, אבל עד היום, אם מסתכלים ממש טוב על הקרסול שלי, אפשר לראות אזור ריק משיערות.

5. אני משתמש במחשב בערך מאז שהייתי בן 6, ואני יודע על מחשבים הרבה פחות ממה שהייתי רוצה לדעת, או לחלופין מה שהייתי צריך לדעת אחרי כל כך הרבה שנות שימוש.

6. אני נלחץ מאוד כשאני נמצא במקומות המוניים עם אנשים שאני לא מכיר. אין לכם מושג כמה לחוץ הייתי כשיצאתי מהרחם של אמא שלי.

המחורבנת השלישית שהעבירה לי את קללת השרביט היא השרמוטה הפוריטנית. יש לה מזל שיש לה כינוי כל כך פרובוקטיבי, אחרת בכלל לא הייתי חושב על להשתמש בשרביט שלא למטרות החלפתו בקנה הנשימה שלה.

7. אני לא טוב בכלום. או שיותר נכון, עדיין לא מצאתי את הדבר שבו אני הכי טוב. יש תאוריה שאומרת שלכל אדם יש משהו בעולם, שאותו הוא עושה הכי טוב מבין כל בני האנוש, העניין הוא רק למצוא את המשהו הזה. אנשים נוטים לחשוב שאני סופר-דופר במתמטיקה, אבל זה לא נכון, אין לי חשיבה מתמטית בגרוש. כולה סיימתי בר-אילן מה שהיקנה לי כמה נקודות זכות ויתרון על פני שאר הילדים בני גילי, אבל בינינו כל אחד יכול לעשות את בר-אילן, ואני מתכוון לזה לגמרי. חוץ מרצון להשקיע, לא דרוש ממך כלום. אני גם הרבה פחות כישרוני בכדורסל ממה שמתארים אותי. הדבר היחידי שיש לי בכדורסל זה המון ניסיון, ואני מתכוון להמון המון ניסיון, ואומרים שאין חכם כבעל כישרון, אם כי זה עדיין לא הופך אותי לטוב בכדורסל.

8. אחרי המון חשיבה מאומצת הצלחתי לאפיין את סגנון המוזיקה שאני שומע, והגעתי למסקנה שאני שומע מוזיקת שוליים. לא משנה אם זה ברוק, ג'אז, ראפ, רגאיי או כל דבר אחר, העיקר שזה יהיה שולי באותו סגנון. המחשבה שעולה לי בראש כשאני שומע שיר טוב מבחינתי היא "איזה כלי מי ששר את זה, יש לו אומץ לקרוא לדבר הזה שיר ואשכרה להפיץ אותו". יותר מאשר אני נהנה מהמוזיקה, אני חולק כבוד לאומן שהעיז לעשות דבר כזה.

9. אני לא באמת סלדתי מכתיבת הפוסט הזה. להפך, זה בדיוק הפוסט שאני צריך עכשיו, פוסט שמתרכז בעיקר בי. וחוצמזה, עם כל הפסיכומטרי ושאר הדברים, אין לי שפחה חרופה על המים בשביל לכתוב פוסט.

את השרביט שלי אני מעביר לרימה השמנה, למלך "כוסאמא של ויצו" עכברוש, ולקציצי-ציצי.

עריכה: כסעמק עכשיו גם יתושים על אסיד העביר לי עוד אחד...אין לכם מה לעשות בחיים חוץ מלשרבט לכם להנאתכם אנשים חפים מפשע?

10. אני די בטוח שהרב שהכין אותי לבר-מצווה שלי, הטריד מינית את כל הילדים שלמדו שם, מלבדי. אוי, הקיפוח.

11. נכון שזה בלתי אפשרי, אבל אני חושב שאני זוכר את הברית מילה של עצמי. בכל זאת, כשחלק כל כך גדול בגוף שלך נפגע, אתה זוכר, לא משנה באיזה גיל.

12. כרגע מטפס לי יתוש על המסך ואני מתלבט האם למחוץ אותו ובכך לסכן את המסך האל-סי-די הדק והשטוח שלי, או לחוס על חייו.

השבוע חלמתי 2 חלומות שלמים שמתרחשים בתוך החניכיים שלי.

התמונה הזו היא אחד הדברים הכי נכונים שראיתי כבר המון זמן. זה בדיוק מה ששאלתי את עצמי בתור ילד קטן.

היא גם אחד הדברים הבודדים שגרמו לי לצחוק השבוע.

תקבולת נרדפת. סתם משהו שעשיתי ברגע של שיעמום בשיעור ספרות.

חסתי על חייו בסוף.

יום שני פסיכומטרי, דממה עד אז. מתי יהיה לי זמן לרננה?

אמדיאוס שובלגרובר.